ניתוחאפילו השמרנים נאלצו לפעול מול הסרבנות ההרסנית של לוין
ניתוח
אפילו השמרנים נאלצו לפעול מול הסרבנות ההרסנית של לוין
בג"ץ חייב פה אחד את שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים במטרה לבחור נשיא לעליון. טיעוני השר הקלושים נדחו אחד אחד, עד שנותרה רק הסרבנות האנטי־דמוקרטית שלו. גם אם לוין יסרב לכבד את פסק הדין, נקבל בקרוב את השופט יצחק עמית כמ"מ נשיא. מינוי שופטים חדשים לעליון ימשיך לחכות
1. בג"ץ הורה לשר המשפטים יריב לוין לקיים את החוק ולהביא לבחירת נשיא לבית המשפט העליון. השר עצמו מיהר להגיב – פסיקת בג"ץ מנוגדת לחוק. אתם מוזמנים להכריע לא רק מי הפרשן המוסמך של החוק, לוין או השופטים, אלא גם אם רמתם המקצועית של שלושה שופטים (שאף אחד מהם לא נמנה על אסכולת "האקטיביזם הברקי", שעוד נשוב אליהם בהמשך) נופלת מרמתו של משפטן סוג ג' כלוין, שטיעוניו בעתירה – למשל בשאלה איזה רוב נדרש לבחירת נשיא – היו מכשילים אותו בבחינות הלשכה לקבלת רישיון.
בכל מקרה, לוין הכין "פלאן בי". לא רק שהשופטים כשלו בהבנת החוק, אלא שהחלטתם מושחתת וניתנה תוך ניגוד עניינים בגלל שהם מכריעים בעצם את בחירת עמיתם עמית. השופט יצחק עמית, שייבחר ברוב קולות חברי הוועדה לבחירת שופטים, שישה נגד שלושה, אם לוין יכבד את הצו. ומסיים השר, הפעם כמומחה לדמוקרטיה, שלצו של בג"ץ "אין אח ורע באף דמוקרטיה מערבית". זהו השר לוין שאתם מוזמנים לקנות את מרכולתו בענייני חוק, דמוקרטיה ושחיתות. זהו היזם של ההפיכה המשטרית שדוחפת את ישראל לדיקטטורה הלכתית, אבל זועק ומקונן בשם הדמוקרטיה, שלטון החוק וגם בשם הנאשם בפלילים, שאותו הוא משרת ולמען שרידות שלטונו מוכן לשרוף הכל – את מערכת המשפט, את המשטרה, את מערכת הביטחון, את עסקת החטופים.
2. לב המחלוקת בעתירה של התנועה לאיכות השלטון הוא טענת לוין שהחוק מקנה לו שיקול דעת למנות נשיא וככל שהוא סבור שטרם בשלה העת – לא מוטלת עליו החובה לכנס את הוועדה. ולמה דעתו לא בשלה? כי טרם הושגה הסכמה רחבה. כן, אותה הסכמה שבשמה ירק בפרצופו של שר הביטחון יואב גלנט, שהתחנן בפניו לרכך את חוק ביטול עילת הסבירות. כן, אותה ההסכמה שבשמה חתר לפשרה ההזויה למנות לשנה אחת בלבד את יוסף אלרון לנשיא, אותו אלרון שספק אם היה מתמנה ללא תמיכת ראש הלשכה אפי נוה.
בתחילת השבוע חגגו לוין וחבריו על הקלטות נוה־מנדלבליט, כביטוי לשחיתות האולטימטיבית במערכת המשפט. אבל זה לא הפריע להם להריץ את נוה לראשות הלשכה ולאמץ את מועמדו אלרון כנשיא. נוה עבד בשבילו, בדיוק כמו שעבד בשביל מנדלבליט, אלא שבמקרה שלו הוא חוסך מאתנו, בינתיים לפחות, את ההקלטות. לוין טוען שלא יוכל לעבוד עם נשיא שאינו לגיטימי בעיני רוב העם. אלרון לגיטימי יותר מעמית? לוין עצמו הציע את עמית אחרי שנת אלרון – אז הוא יהפוך לגיטימי? ככה זה שמרוב ספינים, קומבינות ושקרים, אתה מסתבך ונופל אל תוך הבורות שאתה חופר.
שופטי בג"ץ, להבדיל, מכבדים את כמיהתו של לוין ל"הסכמה רחבה". הבעיה היא שאי אפשר להמתין עד אינסוף להסכמות עם האיש שלא מסוגל היה להגיע לפשרה אפילו עם שר הביטחון ממפלגתו שלו. "עיכבנו את מתן ההכרעה בתיק זה לתקופה משמעותית, על מנת לאפשר לו (לשר לוין – מ"ג) למצות את המאמצים להגשים את חזונו המבורך להביא למינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון על בסיס הסכמה רחבה בקרב חברי הוועדה למינוי שופטים", כותבת השופטת יעל וילנר.
1 צפייה בגלריה
השופטים יעל וילנר ויצחק עמית. וילנר למעשה סללה את דרכו של עמית לנשיאות
(אתר בתי המשפט)
3. השופטים מסבירים שהכישלון בגיבוש הסכמה רחבה אין פירושו מתן וטו לשר למנוע את המינוי. "קשה להלום", כותבת וילנר, "שמינוי נשיא בית המשפט העליון, אשר משמש כאמור גם כראש הרשות השופטת ומהווה אחד מ'סמלי השלטון' של מדינת ישראל, יסוכל משך למעלה משנה רק משום שהשר אינו משלים עם מנגנון הבחירה שקבע המחוקק בעניין זה, אף אם שאיפת השר כי מינוי זה ייעשה בהסכמה רחבה היא ראויה כשלעצמה". ובמלים פשוטות יותר הם מצטטים את החוק שקובע את חובת השר לכנס את הוועדה כאשר "ראה שר המשפטים שיש למנות שופט". הצדדים לעתירה, אינם חולקים שסעיף זה מתייחס גם למינוי נשיא לבית המשפט העליון – שנוצר צורך אמיתי וחיוני במינוי. הצורך נוצר לאחר שהשר השליך את המערכת לכאוס בסירובו שלהמשיך את שיטת ה"סניוריטי", שערכה וחשיבותה דווקא הזדקקו והוכחו במהומה הנוכחית. לוין רצה את אלרון, אלרון הסכים להציב עצמו מול עמית. בוועדה יש לאלרון שלושה תומכים ולעמית שישה, רק אחד פחות מהיעד הנכסף, מנמל המבטחים שאפילו לוין מוכן לעגון בו – שבעה.
4. ואכן, לאחר שנדחתה פרשנות השר לשאלה "האם בשלה העת למנות?", דוחים השופטים פרשנות הזויה נוספת שנטענה על ידו: שלבחירת נשיא נדרש רוב מיוחד של שבעה מחברי הוועדה לבחירת שופטים. אני רוצה להניח לטובתו של עו"ד ציון אמיר שאינו מאמין בנימוקים שניסה למכור בדיון. בכל מקרה, השופטים מבהירים שהחריג היחיד והמפורש שמקנה החוק לרוב מיוחד של שבעה חל רק על מינוי שופטים חדשים לעליון. לבחירת נשיא, קובע החוק, דורש החוק רוב רגיל של חמישה. טענות השר נדחות הן על בסיס לשון החוק והן על בסיס תכליתו.
את טענת ניגוד האינטרסים הם אינם מבטלים על הסף, יש בה משהו, אבל לשיטתם "האינטרס שבמינוי נשיא בית המשפט העליון אינו אינטרס פרטי של בית משפט זה, של שופטיו או של מי מהם, אלא אינטרס של הציבור כולו".
כינוס הוועדה היא בגדר "סמכות חובה שלא נקבע זמן לעשייתה". ככזו על השר לכנס "במהירות הראויה". ובענייננו – בהינתן ש"החתירה להסכמה הרחבה" ארכה למעלה משנה ולנוכח פרישתו של מ"מ הנשיא פוגלמן ב־6 באוקטובר, קובעים השופטים שעל לוין לפרסם את רשימת המועמדים תוך 14 יום ולכנס את הוועדה לאחר 45 ימים לאחר פרסום המועמדים.
5. כל שלושת שופטי ההרכב נמצאים על הרצף השמרני ומונו בתקופת שרת המשפטים איילת שקד. לצד וילנר ישבו השופטים, הפרופסורים, עפר גרוסקופף (מתלמידיו המובהקים של פרופ' דניאל פרידמן) ואלכס שטיין, שנחשב לסמן השמרני־פורמליסטי ביותר בעליון הנוכחי. שטיין קובע שלשר המשפטים יש שיקול דעת וסמכות רחבים בכינוס הוועדה, ולכן כשפסק נגד לוין הוא ניפץ את התזה של תומכי ההפיכה המשטרית ששופטים שמרנים יתמכו בכל מחיר במשילות של השרים. שטיין הוא שמרן, הוא תומך גדול במשילות, אבל הוא הגון דיו להגיע בין השורות למסקנה שלוין לא פועל בידיים נקיות. שטיין מאמץ את מסקנת וילנר ש"אנו עומדים על סף השיתוק המערכתי של בית משפט זה, ואף של מערכת המשפט כולה, בשל היעדרו של ראש המערכת: הנשיא הקבוע של בית המשפט העליון".
הלכת דרעי־פנחסי המפורסמת, מסמלי האקטיביזם השיפוטי הגדולים ביותר, זכתה לביקורת נוקבת ביותר של המשפטנים השמרנים. טענתם היא שבג"ץ, בהובלת הנשיאים מאיר שמגר ואהרן ברק, כפה על ראש ממשלה לפטר שר בכך שהפך סמכות שהחוק מקנה כרשות (ראש הממשלה רשאי לפטר שר) לסמכות שבחובה (חייב לפטר). והנה מה שכתב אתמול שטיין: "בנסיבות אלו, סמכות הרשות לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אשר נתונה בידי השר, הופכת להיות סמכות שבחובה".
אתמול התברר שהנאצות והגידופים שממטירים הפוליטיקאים של הימין על בית המשפט העליון מכוונות לשופט השמרן ביותר של העליון. מבחינה זו הם יצטרכו לחשב מסלול מחדש – לא לבחור שופטים שמרנים, אלא שפוטים צייתנים. אפילו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' צייץ אתמול שההפיכה המשטרית תשוב אחרי המלחמה. מנין יש לאיש הזה כוחות הרס כאלה? את הכלכלה הוא הורס כשר אוצר, את השטחים הוא מבעיר כשר במשרד הביטחון, ועכשיו הוא רוצה לצרף לחגורה שלו גם את הגולגולת של מערכת המשפט.
פסק הדין מאתמול התמקד אך ורק בשאלת מינוי הנשיא לעליון. באשר לבחירת שני שופטים החסרים לא מצא בג"ץ טעם להתערב, מכיוון שללוין יש בלוק חוסם של שלושה שמונע מהוועדה להגיע לשבעה תומכים. מועמדיו של לוין הם הד"ר רפי ביטון ואביעד בקשי. אני סקרן לשמוע איך הם היו מכריעים בעתירה של אתמול.
האם לוין יכבד את פסק הדין? שאלה טובה שחבל בכלל שנשאלת. ההערכה היא שכן בגלל שאם לא יציית - עמית יתמנה לממלא מקום הנשיא. החוק קובע שאם נבצר מהוועדה לבחור נשיא ואין משנה שנבחר, אז בעל הוותק הגבוה ביותר יהיה ממלא מקום. כך שהתוצאה היא עמית בכל מקרה. בין אם כנשיא, אם לוין יציית לפסק הדין, ובין אם כממלא מקום נשיא, אם לוין יסרב.
