דעהאופטימיות זהירה: מסתמנת האטה בקצב האינפלציה
דעה
אופטימיות זהירה: מסתמנת האטה בקצב האינפלציה
ה-OECD פתח את השנה בפרסום הנתונים האופטימיים, שעשויים להוליך בהמשך השנה לבלימת העלאות הריבית. אמנם מוקדם לברך על המוגמר, אך נראה כי המטרה המרכזית של הבנקים המרכזיים – בלימת האינפלציה - כבר ממש מעבר לדלת
שנת 2023 נפתחה בבשורה – מסתמנת האטה בקצב האינפלציה, מה שעשוי להוליך בהמשך השנה לבלימת העלאות הריבית ואולי אף להורדתן.
לפי נתונים רשמיים של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, OECD, שפורסמו בשבוע שעבר, בחודש נובמבר ירדה האינפלציה השנתית הממוצעת בקרב המדינות הנמנות עמו מ-10.7% ל-10.3%.
נכון, מדובר בשיעור גבוה, עדיין דו ספרתי, ואולי זו נחמת עניים, אך שינוי הכיוון המסתמן בהחלט מעודד. מדוע אני אופטימי לגבי ירידת האינפלציה?
ראשית, קצב האינפלציה חזר לרמות ששררו בחודשי הקיץ, וכך נבלמה העלייה העקבית שנרשמה עד אז.
שנית, מדובר בירידה רוחבית למדי, נחלתן של 25 מ-38 חברות הארגון (כמעט שני שליש), כולל המרכזיות שבהן. חלק מהמדינות אומנם נוחתות מרמות שיא, ובכל זאת.
שלישית, קצב התייקרות מחירי האנרגיה יורד במהירות ובחודש האחרון הגיע לרמתו הנמוכה ביותר מספטמבר 2021. טריגר האצת האינפלציה היה התייקרויות מחירי המזון והאנרגיה, ולכן יש לכך חשיבות רבה.
רביעית, לאחר האצה חדה, נבלמת גם עליית האינפלציה הבסיסית – זו שאינה כוללת את השפעת הסחורות, ומשקפת יותר את כוח הקנייה של משקי הבית והשפעתו על מחירי מוצרים ושירותים מקומיים. בחודש האחרון הקצב השנתי שלה ירד מ-7.6% ל-7.5%, אמנם לא משהו לכתוב עליו הביתה, אך לפחות העלייה המטאורית מהרמות האפסיות של שלהי שנת 2020 מראה סימני עצירה.
הנקודה הרביעית שציינתי חשובה במיוחד שכן זו הסיבה שהבנקים המרכזיים ברחבי העולם העלו בחופזה ובחדות את הריביות – הרצון לבלום את העליות של ליבת האינפלציה, זו שקשה יותר לעקור לאחר שהיא משתרשת בשווקים.
אם כל הגורמים יפעלו יחדיו, אפשר שהמחיר הכלכלי שתיגבה עצירת האינפלציה במונחי אובדן תוצר לא יהיה כה חריף כפי שחוששים כיום. כמובן, יש עדיין תמרורי אזהרה ומוקדם לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת. כך, רמותיהן המוחלטות של האינפלציה וכן של האינפלציה הבסיסית עדיין גבוהות וניכר המרחק בינן לבין יעדי האינפלציה, העומדים על כ-2% ברוב המדינות. גם ההשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2021, אז עמדה האינפלציה הממוצעת על 5.9%, אינה מחמיאה.
כמו כן, לנוכח התארכות המערכה הצבאית באוקראינה והחזרה המסתמנת של סין לפעילות מלאה יותר (בעקבות זניחת מדיניות אפס סובלנות כלפי הקורונה, הסרת הסגרים ופתיחת הגבולות), בהחלט ייתכן כי מחירי הסחורות (והנפט בראשן) ישובו להילחץ כלפי מעלה. קרטל מדינות OPEC+ לא ימהר לבלום התייקרות כזו.
בנוסף, שוקי העבודה ברוב המדינות עדיין צרים, מה שמשתקף במספר גדול מהרגיל (אם כי פוחת) של משרות לא מאוישות, שיעורי אבטלה נמוכים, יחסית, וכפועל יוצא לחצי שכר מתהווים, שעלולים לתדלק את הביקוש ולהקשות על ירידת האינפלציה (ובפרט זו הבסיסית).
כמו כן, ירידת האינפלציה אמנם רוחבית, אך לא בהכרח שוויונית. כך, בקרב 7 המדינות העשירות בעולם (G7), שאף הן חלק מה-OECD, האינפלציה נמוכה משמעותית ובחודש נובמבר הקצב שלה אף ירד מ-7.8% ל-7.4%. במדינות G20 האינפלציה גבוהה יותר, 9.0%, אך גם היא נמוכה משמעותית ביחס למדינות האחרות – העשירות פחות. האינפלציה מכרסמת ברמת החיים ובכוח הקנייה של משקי הבית והבדלים כאלו לטובת המדינות העשירות יותר הולכים ומעמיקים את פערי אי השוויון.
בשורה התחתונה, מוקדם לברך על המוגמר, אך נראה כי המטרה המרכזית של הבנקים המרכזיים – בלימת האינפלציה - כבר מעבר לדלת (בארה"ב התהליך אף החל), וזו בשורה חשובה ומעודדת לקראת עוד שנה מאתגרת הניצבת לפתחנו.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
