סטף ורטהיימר, מאבות התעשייה בישראל, נפטר בגיל 98
ורטהיימר שהונו הוערך בכ-6.3 מיליארד דולר הוא מייסד המפעלים "ישקר", "טכנולוגיית להבים" וקבוצת IMC. בשנת 2006 רכשה קבוצת ברקשייר האת'וואי 80% מישקר תמורת 4 מיליארד דולר ואת יתרת 20% רכשה ב-2011 תמורת 2 מיליארד דולר
התעשיין והפילנטרופ זאב סטף ורטהיימר נפטר היום בגיל 98. ורטהיימר שהונו הוערך בכ-6.3 מיליארד דולר הוא מייסד המפעלים "ישקר", "טכנולוגיית להבים" וקבוצת IMC.
במשך שנים ניהל עם בנו, איתן ורטהיימר, את קבוצת ישקר-IMC, שנרכשה בשנת 2006 ע"י קבוצת ברקשייר האת'וואי תמורת 4 מיליאד דולר. ויתרת 20% הנותרים נרכשו על ידי ברקשייר תמורת 2 מיליארד דולר ב-2011.
ורטהיימר הוא גם זוכה פרס ישראל והיה ח"כ בכנסת התשיעית מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (מפלגת ד"ש).
בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת הוא יזם את הקמת אזור התעשייה תפן שבגליל המערבי ובמסגרתו הוקם גן התעשייה המסייע לקידום יוזמות בתחום הייצור ופיתוח הייצוא הישראלי. בתחילת שנות ה-90 הוא קיבל את פרס ישראל בשל תרומתו הייחודית לחברה ולמדינה.
עם קבלת ההודעה על מותו אמר נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר כי "סטף היה מגדולי אנשי התעשייה בישראל – יזם, ממציא, מחנך ומנהיג בעל חזון שראה בתעשייה מנוע צמיחה כלכלי וחברתי למדינה כולה. החזון שלו הפך למציאות בשטח – בפיתוח התעשייה הישראלית".
נשיא התאחדות התעשיינים הוסיף כי "ורטהיימר הוכיח שתעשייה חזקה היא לא רק עניין כלכלי, אלא גם ציונות אמיתית. בזכות מפעליו ובראשם ישקר. מורשתו והערכים שהנחיל ימשיכו להוביל את התעשייה הישראלית גם בעתיד".
בנו של ורטהיימר, איתן, נפטר לפני כשנתיים אחרי מאבק במחלה קשה. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, תשעה נכדים ו-23 נינים. רעייתו מרים, שממנה התאלמן ב-1989, הקימה כשמונה שנים לפני כן את מאפיית "לחמי". את "ישקר" המייצרת כלי חיתוך ממתכות קשות הוא הקים בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, בהתחלה בצריף בית המשפחה בנהריה ובהמשך היא הפכה לאחת משלוש היצרניות הגדולות בעולם בתחום. ב-2006 היא נרכשה בידי ברקשייר האת'אווי של וורן באפט. ב-1967 הוא הקים את מפעל טכנולוגיית להבים המייצרת להבים למנועי סילון בתגובה לאמברגו הנשק שהטילה ממשלת צרפת על ישראל, וזאת כדי להפחית את התלות של חיל האוויר בלהבים מיובאים. כיום המפעל נמצא בשליטת "פראט אנד וויטני" האמריקאית.
"הכרנו כשהייתי היועץ הכלכלי למערכת הביטחון וסטף היה תעשיין – עדיין לא כל כך גדול והוא חלם על הקמת גן התעשייה בתפן. בהמשך, ביקרתי בגן כשהיה בשלב הקמה. באותה העת תעשייה היתה משהו אפור, לא לומר דוחה. סטף בנה מקום עם דשאים מוריקים, לא האמנתי שהמקום הזה יחזיר את ההשקעה. למרות הספקנות שלי ושל אחרים הוא הקים גן לתפארת שנהיה מודל לחיקוי. בהמשך הוא בנה עוד שישה גני תעשייה בארץ, כולם משגשגים ופורחים וכולם בפריפריה", סיפר יו"ר רפאל, סמנכ"ל הכספים של קניאל והיועץ הכלכלי למערכת הביטחון לשעבר צבי טרופ, שבהמשך פעל לצדו של ורטהיימר במסגרת ארגון יוצאי מרכז אירופה. "סטף היה איש צנוע, כשהייתי מסתובב איתו במפעל תעשייה וחיפשנו מקום לאכול בו ארוחת צהריים היינו יושבים במסעדה פשוטה עם חומוס וסלט. זו היתה עבורו ארוחת מלכים", אמר.
"תעשייה היא שלום"
בסוף ספרו האוטוביוגרפי של ורטהיימר, "איש ליד מכונה", שראה אור ב-2011 (הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד) הוא פירט את חזונו בקשר לפיתוח הגליל. "בעוד עשור, אולי קצת יותר אני מקווה שיהיה גבול הצפון עם לבנון וסוריה פתוח. שורת גני תעשייה שלהם ושלנו יפעלו לאורך הגבול משני צדו ויחתמו את הכניסה לעידן חדש. תעשייה היא שלום".
הוא הוסיף וכתב על הצורך בפיתוח החינוך המקצועי להכשרת עובדים שישתלבו בתעשייה וזאת על רקע דעיכתו במהלך העשורים האחרונים. "עם גני תעשייה ומפעלים מתקדמים ישראל תהפוך ליצואנית גדולה ורבת ההצלחות, יצואנית שתעסוק בכלכלה אמיתית. ישראל כזאת תעלה את רמת חייהם של תושביה העובדים, תוריד את המיסוי ואת מידת התערבותה של הממשלה בפעילות המשקית ובחייו ומעשיו של הפרט. גם תופעת הירידה (מהארץ י.א) תיעלם. ילדינו שוב לא יברחו מן הארץ".
על רקע החזון של ורטהיימר, היום, עם קבלת הידיעה על מותו, בולטת דווקא הודעת הצער שפרסמה תנועת "הביתה-חוזרים לגליל" שהוקמה אך באחרונה בניסיון לפתח את יישובי הצפון בעקבות הפגיעות הרבות בו במלחמה הממושכת שבמהלכה רבבות מתושביו פונו מבתיהם למשך תקופה ארוכה ואך בתחילת החודש החלו לשוב אליהם. "מצדנו, נעשה את הכל כדי להמשיך את דרכו של סטף ולהמשיך במשימת בניין הגליל".
