משפט שדהכש־75 שנות פסיקה פוגשות בביטול עילת הסבירות
משפט שדה
כש־75 שנות פסיקה פוגשות בביטול עילת הסבירות
ספר חדש חוגג 75 שנים לפסקי הדין שהם אבני דרך בדמוקרטיה הישראלית. כמה מהם ישרדו את ההפיכה המשטרית? השופט כבוב עורר זעם כשכתב על אונס ללא אלימות אבל הנציב ניקה אותו כי החליט נכון, ונאומו של סמוטריץ‘ על הדמוקרטיה מתכתב עם ההיסטוריה האמריקאית
1. חיים שלנו
150 שופטים על 150 פסקי הדין כולל הסבירות של רמון
מי שרוצה להכיר לעומק את הדנ”א, המסורת, האתוס, ואפילו את הפרשנות העכשווית של בתי המשפט בישראל לדין ולחוק - מוזמן לעיין בספר עב־הכרס שיצא לאחרונה "75 שנות עצמאות במשפט". 150 שופטים, מהשלום, המחוזי, העליון ובית הדין לעבודה כותבים על 150 פסקי הדין הבולטים ב־75 שנות המדינה. בין הכותבים כל השמות הגדולים של המשפט הישראלי: מנשיאי בית המשפט העליון אהרן ברק, דורית ביניש, אשר גרוניס, מרים נאור ז"ל ואסתר חיות ועד לשופטי שלום אלמוניים יותר. כך, למשל, על הנושא הלוהט ביותר בימים אלה, עילת הסבירות (שהשתרשה בישראל כעילה עצמאית בפ"ד דפי זהב), כתבה שופטת השלום מיה רויזמן־אלדור. הכותבת לא פוסחת על הקשיים שנלווים ליסוד שיקול הדעת בהפעלת העילה. הקשיים האלה התנקזו לעתירה נגד מינויו של חיים רמון למשנה לראש הממשלה אהוד אולמרט לאחר הרשעתו בפלילים. כל אחד משלושת שופטי ההרכב משך לכיוון ותוצאה אחרים. אשר גרוניס דחה את העתירה כי לשיטתו אין להחיל את עילת הסבירות על מינוי שהכנסת אישרה כאשר לא הוטל קלון באדם. אילה פרוקצ'יה קבעה שיש להחיל את העילה, אבל המינוי סביר בעיניה. עדנה ארבל סברה שיש להחיל, ולפסול אותו בגלל חוסר סבירות. מהגיוון הזה עלו שתי תוצאות. הראשונה, רוב לדחיית העתירה (גרוניס ופרוקצ'יה) ורוב לעילת הסבירות (ארבל ופרוקצ'יה).
הספר מחולק למאמרים בכל תחומי המשפט - הציבורי, הפרטי, הפלילי ותת־התחומים שנגזרים מהם שקולעים, בין היתר, לכל אזורי הסערה הנוכחית. החל מהיחס הראוי שבין פייק ושקרים לבין חופש הביטוי במאמרה של הנשיאה אסתר חיות, דרך חיבור האונס בשמרת לאונס של משה קצב, ברשימתה של שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז שערכה את הספר, וכלה בלשון הרע בעולם מקוון מאת עמית יריב, השופט שהכריע בתביעת לשון הרע שבה תבע בנימין נתניהו את אהוד אולמרט.
יפה בעיניי שחלק מהרשימות נכתבו בידי שופטים שזהותם ואישיותם מייצגות את הדילמה שבפסק הדין שעליו בחרו לכתוב. כך כתב השופט הערבי סלים ג'ובראן על שוויון יהודי־ערבי בהקצאת קרקעות למגורים. השופטת הראשונה ממוצא אתיופי (שאפו לשרת המשפטים בדימוס איילת שקד על המינוי) אדנקו סבחת־חיימוביץ כתבה על הפליה בחינוך ובמרחב הציבורי. השופט ההומו דורי ספיבק כתב על איסור הפליה על רקע נטייה מינית והכרה במשפחה גאה, זכויות להט"ב שהשתרשרו מפסק דין דנילוביץ’. ולא, אינני מוציא אותו מהארון. ספיבק עצמו כורך בין האישי למקצועי ומשחזר את העניין שהיה לו כסטודנט בממשק הזה: "הייתי הומו צעיר שאך יצא מהארון, ובאופן טבעי ביקשתי ללמוד מהי עמדת המשפט הישראלי בנושא". אגב, העמדה הזו צפויה לעלות על כוונת הסיכול הממוקד של ההפיכה המשטרית שמאיימת עלינו.
הספר העשיר הזה מכוון לכמה תכליות חשובות. יש בו 150 סקירות קצרות וענייניות שלוכדות את הזרימה בין עובדות המקרה לבין העמדות העקרוניות ומאירות עיניים להדיוטות ולכל אדם שחפץ להשכיל ולהכיר את המשפט הישראלי לדורותיו. עורכי דין ומשפטנים ימצאו בו ייצוג לכל תחומי המשפט, כולל הקייס שהם עומדים להופיע בו בקרוב בבית המשפט. וגם, חוקרי ההיסטוריה והאקטואליה הישראליות ימצאו בו את הפרשות המסעירות ביותר מקום המדינה ועד היום: משפטי קסטנר ודמיאניוק, הלכת דרעי־פנחסי, פרשת קו 300, מצעד הגאווה, גדר ההפרדה, מתווה הגז, תקופת הקורונה ועוד. מוצגות בו הזיקות בין משפט לבין כלכלה, טכנולוגיה, שואה וסביבה. וכמובן נושאי הליבה הקבועים שחוזרים כל פעם בווריאציה אחרת - דת־מדינה, זכויות אדם, האיזונים הדמוקרטיים בין הרשויות. כל מי שמבקש להשתתף בדיון על ה"רפורמה" המשפטית מוזמן לקרוא. הספר המקוון ניתן לקריאה חופשית באתר הרשות השופטת ולרכישה כספר בהוצאת נבו.
2. צדק מאוחר
200 תלונות הוגשו אבל הנציב ניקה את השופט כבוב
פרסום דו”ח נציב התלונות על השופטים בשבוע שעבר הוא הזדמנות לעשות צדק עם השופט חאלד כבוב שדמו הותר. כבוב ישב בערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של חשוד באונס עד לתום ההליכים המשפטיים מבלי להפנותו לשירות המבחן. כבוב לא שחרר את החשוד כפי שהודיעו מפיצי הפייק ברשתות. כל שעשה הוא להורות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר. אבל, בהנמקתו כתב את המוקש שהתפוצץ מתחתיו: "העובדה שעולה לכאורה כי העורר ביצע מעשיו ללא שימוש באלימות פיזית משמעותית (הגם שאין להתעלם מכך שבכל עבירת אינוס קיים רכיב אינהרנטי של שימוש באלימות)".
כבוב הוא שופט ערבי והחשוד הוא ערבי שנחשד באונס יהודייה. וזהו עוד גלון של דלק על המדורה שממילא ניצתה. כבוב עבר שחיטה תקשורתית ברשתות ובעיקר בתקשורת ה"יהודית", ולמעלה מ־200(!) תלונות זרמו ללשכתו של השופט אורי שהם, נציב תלונות הציבור על השופטים.
שהם טיהר את כבוב לא לפני שהעיר לגבי המשפט שבמחלוקת ש"אפשר שניתן היה לנסח את האמירה הזו באופן אחר". אבל, לגופו של עניין, החלטת כבוב היתה נכונה ואפילו ראויה. ראשית, כי השופט לא שחרר את העצור אלא רק הפנה אותו לקצין מבחן להכנת תסקיר. שנית, כי לא באמת ניתן ללמוד מהמשפט שבמחלוקת על יחסו הנוקשה והמחמיר בדרך כלל של השופט כלפי עברייני מין. שלישית, מיד אחרי המילים הבעייתיות הוא מיהר לסייג אותן בעצמו: "הגם שאין להתעלם מכך שבכל עבירת אינוס קיים רכיב אינהרנטי של שימוש באלימות". ורביעית, וזה העיקר - במהות יש כאן עמדה שיפוטית ראויה, כי שופטים נדרשים להתייחס למדרג האלימות המשתנה, גם בעבירות של אינוס, כיוון שממדרג זה נגזרת המסוכנות, וממנה תיגזר ההחלטה על המעצר - חלופה כלשהי או עד תום ההליכים. אלה מושכלות יסוד במשפט הפלילי במדינה דמוקרטית שגם זכויות חשודים ונאשמים זוכות בה לקשב.
3. אבן הפינה שלו
נאום סמוטריץ’ מזכיר נאום אמריקאי חשוך ברוח דומה
בשבוע שעבר, לאחר שוועדת חוקה אישרה לקריאה ראשונה את ביטול עילת הסבירות, הטריח עצמו בצלאל סמוטריץ', שר האוצר והבוס של יו"ר הוועדה שמחה רוטמן, לאולם הוועדה. שם הוא נשא נאום נרגש על הדמוקרטיה השוויונית, המתוקנת, שהוא וחבריו ינחילו כאן באמצעות ההפיכה המשטרית. לחבר שלי בארה"ב הזכיר הנאום הזה את "נאום אבן הפינה" (Cornerstone Speech) הידוע לשמצה שנשא במרץ 1861 אלכסנדר סטיבנס, סגן נשיא הקונפדרציה של מדינות הדרום, שפרישתן מהאיחוד הובילה למלחמת האזרחים האמריקאית. מלחמה ששינתה את יעדיה במעלה הדרך. היא החלה כמלחמה שנועדה למנוע את הפיצול של הקונפדרציה מהיוניון והסתיימה כמלחמה לשחרור העבדים השחורים.
סטיבנס הציע בנאומו לתקן את הדמוקרטיה האמריקאית שמכונניה, האבות המייסדים, החליטו כ־70 שנה קודם לכן שלא לבטל את העבדות. אף שהכירו בפגם המוסרי, הם הניחו שהבעיה תיפתר מעצמה. הם טעו, מסביר סטיבנס, ומציע כיצד יש לתקן את החוקה. "אבן הפינה של החוקה החדשה היא שהאדם השחור אינו שווה לאדם הלבן, ותפקידו הטבעי והנורמלי הוא לשרת כעבד את הגזע העליון", אמר סטיבנס והוסיף: "לא כולם מסכימים עם הקביעה הזאת ובצפון יש פנאטים שמנסים לשבש סדרי עולם, שמונעים מאידיאולוגיה ששורשיה מוטעים, שטוענים שהאדם השחור שווה לאדם הלבן ולכן שווה זכויות. הם מנסים לטעון שיש שוויון בין הדברים השונים שאלוהים יצר. האמת בדברינו תתבהר לאורך זמן. גם לאמת של גלילאו ואדם סמית לקח זמן להיקלט".
יש להיזהר מדוברי העליונות האנושית, הלבנה או היהודית במקרה שלנו, כשהם מטיפים לנו איך דמוקרטיה טובה ומתוקנת יותר צריכה להיראות. בנאומו של סטיבנס כמו בזה של סמוטריץ' מופיעה האזהרה מהמתנגדים והמוחים שבצד השני. ה"פנאטים שמנסים לשבש סדרי עולם, שמונעים מאידיאולוגיה ששורשיה מוטעים", בדברי סטיבנס, שסמוטריץ' היה חותם עליהם כשהוא מדבר על מפגיני קפלן ונתב"ג.
