פרשנותהטכנולוגיה איפשרה לישראל להכיל את עזה, אבל קו ההגנה קרס
פרשנות
הטכנולוגיה איפשרה לישראל להכיל את עזה, אבל קו ההגנה קרס
המיגון המתקדם והעצום שהקימה ישראל בעוטף עזה בהשקעה של מיליארדי שקלים איפשר לה להנציח במשך שנים את המדיניות של "אין־מדיניות" כלפי הרצועה. הבוקר היא הקיצה אל תרחיש הבלהות של קריסת הקונספציה שלה בדרום
הפשטות שבסימטריה המצמיתה בין מחדל 1973 למחדל של 2023 זועקת. 50 שנה ויום בדיוק אחרי שצבא מצרים הפיל את קו המעוזים של בר־לב לאורך תעלת סואץ, חמאס הוכיח לישראל שההיסטוריה חוזרת גם חוזרת, וריסק את קו ההגנה שהיא בנתה מול עזה במשך שנים ובהשקעה של מיליארדים.
כמו קו המעוזים של בר־לב, שהיה הראשון ליפול במלחמת יום הכיפורים, כך קרס קו ההגנה והביצורים של ישראל מול עזה לאחר שהתגלה בפריכותו הבלתי נתפסת. וזה עוד יותר גרוע מהמחדל שהיה כאן לפני 50 שנה: אז הקרבות התנהלו בין חיילים מצרים או סורים לחיילים ישראלים, כעת הם מתרחשים בין אזרחים שמסתתרים בבתיהם למחבלים חמושים שנחושים להרוג.
תרחיש כמו זה שהתממש היום – של מלחמת פתע נגד ישראל תוך פריצת כל קווי ההגנה שלה ואנדרלמוסיה שכוללת מטחי רקטות חסרי תקדים אל העורף, חדירה המונית של מחבלים לישראל, טבח באזרחים ובחיילים, חטיפה והחזקת בני ערובה תוך כיבוש יישובים – יוחס במערכת הביטחון בעיקר לחיזבאללה בצפון בשל הכרה במסוגלות ובתעוזה שלו למהלך כזה.
ההכרה של ישראל באיום הזה הובילה בשני העשורים האחרונים להקמת מכשולים עצומים בצפון, שאמורים להקשות על חיזבאללה את מימוש מזימותיו ובהתקדמותו בשטח ישראל באופן שייזמן לצה"ל זמני התארגנות לבלימה. גם המבצע מלפני כחמש שנים לחשיפה ונטרול המנהרות שחפר חיזבאללה לעבר ישראל ותוכננו לשמש לחדירה המונית של כוחותיו לשטח ישראל ביום פקודה, נועד לשלול מהארגון השיעי תשתית שהיתה יכולה לשמש אותו בפלישתו לישראל.
ההיתכנות לתרחיש בהיקף כזה דווקא מצד חמאס, שנחשב לאויב הפחות קשה שעומד מול ישראל לעומת חיזבאללה ואיראן, נתפסה נמוכה ולפיכך גם ההתנהלות הטקטית של כוחות הביטחון בשטח שמתאמנים ומקבלים הכשרה על פי תרחישי הייחוס בעלי סבירות גבוהה שאליהם יידרשו.
ההפתעה המוחלטת וחוסר המוכנות לתרחיש הזה הובילו לכך שבמשך שעות ארוכות מתחילת המתקפה המשטרה וצה"ל לא השיגו שליטה על השטח, התקשו להבין את ממדי ההתקפה ורבבות תושבים בדרום, בייחוד בעוטף עזה, הופקרו לגורלם תוך כדי שחלקם לוחשים תחינות לעזרה ממקומות מחבוא בבתיהם, כשמחבלים נמצאים בו ויורים לכל עבר.
מתפארים בבטון ופלדה
בחודשים האחרונים ישראל התייחסה דווקא לאיום טילי הנ"ט מרצועת עזה כאל אחד המרכזיים והרלוונטיים על יישובי העוטף, ולפיכך עשתה את מה שהיא התרגלה לעשות אל מול איום שמופנה אליה: הכלה והתמגנות, והציבה בנקודות תורפה קירות בטון שיקשו על פגיעות באמצעות טילים כאלה שנורים מכיוון הרצועה.
כל איום משמעותי שנשקף מעזה מאז שחמאס השתלט עליה ב־2007 קיבל מענה ישראלי סביר, לרוב טכנולוגי. בעקבות ירי מתעצם של רקטות לעברה ישראל פיתחה את כיפת ברזל ואת קלע דוד, ונמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים של מערכת הגנה מפצצות מרגמה וטילים נגד טנקים המבוססת על לייזר; נגד איום המנהרות ההתקפיות שחמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועה חפרו לשטח ישראל היא בנתה קיר הגנה עצום ותת־קרקעי באופן שמשלב טכנולוגיה סודית שמתריעה על חפירות סמוכות וחושפת חללים קיימים באופן שמשפר את יכולות הגילוי שלהן בידי צה"ל ושב"כ; לתרחישי ההתקרבות של חוליות מחבלים אל גדר המערכת שהוצגה כאולטרה־חכמה צה"ל קבע והגדיר אזורים סטריליים ו"אזורי השמדה" תוך הקמת מערכי תצפית נרחבים ופיתוח אמצעי נטרול כמו מערכות אש שנשלטות מרחוק.
עבודות הביצורים בגבול עזה נמשכו יותר משלוש שנים והסתיימו לפני קצת פחות משנתיים. הושקעו בהן כ־3.5 מיליארד שקל, והן כללו הטמעת רכיבים ביטחוניים שהיו אמורים לגלם לקחים שהופקו משורה ארוכה מאוד של סבבי לחימה בין שני צדי הגדר. משרד הביטחון התפאר בכך שכל הבטון שנשפך על הקמת המכשול הזה מספיק בשביל לסלול כביש מישראל עד בולגריה, ושאם היו מתיכים את כל כמויות הפלדה שהושקעו בו לפרופיל אחיד אפשר שהוא היה מגיע עד אוסטרליה.
המיגון המתקדם והעצום הזה, שכולל כמה מערכות ורכיבים סודיים, איפשר לישראל להנציח במשך שנים את המדיניות של אין־מדיניות כלפי עזה, מלבד היקלעות מעת לעת לסבבי לחימה איתה ולקוות להפסקת אש שתושג במהירות.
במהלך כל סבבי הלחימה של העשור וחצי האחרונים ישראל התמכרה עוד ועוד ליתרון הטכנולוגי שלה, חגגה את נפלאות כיפת ברזל, את היעילות של המל"טים המגה־משוכללים שלה ואת הדיוק יוצא הדופן של הטילים שהיא מחזיקה ואפשרו לה להכיל את עזה – בלי לרצות לפרק את הפצצה המתקתקת הזאת.
הבוקר ישראל הקיצה מהתרדמת ארוכת השנים אל תרחיש בלהות של קריסת הקונספציה שלה בדרום: שוב קריסה ושוב קונספציה ושוב דרום.
דרוש חשבון נפש
אם רק רבע ממה שמספרות השמועות או רומזים הדיווחים שזורמים מהערים והיישובים הרבים שהפכו לאזורי קרב וזירות טבח – יתגלה כנכון, אז ייתכן שבקרוב מאוד עזה כבר לא תהיה אותה עזה, אבל גם ישראל תידרש לחשבון נפש עמוק על קריסת המערכות הקולוסלית הזאת שהובילה לכך שהיא כשלה במשימת ההגנה על אזרחיה והפקירה את תושבי הדרום לאש מחבלים.
אם במדינה שמוציאה יותר מ־80 מיליארד שקל בשנה על ביטחון יש אזרחים שנאלצים להתחנן בלחישות אל תוך הטלפון במשך שעות שיבואו להציל אותם כי יש להם מחבלים בבית, מצבנו הרבה יותר גרוע ממה שחשבנו. וזה רק מול חמאס, שנחשב לאיום פחות בעוצמתו מחיזבאללה ומאיראן.
