פרשנות
שיטת נתניהו: להדיח את כל מי שלא מציל אותו ממשפט
הדרישה שהעלה רה"מ בפני ראש השב"כ ל"חוות דעת ביטחונית" שתדחה את משפטו חושפת את האסטרטגיה המסוכנת של נתניהו במאבקו להישרדות פוליטית ואישית. פיטורי בר מסמנים מדרון חלקלק: מעתה, כל ראש ארגון ביטחוני יידע - או שתשרת את האינטרס האישי של השליט או שתסולק
כיצד נטמן זרע "חוסר האמון" של ראש הממשלה בראש השב"כ? בהודעה לבג"ץ, לקראת הדיון ביום שני מספר רונן בר כיצד הסתיים חוסר האמון הזה בהחלטת פיטורים ממשלתית. פה אחד.
במהלך נובמבר 2024, כותב בר, "דרש ממני ראש הממשלה, באופן חוזר ונשנה, לתת חוות דעת ביטחונית אשר תקבע למעשה כי הנסיבות הביטחוניות אינן מאפשרות את קיומה של עדותו הרציפה במשפטו הפלילי".
בר מספר שלאחר התייעצות מקצועית הוא סירב לדרישת נתניהו, וזה מה שפתח עליו את שערי הגיהנום. והצונמי המשיך להתגלגל. הגיעה פרשת ה'בילד' שאת חקירתה הוקיע נתניהו כ"מכונת ציד". מאז תחילת המלחמה, מציין בר, ניהל השב"כ 17 חקירות דומות ורק זו זכתה להתנפלות מצד נתניהו וממשלתו. ובהמשך כמובן, קטארגייט, שסחטה מנתניהו, לפי בר, "מסע השחרה ודה-לגיטימציה, שנועד להרתיע את גורמי החקירה ואכיפת החוק".
ראש השב"כ: "נתניהו ביקש שאקבע כי המצב הביטחוני לא מאפשר את עדותו במשפט - סירבתי"
היועמ"שית גלי בהרב-מיארה אמרה לבג"ץ כי ההחלטה לסיים את כהונת ראש השב"כ נגועה בניגוד עניינים של נתניהו בשל חקירות מקורביו. ראש השב"כ רונן בר חשף: "נתניהו ביקש שאקבע כי המצב הביטחוני לא מאפשר את עדותו במשפט - סירבתי". לטענתו, אחרי הסירוב החלה להתגבש טענת "חוסר האמון"
לכתבה המלאה
במישור העקרוני, חופפת עמדת בר שצורפה כנספח לתגובת היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה. שניהם מבחינים בין נאמנות אישית לראש הממשלה לבין נאמנות לציבור, לממלכתיות, לשלטון החוק. פיטורי בר נולדו ברגע שנתניהו ביקש להחליף בין שתי הנאמנויות, ודרש מבר עדיפות לאינטרס האישי שלו. להשתמש בחוות דעת מקצועית שלו כדי לדחות את משפטו הפלילי. לתשומת לב מי שלא מספיקים לו ניגודי העניינים שכבר ידועים בפרשות השונות.
האבחנה החשובה הנוספת היא בין המקרה הפרטי להשלכות הרוחב האסוניות, הכלליות. הותרת ההחלטה על פיטורי בר על כנה, כותבת בהרב-מיארה באמצעות באי כוחה ממחלקת הבג"צים, "תביא – מעבר להשפעה החמורה במקרה הקונקרטי – לערעור יכולתם של ראשי השב"כ בעתיד לפעול באופן עצמאי ובלתי תלוי כנדרש מהם".
בהרב-מיארה מבקשת לנתק את המקרה הפרטי מהכללי. למנוע את התקדים שבו תחליט הממשלה - או ליתר דיוק ראש הממשלה - על פיטורי נושא משרה בכירה "מבלי שהוצגה תשתית עובדתית סדורה בפני מקבלי ההחלטות; בלא שימוע כנדרש לפי ההלכה הפסוקה; מבלי שהתקיימה בחינה משפטית של הסוגיות העומדות על הפרק, ובכלל זאת של עילות הפסקת הכהונה ושל היבטי ניגוד העניינים".
במקרה של בר בולט ניגוד העניינים מול נתניהו – בעיקר בעצם חקירת קטארגייט, אבל גם בעמדות לעומתיות כמו שחרור החטופים והקמת ועדת חקירה ממלכתית. מצד שני בר מגיע לאירוע עם הכתם של ה-7 באוקטובר, עם ההצהרה שבכוונתו להתפטר ולא להשלים את כהונתו.
מכאן נובע חששה של היועצת – מאיזו פשרה שתסלק את בר ללא מסר חד-משמעי שימנע מדרון חלקלק בהמשך, מהשלכות הרוחב על בכירי השירות הציבורי שיהיו חשופים מעתה לפיטורים רק בגלל שלראש הממשלה אין אמון בהם.
"זו הפעם הראשונה", כותבת היועצת, "שבה ממשלת ישראל מחליטה על סיום כהונתו הקצובה של נושא משרה בכירה. האופן שבו התקבלה, לראשונה, החלטה תקדימית וחריגה בדבר סיום כהונתו של אחד מנושאי המשרות הבכירות והחשובות ביותר במדינת ישראל במהלך תקופת כהונתו הקצובה, יוביל להשלכות רוחב דרמטיות על העצמאות, הממלכתיות והמקצועיות של נושאי משרה בכירים בשירות הציבורי, ועל אופיו של השירות הציבורי כולו".
גם בר, בהודעתו, מחבר בינו לבין ממשיכיו ומקביליו. "אסור כי הליכי סיום הכהונה ישמשו כאמצעי השפעה לא לגיטימי על משרתי ציבור", הוא כותב, "לשם התאמת עמדתם מראש לריצוי הדרג הממונה, ובנסיבות הנוגעות להליך שבפנינו, גם בכל הנוגע לאי מיצוי חקר האמת ביחס לכלל הנסיבות אשר הובילו לטבח ה-7 באוקטובר".
