פרשנותהפרקליטות איבדה אמון במשטרה
פרשנות
הפרקליטות איבדה אמון במשטרה
למשטרה היה נוח להתחבא מאחורי המבוגר האחראי, הפרקליטות, אך זו הבינה כעת שאי אפשר לסמוך על הצהרות המשטרה. החלטת צוות מררי לבדוק רק 25 מקרים מתוך 1086 התבררה כטעות מרה. למנגנון הבדיקה תהיה השפעה קריטית על התוצאות
קשה להפריז בגודל הדרמה אתמול בדיוני ועדת חוקה בכנסת. שנה וחצי לאחר שהחלו להתפרסם תחקיר "כלכליסט" על השימוש הלא חוקי, לא מפוקח ולא מבוקר שעושה המשטרה בתוכנת הסייבר ההתקפי פגסוס של NSO על אזרחים, במשרד המשפטים הודו אתמול: לא עשינו מספיק כדי לברר עד תום את כל העובדות בפרשה שסדקה את אמון הציבור ברשויות האכיפה.
האמת העגומה היא שבשירות המדינה יושרה נחשבת לאומץ. לא רק להודות שכשלת, אלא גם לפעול בכל האמצעים לברר עד תום את כל העובדות. ובמקרה של פרשת הפגסוס: מה היקף השימוש לצורכי מודיעין וחקירה שנעשה במידע שנשאב שלא כחוק מניידים של אזרחים, בכ־1,086 מקרים שבהם הפרקליטות הודתה שהיו הדבקות או ניסיונות הדבקה ברוגלות, שהם בין 150 ל־250 תיקים שמתנהלים בבית המשפט, או שהסתיימו.
את העבודה הזאת - לוודא שאין בקשות לצווי בית משפט שמקורן בראיות שהושגו שלא כחוק, או ראיות שהגיעו לתיקים מתנהלים והושגו שלא כחוק ואולי אפילו הובילו להרשעות — היה צריך לעשות כבר מזמן. אלא שצוות הבדיקה לפרשה, בראשות המשנה לפרקליט המדינה לשעבר עמית מררי, שהגיש מסקנותיו באוגוסט האחרון, ביצע רק 25 בדיקות מדגמיות. זה הספיק לצוות כדי להגיע למסקנה שהיא בעיקר לא מסקנה. "הצוות לא הגיע לממצאים ברורים בעניין הצפייה בחומרים שהתקבלו, ולא נמצא שהיו נהלים שהתייחסו באופן מפורש לעניין הזה", נכתב בדו"ח.
למרבה ההפתעה, ולמרות ביקורת ישירה ונוקבת של הסנגורית הציבורית הארצית, עינת מיסד־כנען, שמדובר במתודולוגיה בעייתית, ושהפרות החוק בפרשה שהדו"ח התייחס אליהן הן רק קצה הקרחון, בפרקליטות קפאו ולא עשו דבר. במשטרה, זאת שנתפסה פעם אחר פעם כדוברת שקר בפרשה, שמחו להתחבא מאחורי המבוגר היותר אחראי.
בשבוע שעבר הפרקליטות שינתה כיוון. לסמוך על המשטרה בסיפור הזה, הבינו, יעשה יותר נזק מתועלת. הקש האחרון היה פסילת ראיות בתיק רצח כפול. התברר לה שהן הושגו שלא כדין באמצעות הפגסוס, וזאת לאחר סוגיה שהציפו שופטים וסנגורים ובדיקה מעמיקה שערך ראש מחלקת הסייבר בפרקליטות ד"ר חיים ויסמונסקי.
פרקליט המדינה עמית איסמן הפנים ואמר: די. אי אפשר לשחק יותר בחתול ועכבר, להמשיך לקבל מהמשטרה עובדות חלקיות, או פרשנות סובייקטיבית הזויה של האירועים, ואז פתאום לגלות בדיעבד פעולות לא חוקיות בתיקים. כן תום לב, לא תום לב, צריך להניח קודם כל תשתית עובדתית מלאה. הרי מדובר בדיני נפשות. תהיה אשר תהיה האמת — היא חשובה יותר מתדמית המשטרה ושיתוף הפעולה התקין בין זרועות רשויות האכיפה. "אנחנו לא מסיבת חתולים ששומרים על השמנת", היטיב לתאר בציוריות בדיון הקודם בוועדת חוקה ד"ר ויסמונסקי. אמר - ועשה.
משיכת ראיות היא הדבר שהכי חששו ממנו בפרקליטות מאז תחילת הפרסומים ב"כלכליסט". כשתיקים מסתבכים בבתי המשפט בגלל מחדלי המשטרה הציבור הרי מפסיד פעמיים. פעם כשמתברר שהמשטרה פעלה בניגוד לחוק, והאמון ברשויות האכיפה ייפגע, ופעם כשפושעים אולי יזוכו בגלל מחדלי המשטרה. אבל זה קרה, ועכשיו חייבים לקבל תמונה מלאה.
מי שנראה שעד היום לא מפנימה את מצבה זאת המשטרה, שנציגיה ממשיכים לנפק אמירות מביכות בדיונים בכנסת. "מתעסקים רק בהיסטוריה", התלונן אתמול בדיון ראש חטיבת הסיגינט־סייבר במשטרה, תנ"צ אלי גזית. רק שחקר ההיסטוריה, תנ"צ גזית, הוא לא רק הדרך שבה חוקרים את העבר. חקר ההיסטוריה הוא הדרך שממנה לומדים איך לתקן את העתיד. וכל עוד העבר לא נחקר עד תום, אי אפשר להתקדם לתיקון העתיד.
