פרשת NSO: חיזוק רשויות השלטון ומערכת המשפט הן הפתרון – לא הבעיה
פרשת NSO: חיזוק רשויות השלטון ומערכת המשפט הן הפתרון – לא הבעיה
בכל הקשור לחדירה וחיפוש דיגיטלי במחשבים ובטלפונים ניידים, עד היום היו אלה השופטים בבתי המשפט השונים, שעליהם הוטלה המלאכה לאזן בין הזכות לפרטיות לבין מתן זכות לחיפוש דיגיטלי - במטרה לשמור על ערכים מוגנים אחרים, כמו שלטון החוק. ההתקדמות הטכנולוגית מחייבת גם חקיקה עדכנית ומהירה, וראוי שפרשת השימוש בתכנת פגסוס על ידי המשטרה תהיה זרז משמעותי לחקיקה כזו
הרבה נכתב על הזכות לפרטיות. יש סדרת חוקים שמגנים עליה, בהם חוק יסוד, והיא כונתה בעבר על ידי בית המשפט העליון כזכותו הבסיסית של אדם "להיות עם עצמו". הבעיה מתחילה, שאנשים מנצלים את הזכות "להיות עם עצמם" לצורך פגיעה באינטרסים מוגנים אחרים, לא פחות חשובים. את הפער שבין הצורך לשמור על הפרטיות - לבין הצורך לשמור על שלטון החוק, מניעת פשיעה או מיצוי הדין עם עבריינים - ניסו עד כה למלא בתי המשפט השונים. בפסקי דין (לא רבים), ניסו השופטים, במקרים המתאימים, לאפשר חדירה למחשבים וניידים, לצורך חיפוש דיגיטלי, תוך שהם יוצרים יש מאין סייגים לזכות החיפוש, כמו הגדרת מילות חיפוש (מילים שרק אותן ניתן לחפש במרחב הדיגיטלי), תיחום החיפוש בזמן, מידור המידע שהופק, שמירתו, אופן השימוש בו, ועוד. לא פלא שנדרשה אקטיביות שיפוטית בעניין זה, שכן חוק המחשבים, הנוגע גם לחיפוש דיגיטלי, נחקק בשנת 1995 (!) וחוק ההאזנות הסתר, חוקק בשנת 1979 (!) ותוקן בפעם האחרונה לפני כ- 17 שנה (!).
במספר פסקי דין (בתיקים בהם טיפל משרדנו), ניתנו לאחרונה צווים לחיפוש בטלפונים ניידים ובמחשבים של אנשים המצויים בהליכי חדלות פירעון. התהליך לקבלת הצווים - היה ארוך ומייגע. הצווים ניתנו רק לאחר שהוגשו לבית המשפט שורה של ראיות כבדות משקל, שעוררו חשש ממשי שאלו שחייבים כספים, מנהלים בפועל פעילות עסקית באמצעות אחרים או מבריחים נכסים במרמה מידי הנושים. אך גם שורת הראיות הנ"ל לא היתה בבחינת סוף פסוק, ובית המשפט עמד על קיומו של דיון (במעמד צד אחד), בנוכחות נציגים ממשרד המשפטים. במסגרת הדיון בית המשפט דרש התייחסות גם לדילמה האתית בין הבחירה בערך של חשיפת המרמה והשאת התועלת לנושים, לבין זכותם הבסיסית של המעורבים – לפרטיות. בתום הדיון – ניתנו הצווים המבוקשים – שהובילו לחשיפת מעשי מרמה שהשתיקה יפה להם. כחלק מנימוקיו, בית המשפט קבע כי החוק המסמיך את הרשויות לתפוס נכסים הוא ארכאי, ויש להתאימו לעולם הדיגיטלי, בו "חפץ" של אדם יכול להיות מוחזק גם במדיה דיגיטלית. נקבע, כי שצמצום החיפוש למימד הפיזי בלבד, יחטיא במידה רבה את תכלית החיפוש.
הסערה שעוררה פרשת NSO בימים האחרונים, הציפה לשיח הציבורי גם את הסוגייה האתית שכותרתה התנגשות הפרטיות עם ערכים מוגנים אחרים כמו שמירה על שלטון החוק, אך גם את המצוקה ממנה סובלות רשויות האכיפה, בהעדר כלים מתאימים ועדכניים לביצוע חיפושים במרחב הדיגיטלי.
את קולות הזעם המבקשים ניקוי אורוות במשטרה, אנחנו חושבים שיש להמיר בקריאות ודרישות למחוקק להסדיר בחקיקה התואמת את העידן בו אנו חיים (ואת הצפוי להגיע – דוגמת עולם המטאוורס). חקיקה מתקדמת תגדיר את אופן והיקף עריכת החיפוש בטלפונים ניידים, מחשבים, וכל מדיה דיגיטלית אחרת. זאת, באמצעות עיגון חוקי לכלים הנוכחיים שהתוותה הפסיקה בעניין זה (מילות חיפוש, תיחום בזמן, מידור המידע ועוד). למותר לציין, כי הסדרה שכזו תימנע בעתיד מעין התנצלויות מהסוג אותו השמיע לא מזמן בית המשפט העליון בעניין החיפוש בטלפון הנייד של יועצי ראש הממשלה לשעבר, שם נקבע, כי: "נחוץ להסדיר את ההוראות בחקיקה מפורשת וברורה [...] משלא נחקקה – נאלצנו להכריע, לפי מיטב שיפוטנו".
מאת נדב לב, עו"ד ואביחי אליהו, עו"ד - נדב לב, משרד עורכי דין
