תביעות נפגעי חיסון בישראל
תביעות נפגעי חיסון בישראל
תביעות נפגעי חיסון בישראל זוכות לעניין גובר והולך, בפרט מאז החיסון ההמוני של תושבי ישראל בחיסוני חברת פייזר נגד מגיפת הקורונה בישראל ותופעות הלוואי שדווחו בעקבותיו . מבחינה משפטית מעשית, תביעה משפטית בגין נזקי חיסון מהווה אתגר משפטי עקב מחסומים משפטיים של הוכחת קשר סיבתי בין החיסון לפגיעה. תמונת מצב משפטית היסטורית שמתוארת כאן, מלמדת שאחריות המדינה לפיצוי נפגעי חיסון נותרה על הנייר בלבד והביטוח המדינתי מהווה שטר ללא כיסוי.
תמונה משפטית היסטורית על ציר הזמן
מדינת ישראל הכירה באחריותה לנפגעי חיסון ללא אשם כבר בשנת 1987. הצעת חוק הפיצויים לנפגעי חיסון, שהובאה לאישור הכנסת ה – 11 ע"י חה"כ דאז חיים רמון, שר הבריאות לשעבר, אושרה ב - 1989. על פי דברי ההסבר לחוק, בא החוק לתקן את המצב הקיים לפיו הפיצוי לנפגעים כתוצאה מביצוע חיסון המוני אינו מוסדר בחוק. החוק בא להבטיח את אחריות המדינה לנפגעי חיסון ללא אשם. המצב טרם החוק היה שילדים או מבוגרים הסובלים מנזק גופני, נכות או כל פגיעה בריאותית אחרת כתוצאה מחיסון שניתן להם במסגרת חוק המדינה, נאלצים (הם או בני משפחתם) להביא את עניינם להכרעת בתי משפט בתביעת נזיקין. בתביעות אלו מתעוררת בעייתיות בקביעת הקשר הסיבתי בין החיסון והפגיעה, הן בשל חוסר ההתמחות של בתי המשפט בתביעות מעין אלו והן בהעדר כלי חוקי להחלת אחריות המדינה לפגיעה. העדר כלי חוקי זה חמור בעיקר לגבי אותו אחוז של פגיעות שאינן נגרמות עקב רשלנות רפואית, או אשם משרד הבריאות, או אשם היצרן או אשם גוף אחר. במסגרת החוק מוקמת ועדת מומחים לנפגעי חיסון שהיא ישות מעין שיפוטית שתתמחה בתביעות אלה. ועדה זו תאפשר דיון יעיל ומהיר בתביעות נפגעים, תכיר בפגיעה ובדרגתה ותקציב פיצויים לנפגע ובכך יימנע מהמשפחה הליך משפטי ארוך ויקר. לצורך מימון הפיצויים תקים המדינה "קרן פיצויים לנפגעי חיסון" שתאפשר פיצוי מיידי לנפגעים בהתאם לפסיקת הועדה. כל זאת בדברי ההסבר לחוק. המדינה מתוך רגש של הגינות ואחריות, מצאה לנכון לפצות נפגעים שחוסנו בחיסון המשרת את הכלל ונפגעו. המדינה גם הכירה בחשיבות החיסונים לבריאות הציבור ולמניעת מחלות מדבקות ומגיפות ולכן ביקשה לעודד את האוכלוסייה להתחסן. הבטחת פיצוי בחוק למי שחוסן לטובת הכלל ונפגע, ישמש תמריץ חיובי להתחסנות ולהעלאת שיעורי המתחסנים לקידום טובת הכלל.
אלא שכבר בניסוח חוק נפגעי חיסון משנת 1989 ניכר הכרסום באחריות המדינה ואף יישומו אינו מאפשר דיון מהיר ויעיל. הנפגע נדרש להגיש חוות דעת רפואית המוכיחה כי הפגיעה היא כתוצאה מהחיסון. התביעה מוגשת לועדת מומחים (שבראשה עומד שופט בית משפט מחוזי המתמחה בדיני נזיקין) והיא מוסמכת לקבוע אם קיים קשר סבתי בין החיסון לבין הפגיעה. על החלטת הוועדה ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. הגשת תביעה על פי החוק שוללת מהנפגע את הזכות להגיש תביעה נזיקית בבית המשפט.
מרבית ההתדיינויות המשפטיות על חיסונים עסקו בחיסון המשולש – DTP - ובפרט תרכיב השעלת שבו וכן בחיסון נגד פוליו - OPV. לפי הצהרות של משרדי עו"ד המייצגים את המדינה, הוגשו עשרות רבות של תביעות על סיבוכים נוירולוגים קשים, ביניהם נכויות קשות ביותר ופיגור שכלי.
במאמר שפורסם על ידי שופטת בית משפט בדימוס, בלהה כהנא, בשנת 2008, הובאו נתונים לפיהם 18 שנים מאז חוקק החוק, לא ניתן ולו פסק דין אחד המזכה בפיצוי על פי החוק. מצב משפטי זה נכון עד היום. נתונים שהתקבלו במשרד עו"ד טיכו ממשרד הבריאות במסגרת חוק חופש המידע, עולה כי משרד הבריאות מעביר לקרן הפנימית לביטוחי הממשלה, בניהולה של חברת ענבל, על בסיס שנתי, כספים המשמשים כעתודה לתשלום פיצויים לנפגעי חיסון בהתאם לחוק. נכון לסוף שנת 2018, העתודה הכספית הנ"ל עומדת על כ–67 מיליון ₪. מאז חקיקת החוק בשנת 1989 ועד לשנת 2019, הוגשו 63 תביעות לפי החוק, מתוכם 43 נדחו. בתביעות אחרות שהסתיימו בפשרה, שולמו ערכי מטרד, במקום 5-10 מ' ₪ בתביעות נזיקין, התפשרו על 50,000-200,000 ₪. על פי החוק גבול הפיצוי עומד על כ–1,000,000 ₪ לנכות מלאה.
במאמר הנזכר למעלה, מפורטת פסיקת בתי המשפט המאמצת את הגישה הרווחת שהחיסונים אינם טומנים בחובם נזק ואין לקשור בין מחלות ותופעות לוואי שונות לחיסונים. גם בבית המשפט העליון (בג"ץ עדאלה) מצוטטת העמדה כי עד היום טרם הוכח מדעית קשר סיבתי בין החיסונים לבין פגיעות נוירולוגיות או אחרות ובמקרים חריגים החום שנגרם לילדים כתוצאה ממתן החיסון, יכול ליצור סיכון קטן ביותר לפגיעה לאחוז קטן מאוד של ילדים בעלי נטייה גנטית מסוימת המקבלים חיסון. שם דובר על חיסון MMRV. יצוין כי מחקר אפידמיולוגי מקיף שנערך בבריטניה בין השנים 1976-1979, ביסס את שכיחות הסיכון לפגיעה נוירולוגית כתוצאה מהחיסון.
גם החובה לתת מידע להורים על סיכוני החיסון אינה מקוימת, בסתירה להוראות חוק זכויות החולה משנת 1996. בשטח פועלים הצוותים הרפואיים בטיפות חלב ובמוסדות הרפואיים, לפי הלכה משפטית עתיקה (פרשת אלטורי) לפיה חיוב המדינה להתריע לפני הורים מראש מפני סיכון כה רחוק אינו בבחינת דין רצוי, שכן יש בכך כדי לזרוע בהלה בקרב הורים רבים ולאלצם לקבל החלטה פרטית, הנוגעת לבריאות ילדם, כשאין לרשותם (וגם אין כל דרך לספק להם) הכלים הדרושים לגיבושה. במקרה הספיציפי, סבר בית המשפט שההורים נהגו כהורים סבירים שהמשיכו לחסן את הילדה אך הוא מסיק מכך שגם אם היו מזהירים אותם, לא היו נמנעים מהחיסון ובית המשפט דחה את טענת ההורים שלא הסבירו להם על הסיכון.
מכל הנאמר, יש לשנות את חוק נפגעי חיסון באופן שיממש את מטרתו ואת העתודות הכלכליות שעומדות לרשות הקרן המדינתית לפיצוי נפגעים, ע"י קביעת מסלול תביעה מהיר לוועדה והטלת חובת פיצוי על המדינה לפצות את הנפגע עם פנייתו, אלא אם כן המדינה תערער לוועדה ותרים את הנטל שיוטל עליה, להוכיח כי הפגיעה אינה פגיעת חיסון.
משרד עו"ד ד"ר אהובה טיכו מטפל בתביעות הילדים נפגעי חיסון SCIBVAC – פרשת נפגעי סיוואק/החיסון הפגום – חיסון ישראלי נגד הפטיטיס B שניתן לילדי ישראל בין השנים 2011-2015 ולאחר הודעת RECALL בשנת 2015 הופסק השימוש בו לילודים. התביעות מתבררות בבית משפט מחוזי מרכז והן מצויות בהליכים משפטיים ומתנהלות תחת סודיות מסחרית.
מאת עו"ד ד"ר אהובה טיכו, משרד עו"ד טיכו
d&b – לדעת להחליט
