פרשנותמי שהשמיצו את אהרן ברק - רצים לבקש את עזרתו בהאג
פרשנות
מי שהשמיצו את אהרן ברק - רצים לבקש את עזרתו בהאג
אהרן ברק ידע השמצות וסימל את כל השגוי בידי מובילי ההפיכה המשטרית. ברק ידע תמיד להגן על חופש הפעולה של הצבא והתייצב גם להגנת בית המשפט בכל פעם שחש סכנה למעמדו. לשיטתו, המשפט חשוב לא פחות מהצבא להגנת הדמוקרטיה - עכשיו הוא קיבל עוד הזדמנות להוכיח זאת
הילד אריק בריק הוא מניצולי הג'נוסייד שביצעו הנאצים בעם היהודי, ועכשיו הילד שהפך לשופט הדגול אהרן ברק נקרא להגן על מדינת ישראל שמואשמת בג'נוסייד בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. ברק ימונה מטעם ישראל כשופט אד-הוק לצד 15 שופטי בית הדין. לשני הצדדים, לתובעת דרום אפריקה ולנתבעת ישראל שמורה הזכות למנות שופט מטעמן. סגירת המעגל של ברק בין קובנה להאג היא קלישאה שקטנה על האירוע הזה.
ברק הפך בשנה שעברה ליעד המגודף והמושמץ ביותר בידי יוזמי ההפיכה המשטרית. ה"רפורמה" הזו היא במידה רבה תגובת הנגד של הממשלה למפעלו המשפטי של אהרן ברק. לוין-רוטמן וחבריהם טינפו אותו בכל הזדמנות ועל כל סיבה – כמהפכן המשפטי שגזל את המשילות מהפוליטיקאים, כגזען שלא מינה מרוקאים לעליון, כאימפריאליסט של 'הכל שפיט'. שמחה רוטמן אפילו אמר שהוא לא היה ראוי לכהן כשופט. השר דוד אמסלם דרש לשלוח אותו לכלא. ויש פתגם וולגרי שקולע לסיטואציה הזו לגבי מי מורידים מהחבל כשצריך.
ואכן, כשצריך לייצג את מדינת ישראל בפורום בינלאומי רגיש במיוחד, רצים לבקש את עצתו ועזרתו של ברק. להפיכה המשטרית יש לא מעט משפטנים שתמכו בה. פרופ' טליה איינהורן שכתבה מאמר נוקב בגנות התביעה הדרום-אפריקאית להאג, חכמי ומשפטני קהלת שסיפקו להפיכה את הסיוע האקדמי, הפרופסורים שביקשו לשאת ולתת עמה. ויש שם גם משפטנים כמשה סעדה, שמחה רוטמן ויריב לוין עצמו. מישהו חשב לשלוח מישהו מהם להאג? אפילו בתור בדיחה זה לא עלה על הדעת.
ברק הוא משפטן בעל שם עולמי שמוערך על הישגיו הן כשופט והן כאיש אקדמיה. בנוסף, הוא מגן אמיתי של מדינת ישראל. בהמשך ובגלל הרקע שלו כניצול שואה, הוא הרבה להבליט בכתיבתו ובפסקיו את מחוייבותו לקיומה של מדינת ישראל ולביטחונה. ברק שיכלל עבור הצבא את ארגז הכלים כדי להתאים את שיטות הלחימה בטרור ובשטחים למשפט הבינלאומי - כך למשל אישר את הסיכולים הממוקדים. ברק הפך את בית המשפט העליון לשכפ"ץ של צה"ל, לכיפת ברזל משפטית. בתקופתו אפילו ההתנחלויות החוקיות יותר ופחות פרחו. אבל, הימין המשיחי (הכהניסטים) והארסי (לוין) הפך את ברק לקללה הגדולה שיש להסיר. לסמל של כל מה שראוי לנתץ.
ברק הוזעק לדגל המדיני-משפטי כדי לסייע לממשלה לגבש ולנסח בקמפ-דייוויד את הסכם השלום עם מצרים. רוקמי ההסכם היו שני הנשיאים אנוואר סאדאת וג'ימי קרטר והיועץ המשפטי ברק. להבדיל, הוזעק ברק כדי לקדם את עסקת הטיעון במשפטו של בנימין נתניהו. ברק הבין שנזקו של המשפט הזה לחברה הישראלית גדולה מתועלתו. נדמה שהוא לא לגמרי טעה בכך.
הילד אריק בריק הוברח מגטו קובנה בתוך שק יוטה שהועמס על משאית יחד עם שקים שהכילו מדים לחיילים נאצים. על השק שלו ישב חייל נאצי. לימים אמר ברק: אם החייל היה מגלה אותי אף בג"ץ לא היה מציל אותי. החווייה הזו עיצבה את תפיסתו המשפטית - הגנה אפקטיבית על זכויות אדם שתתאפשר רק בידי חוקה ובית משפט חזק ועצמאי שיכול לאכוף אותן על השלטון. ברק ידע להגן על חופש הפעולה של הצבא, וכשצריך התייצב גם להגנת בית המשפט בכל פעם שחש סכנה למעמדו. לשיטתו, המשפט חשוב לא פחות מהצבא להגנת המדינה הדמוקרטית. עכשיו, הוא קיבל את ההזדמנות, עוד הזדמנות, להוכיח זאת.
