ניתוחהסכנה שמרחפת מעל המשק: סחרור אינפלציוני
ניתוח
הסכנה שמרחפת מעל המשק: סחרור אינפלציוני
הממשלה שהבטיחה להילחם ביוקר המחיה לא עושה דבר ואף פועלת בכיוון ההפוך, וגורמת להאצת ספירלת שכר-מחירים. כך זה כששר האוצר מאיים ש"רק אחרי רפיח" יטפל בהתייקרויות. החגיגות על הזינוק בשכר הממוצע במשק מיותרות, שכן כ־40% מהעלייה בשכר לא תורגמו לעלייה בכוח הקנייה של הצרכנים
החגיגות סביב הגעת השכר הממוצע במשק ל־14 אלף שקל בעקבות פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) השבוע הן לא רק שגויות, אלא מצביעות על סכנה חמורה שנשקפת למשק הישראלי ובעיקר למשקי הבית. מרצף הנתונים שהצטבר בתקופה האחרונה מדובר על הצתת ספירלת שכר-מחירים, המכונה גם ספירלה אינפלציונית (ראו מסגרת). בנוסף, צמיחה נמוכה כפי שצפויה בשנה הקרובה עלולה להביא לסטגפלציה שהיא שילוב נדיר של צמיחה נמוכה עם אינפלציה גבוהה.
חשוב להבהיר כי מה שאמור לעניין את משקי הבית ואת אזרחי ישראל אינו השכר הנומינלי, שאכן מזנק בקצב מהיר, אלא השכר הריאלי. כלומר, השכר בניכוי עליות המחירים. שכן, השכר הריאלי משקף את כוח הקנייה של שכר הישראלים. בדיקת הנתונים שפרסמה הלמ"ס ביום ראשון האחרון מעלה כי בזמן שהשכר הנומינלי של עובדים ישראלים (מנוכה עונתיות) זינק ב־7.25% מאז הקמת ממשלת נתניהו־סמוטריץ', השכר הריאלי עלה הרבה פחות: רק ב־4.3%. כלומר, מעל 40% מאותה העלאה לא הגיעה לכיס שלנו בגלל עליות המחירים. אבל זו רק הבעיה הקטנה. בדיקה מעמיקה יותר מראה כי במחצית מהמקצועות השכר הריאלי הממוצע ירד בחודש פברואר.
השאלה הגדולה היא מה התייקר בתקופת ממשלת נתניהו־סמוטריץ' שעלתה לשלטון על בסיס הבטחות על הורדת יוקר המחיה וסרטונים ביקורתיים נגד הממשלה הקודמת שכותרתם היתה "הכל עולה פה". בעשירון העליון של טבלת הסעיפים שזינקו מאז ינואר 2023, 15 מתוך כ־150 סעיפים הם בעיקר מתחום המזון: פירות טריים, ירקות טריים, ביצים, סוכר ותחליפיו, דגים, עופות, חלב, שמנת, קקאו ובשר בקר. מתברר כי מאז החלפת השלטון הרבה יותר יקר בישראל. בסעיפים אלו עליות המחירים היו פי 2 ועד פי 5 משיעור האינפלציה הכללי באותה תקופה (ינואר 2023 - מרץ 2024) שעמד על 3.6%.
השאלה המתבקשת היא האם מדובר בתופעה עולמית. התשובה נמצאת בדו"ח האינפלציה החודשית שפרסם ה־OECD לפני כמה ימים. לפי הנתונים ישראל ניצבת במקום הרביעי הכי גבוה באינפלציית מזון במערב אחרי נורבגיה, קוריאה ואיסלנד עם שיעור שנתי של 5.35%. עוד עולה כי הממוצע ב־OECD הוא של 4.8% כאשר באירופה שיעור זה עומד על 1.5% בלבד וישנן 7 מדינות שהשיעור הוא שלילי. אך חשוב מכך, כאשר משווים את שיעור אינפלציית המזון השנתי הנוכחי (מרץ 2024) לזה שנרשם לפני שנה (אפריל 2023) מקבלים תשובה מוחצת: שיעור זה נחתך ב־40% כאשר באיחוד האירופי החיתוך הגיע ל־90%. בנוסף, רק בשנה שעברה שיעור אינפלציית המזון בישראל היה הנמוך ביותר מבין מדינות המערב.
ישנה רק מדינה אחת פרט לישראל ששיעור זה עלה — דרום קוריאה. אך יש כמה הבדלים בין המדינות: החברות הקוריאניות עשו זאת ב"תרמית" - הקטינו את הכמויות והשאירו מחירים. אלא שהעם הקוריאני לא רק מדבר אלא העניש כבר פעמיים את מפלגת השלטון הנוכחית בהצבעות לפרלמנט ולרשויות המקומיות. והכי חשוב: הממשלה בדרום קוריאה מטפלת במצב באופן ממשי.
הזנחה מתמשכת של ממשלות נתניהו
אסור לשכוח כי נקודת הפתיחה של ישראל גרועה. כלומר, זה לא שרמת המחירים בישראל היתה מאוד נמוכה ולכן טבעי שתעלה. בסוף שנת 2022 הוכרזה ישראל למדינה היקרה ביותר במערב כאשר מדד המחירים ההשוואתיים במונחי כוח קנייה (PPP) היתה הגבוהה ביותר ועמדה על 138 נקודות. המשמעות היא שסל הצריכה התיאורטי המערבי היה בישראל יקר ב־38% לעומת הממוצע ב־OECD. זאת, למרות שדו"ח של ה־OECD שפורסם לפני חודש ימים ומנתח את פערי יוקר המחיה במונחי כוח הקנייה, מעלה כי לצד המחירים הגבוהים, התמ"ג לנפש בישראל הוא רק 96% מהממוצע של המדינות המפותחות. כלומר, כבר בסוף 2022, רמת המחירים של המוצרים והשירותים בישראל היתה גבוהה מאוד למרות שתפוקת אותם שירותים ומוצרים היתה פחות מהממוצע במערב.
לפי הספרות הכלכלית, שילוב של מחירים גבוהים יחסית עם תפוקה נמוכה יחסית עלולה להצביע על בעיות מבניות כמו תשתית לא מספקת, קשיחות בשוק העבודה, עומסים רגולטוריים ובירוקרטיים, חוב ממשלתי גבוה, מחסומי סחר משמעותיים, תחרותיות נמוכה, והשקעות לא מספיקות. לא צריך להיות כלכלן מדופלם כדי להסיק כי בישראל זכינו לכמעט כל אלו. התוצאה העגומה התקבלה גם בגלל אופן המדידה (ייסוף השקל משפיע לרעה על המדד) אך בעיקר בגלל הזנחה מתמשכת בסוגיה של ממשלות נתניהו לדורותיהן מאז שב לשלטון ב־2009. למעשה, בשנת 2009, מדד המחירים ההשוואתיים של ישראל עמד על 100 - בדיוק כמו הממוצע ב־OECD. דווקא ב־2022 קידמה ממשלת השינוי הורדה דרמטית בגירעון והחוב בשילוב סדרה של רפורמות מבניות — הרפורמה בחקלאות, בכשרות וברגולציה - כדי לטפל בסוגיה אך אלו הוזנחו או בוטלו על ידי הממשלה נוכחית.
האינפלציה שאנו רואים כעת והעלייה ברמת המחירים רק מחריפה את התופעה שמכונה יוקר המחיה. היצרניות ורשתות השיווק ערות לחוסר האכפתיות של הממשלה הנוכחית בסוגיות אלו ומעלות מחירים באין מפריע. גם כאשר שר הכלכלה ניר ברקת פותח במלחמה, מאיים איומים ומדביק מדבקות שחורות על מוצרים — החברות לא מתרגשות כי הן לא מתייחסות ברצינות לפעולות השר. כך גם לגבי שר האוצר, שעסק עד כה בהפיכה משטרית, בחלוקת כספים לשותפים הקואליציוניים שלו בניסיונות לשינוי צה"ל והנצחת המלחמה. זה בצלאל סמוטריץ' שמסביר לראש הממשלה ש"רק אחרי רפיח" הוא יטפל ביוקר המחיה. דבריו ההרסניים מחזקים את החברות ומאותתים להן שאפשר להמשיך להעלות מחירים. מדיניות ההפקרות גם בתחום הזה היא כבר ממוסדת.
בהקשר הזה כדאי לשוב לנתון אחד שמופיע באותו דו"ח השוואתי של ה־OECD על יוקר המחיה. כלכלניות ה־OECD שחיברו את הדו"ח וביקשו להדגיש את השונות בין רמות המחירים - הצביעו על סעיף "דיור, חשמל, גז ודלקים" כאחד הסעיפים בעלי השונות הכי גבוהה: המדד הזה נע בין כ־170 נקודות מהממוצע ב־OECD ב־2022 בשוויץ ועד כ־16 נקודות מהממוצע ב־OECD בטורקיה. ישראל ניצבת במקום השני עם קצת פחות מ־160 (כלומר, 60% גבוה מהממוצע ב־OECD). הנתון מעניין כי בארבעה תחומים אלו יש חשיבות מכרעת למדיניות הממשלתית. כאשר היא כושלת בדיור ובמשק האנרגיה עלולה להוביל למחירים גבוהים במיוחד. לכן, חשוב להצביע על האחריות של התאגידים לגל ההתייקרות האחרון שסופו טרם נראה, אך לא פחות חשוב - להצביע על מדיניות ממשלתית כושלת, שגם מטילה עלויות עודפות על אותם תאגידים שמגלגלים אותן לצרכן הסופי ולמשקי הבית.
הסטגפלציה המסוכנת מתקרבת לישראל
יש ויכוחים עתיקי יומין מה גורם לאינפלציה והתשובות רבות. ובכל זאת נראה כי בישראל, בנסיבות הנוכחיות, ישנן את כולם. יש פיחות (היחלשות השקל) המייקר את כל המוצרים, השירותים והתשומות המיובאים על רקע הפגיעה הקשה במוניטין של המשק, הירידה ביצוא ובהשקעות הזרות; ישנם שיבושים וזעזועי היצע על רקע מתקפות הטרור של החות'ים בים האדום וכעת החרם הטורקי; יש זינוק חד הן בגירעון והן בחוב הממשלתיים כאשר החלק הניכר ביותר בהוצאה הממשלתית העודפת מיועדת לצריכה הפרטית (מהלך אינפלציוני בפני עצמו); ויש גם עלייה בציפיות לאינפלציה, הן של הגורמים המקומיים (שוק ההון וחזאים) והן של הגופים הבינלאומיים (ה־OECD כבר עדכן בחדות את תחזית האינפלציה לשנה הבאה מ־1.9% ל־2.5%).
"ברגע שג'יני האינפלציה יצא מהבקבוק, זה יכול להיות הרסני מאוד וקשה לשלוט בו", אמר פול וולקר, נגיד הפד האמריקאי שנאלץ להזניק את הריבית לרמות דימיוניות בשנות ה־80 כדי להחזיר את "הג'יני" חזרה לבקבוק. המצב מאוד מסבך את נגיד בנק ישראל ומונע ממנו הפחתת ריבית, תנאי הכרחי להתאוששות המשק והחייאת הצמיחה.
התמונה עוד יותר בעייתית כאשר מסתכלים על הצד השני של המטבע, הצד הריאלי, כלומר, הצמיחה. הזינוק החד בצריכה הפרטית כפי שעולה בשבועות האחרונים מנתוני הרכישות בכרטיסי אשראי - עלולה לתעתע. למעשה זו צריכה שמבוססת באופן משמעותי על כספים ממשלתיים, שמסבירים את זינוק הגירעון והחוב. הממשלה הזו פיזרה כסף מההליקופטר כמיטב המסורת של הפופוליסטים: לא השקעה ציבורית (לכולם) אלא הוצאה בצורה של קצבאות, מענקים ומתנות רק למי שחפץ ביקרה של הממשלה - מדיניות שהיא ביסודה אינפלציונית. הזינוק בצריכה הפרטית והממשלתית הוא זה שמחזיק את הצמיחה ברמות סבירות למרות שלשנים 2024-2023 הצמיחה לנפש - הפרמטר שקובע עבור ישראל בגלל הריבוי הטבעי הגבוה במערב - תהיה אפסית ואף שלילית.
איך זה מסתדר יחד? התוצר לא מורכב רק מצריכה. יש גם השקעות ויצוא - מנועי צמיחה מרכזיים וחיוניים בעיקר לצמיחה בת קיימא וארוכת טווח. והם קרסו. כאמור גם השנה הנוכחית אבודה כאשר תחזיות הצמיחה ל־2025 במגמת ירידה, גם בגלל אי ודאות לגבי המלחמה וגם לגבי הממשלה. שילוב של צמיחה כלכלית נמוכה עם אינפלציה גבוהה, חוב ממשלתי גבוה וריבית גבוהה מגדיר סטגפלציה - האטה או מיתון עם אינפלציה - והוא מצב כלכלי בעייתי ומסוכן. בבנק ישראל וגם באוצר מודעים לחשש. חבל שרק בדרג המקצועי מודאגים. בדרג הנבחר ממשיכים להמיר נורות אזהרה לחגיגות סרק במקום לטפל בבעיות שבגללן נבחרו להנהיג.
