פרשנותהאם השופט יוסף אלרון יפסוק נגד הממשלה שהוא מבקש את תמיכתה?
פרשנות
האם השופט יוסף אלרון יפסוק נגד הממשלה שהוא מבקש את תמיכתה?
ניגוד העניינים של השופט אלרון כבר מרחף מעל העתירה נגד שר התקשורת שלמה קרעי והשר במשרד המשפטים דודי אמסלם למניעת פיטורי יו"ר דירקטוריון הדואר. וזו רק עוד אבן דרך בחודש הדרמטי של בג"ץ לעצירת הפגיעה האנושה בשיטת המשטר בישראל
מחרתיים, ביום חמישי, ייערך דאבל־דייט בבית המשפט העליון: מפגש כפול שיעמת את הממשלה בבג"ץ מול עתירות על מעשיה ומחדליה. האחת, עתירה נגד שר התקשורת שלמה קרעי והשר במשרד המשפטים דודי אמסלם למניעת פיטורי יו"ר דירקטוריון הדואר מישאל וקנין. השנייה, עתירה נגד שר המשפטים יריב לוין שמבקשת להורות לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים.
השופט יוסף אלרון שובץ בתחילה להרכב בעתירה נגד לוין לכינוס הוועדה. לאחר שהודיע על כוונתו להתמודד על נשיאות בית המשפט העליון לא היה מנוס מהוצאתו מההרכב כי לא יוכל לפסוק בעד או נגד הוועדה שהוא מבקש את תמיכתה. ולאן הוא שובץ? להרכב בעתירה המקבילה, נגד השרים קרעי ואמסלם. הבעיה לא נפתרה אלא הועברה למקום אחר. האם אלרון יוכל לפסוק נגד שני שרי ממשלה שבעקיפין הוא זקוק לתמיכתם במועמדותו?.
נכון, קרעי ואמסלם אינם חברי הוועדה כמו לוין שעומד בראשה. ועדיין, בהכירנו את השניים הם ידעו לחלוק עם לוין את זעמם למקרה שאלרון יפסוק נגדם. והם אפילו לא יצטרכו לעשות זאת. לוין בעצמו עלול להסיר את תמיכתו מאלרון אם יפסוק נגד הממשלה והמשילות בתיק וקנין. בלי קשר לאיכות הפסיקה ונימוקיה, "ניגוד העניינים" הזה של אלרון כבר מרחף באוויר — ניקיון דעתו לפסוק נגד הממשלה שהוא זקוק לתמיכה במועמדותו.
בעמדתה המפורטת נגד ביטול עילת הסבירות מתייחסת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה גם לדיון מחרתיים בהימנעות לוין מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים. "אם שר מחליט להימנע לאורך זמן וללא הצדקה מהפעלת סמכות", היא כותבת, "עילת הסבירות היא עילת הביקורת העיקרית".
את הסמכות הזו העניק מנסח החוק יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן במפורש לחברו שר המשפטים כאשר שלל במפורש את הסבירות מ"ענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות". הסבירות תישלל לא רק מכל החלטת ממשלה, אלא תורחק במפורש מציפור נפשם של השרים - המינויים והפיטורים. וגם מהאינטרס המיידי של לוין להחזיק בידו את הוועדה כבת ערובה עד להשתלטותו עליה.
עתירת וקנין תציב בפני אלרון וחבריו להרכב יצחק עמית ואלכס שטיין את הדילמה האם לפסוק בניגוד לאיסור המפורש להתערב במינויים שהטילו לוין ורוטמן. אלרון הורחק מהדיון ששובץ אליו מלכתחילה מול לוין (הוועדה לבחירת שופטים) אבל הוא חוזר ללוין דרך וקנין. סוג של הוצאה מהדלת אבל חזרה מהחלון.
החלון שמשקיף למשאת נפשו של השר לא פחות מהוועדה - להשתלט על המינויים ברחבי השירות הציבורי בכלל והמשפטי בפרט. זהו התיקון שחוקק למענו רוטמן בביטול הסבירות, וזהו הטסט־קייס שהריצו למענו קרעי ואמסלם בביטול וקנין. אם אלרון יכשיר את הפיטורים, הוא ייתן ללוין תחמושת שיפוטית יקרת ערך ליום שבו ירצה להתניע את פיטורי בהרב־מיארה. ניגוד העניינים שלו שהוצף בסיפור הוועדה לבחירת שופטים הועתק לסיפור וקנין. על שניהם חלה ההחמרה המפורשת שניסח רוטמן לטובת לוין — לחסן את מינויים ואת אי הפעלת הסמכות מביקורת הסבירות.
טענת ניגוד עניינים דומה מועלית נגד נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שנשאה בכנס העמותה למשפט ציבורי נאום פומבי בעד עילת הסבירות ונחיצותה. ההבדל הוא שלחיות אין ולא היה אינטרס פרסונלי כמו שיש לאלרון היום. בדומה, ניתן לעבור על כל נאומיה, לשלוף מהם התייצבות לטובת ערך דמוקרטי כלשהו, לחוקק חוק שיבטל אותו, ולטעון ל"ניגוד עניינים" שימנע ממנה לדון בעתירות לביטולו.
חזקה על הנשיאה שאם תבטל את החוק לביטול עילת הסבירות בבג"ץ היא לא תסתמך רק על הנאום הנ"ל אלא תניח הנמקה משפטית ראויה וכבדת משקל. לפחות כמו זו של בהרב־מיארה. וגם היא מצדה העלתה שלשום בתשובתה לעתירת הסבירות טענה של ניגוד עניינים, של הממשלה: "בניגוד עניינים מוסדי", כתבה, "הרשות המבצעת רתמה את כוחה הקואליציוני לקידום חקיקת יסוד שבאמצעותה הוגבלה אפשרותו של בית המשפט באופן מיידי לפקח על כך שהיא — הרשות המבצעת — לא תעשה שימוש לרעה בכוחה".
בהרב־מיארה הגישה עמדה בת 150 עמודים שהשורה התחתונה בה ברורה: "אין מנוס מהכרזה שיפוטית על בטלותו של התיקון". (התיקון לחוק היסוד: השפיטה שמבטל את עילת הסבירות). היועצת כהרגלה אינה ממצמצת. "לראשונה בתולדות מדינת ישראל נשללת סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לדון ולהושיט סעד במקרים שבהם הוא רואה לנכון, בהתאם לשיקול דעתו השיפוטי העצמאי", היא כותבת. "באיבחת חרב, ניטל מכלל מערך בתי המשפט כלי עבודה מרכזי לביקורת על הרשות המבצעת. המשמעות המיידית של התיקון היא פגיעה אנושה בערובות הקיימות בשיטת המשטר בישראל לריסון כוחו של הרוב".
היא מציידת את בית המשפט בתמונת המצב הכוללת שהתיקון הוא חלק ממנו. ביטול הסבירות הוא חלק ממהלך שכונה בנאומו של לוין ב־4 בינואר "השלב הראשון של רפורמת המשילות". מהלך שכבר יוצא לפועל וכולל את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים (שכבר מוכן לקריאה שניה ושלישית) וביטול שיטת הסניוריטי, שלילה מוחלטת של האפשרות לבטל חוקי יסוד וביטול עילת הסבירות.
הרגל הרביעית, השתלטות על מערכת הייעוץ המשפטי לממשלה טרם הורכבה. ליועצת חשוב לפרוש את ההקשר ולא להסתפק בנזקיה הרבים מספור אותם היא מפרטת של ביטול עילת הסבירות. פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות, בשלטון החוק, בזכויות אדם, בטוהר המידות, בטוהר ושוויון תקופת הבחירות. וגם - הסכנה לחיילי ומפקדי צה"ל.
האלוף רוני נומה, כפי שפורסם כאן, החליף את "פלוני" בעתירה שמפרטת את הסיכונים הנשקפים לצה"ל מביטול עילת הסבירות. ושוב מהדהדים כאן האבסורד והשקר כשממשלת הביביסיטים־כהניסטים מדברת גבוהה על הגנת חיילי ומפקדי צה"ל אבל בפועל היא מפקירה אותם למתנחלים וגם למשפט הבינלאומי. חברי קואליציה מכנים כ"בוגדים ומשתמטים" את אלו שמסרבים להתנדב ולהישפט בהאג בגלל חקיקה מופקרת שאפילו לא דנה ברצינות בסיכונים האלה.
מטעמים ברורים של ביטחון שדה ואחריות ממלכתית מעדיפה בהרב־מיארה לא לתאר את הסכנות האלה כהווייתן אבל כוונתה ברורה. "פגיעה אפשרית בעצמאות המקצועית של גורמי אכיפת החוק תקשה על ישראל בהתמודדות עם הליכים במישור הבינלאומי ובמדינות זרות", היא כותבת, "היכולת להתמודד עם הליכים משפטיים בין־לאומיים ובמדינות זרות נסמכת במידה רבה על יכולתה של מדינת ישראל להציג את מקצועיותה ועצמאותה של מערכת המשפט שלה בהתמודדותה עם טענות להפרות של הדין הבין־לאומי".
והיא מסכמת: "קיים חשש ששינויים במערכת המשפט ובמערכת אכיפת החוק יסדקו את ההערכה לה זוכה מערכת המשפט ואכיפת הדין, כמערכת עצמאית ואפקטיבית, וכפועל יוצא מכך, לפגוע ביכולת של מדינת ישראל ושל צה"ל להתמודד עם אתגרים משמעותיים בזירה הבין־לאומית".
