הלקח מהסכסוך בין המורים לאוצר: לא לסכם בעל־פה
הלקח מהסכסוך בין המורים לאוצר: לא לסכם בעל־פה
הוויכוח בין האוצר למורים הוא על מה סוכם באוגוסט שעבר לגבי חוזים אישיים. אך יש עוד נושאים במחלוקת, שייתכן שייושבו רק באוגוסט הקרוב
הנושא העיקרי במחלוקת בין האוצר לארגון המורים העל־יסודיים, שהתפתחה השבוע להכרזת עיצומים של הארגון, איננו שכר. הנושא הוא דרישת האוצר שהארגון יסכים לחוזים אישיים וסירובו של היו"ר ארז. זה נשמע לא במקרה כמו שידור חוזר. הרי בסוף אוגוסט הושגו הסכמות שאיפשרו את פתיחת שנת הלימודים. במרכז ההסכמות עמדה תוספת של 2,000 שקל לשכר בארבע פעימות. נקבע שההסכם הסופי ייחתם עד 30 בנובמבר. זה כמובן לא קרה בגלל המלחמה.
הבעיה היא שגם בחודשים האחרונים אין במשא ומתן כל התקדמות. אחת הסיבות היא שההסכמות הושגו בעל־פה ולא הועלו על הכתב, זה מאפשר לצדדים לפרש אותן איך שהם רוצים או אף להתכחש להן. מאחורי הוויכוח עומד עיקרון שבממונה על השכר באוצר מגדירים כ"אין יותר תוספות שכר בלי תמורה". התמורה המרכזית במקרה זה היא החוזים האישיים. באוצר טוענים שארז הסכים לתוספת של 6% לחוזים אישיים למורים ו־10% למנהלים. ארז מכחיש.
האוצר מעוניין ביכולת למשוך מורים במקצועות שיש להם ביקוש גבוה באמצעות שכר גבוה וללא קביעות. האחוזים הבודדים שעליהם מדברים כרגע אינם מסכנים כמובן את ארגון המורים אבל מדובר בתקיעת רגל בדלת שעלולה להתרחב עם השנים. ארז מציע במקום זה שמורים בהסכם הקיבוצי יוכלו לקבל תוספות שכר אישיות מעבר להסכם. אבל זה כמובן לא מעניק לאוצר את היתרון של גמישות תעסוקתית. זו לא המחלוקת היחידה בשאלה מה הוסכם באוגוסט, יש גם מחלוקות אם ארז הסכים למודל שכר חדש למנהלים ולהקלות על פיטורי מורים במקרה של אי־התאמה.
אחת החולשות העיקריות של ארגון המורים היתה שהשיבר שעליו הוא יושב הוא האיום בשביתה שתפגע במבחני בבגרות. הבעיה היא שבתי הדין לעבודה לא מאפשרים שביתות כאלו בערך לאחר השליש הראשון של שנת הלימודים, בגלל שאחרי הבגרויות התלמידים מתגייסים ואין איך לתקן את הנזק שייגרם להם. בשנה שעברה הארגון פיתח אמצעי לחץ חדש - הימנעות ממסירת ציונים. הרבה מאוד תגובות זעם נשמעו בשבוע האחרון מצד הורים ותלמידים על הפגיעה בתיכוניסטים בשעת מלחמה, אבל צריך לזכור שזו בדיוק המטרה של עיצומים - שיבוש השגרה. צריך לשים לב גם לכך שהמורים הודיעו שימסרו לתלמידים הערכות על מצבם אבל לא ציון, מה שמרוקן מתוכן את הטענה העיקרית נגד האמצעי הזה - שהתלמידים לא יודעים במה הם צריכים להשתפר.
ובכל זאת אי אפשר שלא לרחם על תלמידי ישראל. אחרי שהקורונה שיבשה לגמרי את הלימודים במשך שנתיים, באה המלחמה ושיבשה את השנה הנוכחית. הדבר האחרון שהם צריכים זה שביתת מורים, אבל כרגע שני הצדדים מתבצרים. דו"ח של ה־OECD העריך בשיא הקורונה שתלמיד שמפסיד שנת לימודים יאבד 10% משכרו בחייו. כמה מפסידים תלמידים שמתוך ארבע שנות הלימודים האחרונות שלהם נפגעו שלוש ונמצאים כל הזמן במתח נפשי קשה? כמובן הנזק גדול בהרבה לשכבות החלשות שפחות יכולות להיעזר במורים פרטיים וחינוך משלים, ויש בהן פחות תנאים לחינוך מקוון. הכלל הוא שכל משבר מגדיל את הפערים. כמו שזה נראה עכשיו הסכסוך עלול להיגרר עד תחילת שנת הלמודים הבאה. אולי ארז מעריך שיוכרזו בחירות ובצילן הממשלה תהיה מוכנה לפשרות גדולות יותר.
ואיפה שר החינוך יואב קיש? ארז אומר שהוא עסוק בפרס ישראל במקום בפתרון הסכסוך. בעניין הזה קשה שלא להסכים איתו.
