דעהההשלכות הקטלניות של הרפורמה המשפטית על איכות הסביבה
דעה
ההשלכות הקטלניות של הרפורמה המשפטית על איכות הסביבה
בית המשפט העליון הוא המגן האחרון של זכויות הפרט, מיעוטים והדורות הבאים מפני החלטות שעלולות לגרום נזק בלתי הפיך לסביבה ולבריאות. יש לו תפקיד קריטי במימוש הצדק הסביבתי, ומערכת משפט עצמאית הכרחית כדי להתמודד עם תאגידים חזקים שרשויות המנהל לא מצליחות להתמודד איתם
הרפורמה המשפטית שמוביל שר המשפטים יריב לוין, תפגע קשות ביכולת של בית המשפט העליון להגן על הסביבה מפני פסיביות ורשלנות שלטונית ומפני אינטרסים כלכליים דורסניים.
לביקורת שיפוטית עצמאית יש תפקיד חשוב בשדה המתפתח של שינוי האקלים. בשנים האחרונות קיבלו בתי משפט ברחבי העולם שורת החלטות דרמטיות שחייבו מדינות ותאגידים לממש את ההתחייבויות האקלימיות שלהן.
באחד מפסקי הדין שניתנו לאחרונה בבית המשפט העליון בהולנד נקבע שהמדיניות האקלימית של הממשלה אינה סבירה ועליה לאמץ יעדי הפחתה אגרסיביים יותר. בית המשפט, הסתמך במקרה זה על הוראות האמנה האירופאית לזכויות אדם והחוקה ההולנדית. בית המשפט הגבוה בלונדון החליט ביולי 2022, בתגובה לעתירה שהוגשה על ידי ארגוני סביבה, שהאסטרטגיה של המדינה לא עומדת ביעדים שנקבעו בחוק האקלים הבריטי וכי על הממשלה להגיש תכנית מעודכנת.
ממשלת ישראל הנוכחית, התחייבה בקווי היסוד שלה לחוקק את חוק האקלים הישראלי בתוך שישה חודשים מיום הקמתה. אם חוק כזה אכן יאושר על ידי הכנסת, רק בית משפט עליון חזק יוכל לוודא שהיא אכן תעמוד ביעדים שייקבעו בו.
ישראל אינה עומדת ביעדים שהציבה לעצמה כבר שנים רבות וכעת הרפורמה שמציע שר המשפטים תמנע כל ביקורת שיפוטית על פעולות הממשלה ותאפשר לה להימנע מלממש את התחייבויותיה לחוק האקלים (אם יאושר).
זה עוד לא הכל: הרעיון לבטל את עילת הסבירות, אותה פיתח בית המשפט העליון ככלי הכרחי לשם בחינת החלטות מנהליות, ימנע מאזרחים לקבל סעד אפקטיבי בנושאים סביבתיים רבים. כך לאחרונה, דחה העליון בפרשה הידועה כ"פרשת הרחבת בתי הזיקוק בחיפה", את הטענה לפיה די בתכנון כוללני להרחבת בתי הזיקוק בחיפה, נוכח הסיכון הסביבתי הגלום בפעילותם והחשש לפגיעה בבריאות הציבור, וחייב את היזמים בתכנון מפורט. בעשותו כן, הפעיל בית המשפט העליון את מבחני הסבירות באשר למקרים בהם יש לחייב יזם להכין תכנית מפורטת, בעיקר כשמדובר על מקרים בעלי השלכה פוטנציאלית קשה על בריאות הציבור.
במקרה אחר, הידוע כ"פרשת אפולוניה", פסק העליון שדינה של תכנית שאושרה על ידי מוסד תכנון לבניית 3,900 יחידות דיור על קרקע מזוהמת ומסוכנת לבריאות הציבור באזור אפולוניה שליד הרצליה, ללא קבלת תשתית עובדתית מלאה באשר לזיהום הקרקע במקום עובר לאישור התכנית, נגועה בפגם היורד לשורשו של ההליך המנהלי. כתוצאה מכך ביטל ביהמ"ש את התכנית.
בצדדו בביטול עילת הסבירות אומר שר המשפטים לוין כי את שיקול הדעת וסוגיית הסבירות יש להותיר אך ורק להחלטת הרשות המינהלית המקבלת את ההחלטה. האמנם נרצה שלא תהיה ביקורת שיפוטית על החלטות דוגמת אלו שתוארו לעיל? בית המשפט העליון הוא המגן האחרון של זכויות הפרט כמו גם של הדורות הבאים מפני החלטות שעלולות לגרום נזק בלתי הפיך לסביבה ולבריאות.
לבית המשפט העליון גם תפקיד קריטי במימוש העקרון של צדק סביבתי. בית המשפט העליון הוא הגוף היחיד שיכול להגן על זכויות של מיעוטים שעלולים להיפגע בשל אי שוויון סביבתי בין אם בהסתמך על עילת הסבירות ובין אם בסמכותו לפי סע' 15(ג) בחוק יסוד השפיטה לתת סעד למען הצדק.
לבסוף, מערכת משפט עצמאית – כזו שהשופטים המכהנים בה אינם שופטים מטעם אלא כאלה שמייצגים את אזרחי ישראל – הכרחית כדי להתמודד עם תאגידים חזקים שרשויות המנהל אינן מצליחות להתמודד איתם. כך למשל בית המשפט המחוזי בחיפה דחה טענה של מפעלי ים המלח בפסק דין משנת 2019 לפיה שטר הזכיון משחרר אותה מדרישות הרגולציה של חוק המים. בפרשת מיכל האמוניה בית המשפט העליון קבע כי יש להפסיק את פעילותו של מיכל האמוניה שהופעל על ידי חברת חיפה כימיקלים מכח עיקרון הזהירות המונעת. בשני המקרים בתי המשפט נאלצו להתערב נוכח הרפיון ואזלת היד שהפגינו הרשויות הרלוונטיות: רשות המים והמשרד להגנת הסביבה.
עו"ד עמית ברכה הוא מנכ"ל אדם טבע ודין, ופרופ' אורן פרז הוא ראש בית הספר לקיימות וסביבה באוניברסיטת בר אילן
