דעההעלאת שכר לא תתקן את מערכת החינוך
דעה
העלאת שכר לא תתקן את מערכת החינוך
אחרי העלאת שכר המורים הגיע הזמן שמשרד החינוך, הרשויות המקומיות, ארגוני המורים, המורים, ההורים והתלמידים יפתרו את האתגרים הנוספים שיש במערכת החינוך: שיפור מעמד המורה, חדשנות והסרת הקיבעון, ורלוונטיות המורה והחומר
העלאת משכורות המורים היא חוד החנית במאמץ היומיומי שלנו לגדל כאן דורות של תלמידים ותלמידות, אבל זה לא מספיק, זו רק ההתחלה. הענקת חינוך טוב לילדנו זה האינטרס של כולנו, אז מדוע משרד החינוך, ההורים, המורים והתלמידים לא מצליחים להתאחד סביבו?
עכשיו, כששנת הלימודים נפתחה בהצלחה ומשבר השביתות מאחורינו, אפשר לעצור לרגע ולדבר על האתגרים האמיתיים במערכת החינוך.
האתגר הראשון שעומד בפנינו הוא חיזוק מעמד המורה. אין ספק שמעמד המורה היום אינו מהגבוהים. זה מתחיל בדברים הקטנים כמו ויכוחים עם הורים על שיבוץ ילדיהם בכיתה מסוימת ומגיע לדברים הגדולים כמו צורת הלימוד. הרי אם תבקר אצל רופא או מוסכניק ותקבל המלצה מהם על טיפול מסוים – לא תחשוב לרגע לערער על החלטתם. לצערנו יש תחושה כללית שאפשר לא לסמוך על המורה, שתמיד ההורים יודעים יותר טוב מה טוב לילדיהם. ואת זה צריך לשנות ולתקן, שכן המורים הם אנשי המקצוע לחינוך ילדנו וצריך להחזיר להם את המעמד שאבד בדרך.
איך עושים זאת? זה מתחיל בהשקעה, במתן הכשרה עמוקה ורחבה יותר, בשיפור תנאי העסקה וזאת על מנת למשוך סטודנטים עם פוטנציאל גבוה יותר. במקביל, יש לפתוח את החסמים להכנסה למערכת (בעיקר הכשרה מקוצרת ומתווה תגמול) ולהכניס עוד טאלנטים עם הצלחות מוכחות מהעולם העסקי, שמונעים מתחושת שליחות ואהבה לחינוך.
האתגר השני הוא הקיבעון. חלק גדול מהתפיסה של איך צריכה להראות מערכת החינוך ואיך צריכה להראות שיגרת הלימודים של תלמידינו נשארה מאחור בזמן שהעולם התקדם. מדוע שיעור חייב להיות 45 דקות, האם שיעורים של 20 דקות לא יכולים להיות יותר אפקטיביים? מי אמר שצריך ללמוד עם לוח? למה שלא נעביר חלק מהשיעורים אל הטבע והחצר במקום הכיתות הרגילות?
הקורנה לימדה אותנו שאפשר להשתנות יחסית מהר, צריך רק מוטיבציה. לצערי, בסיומה של הקורונה, רוב בתי הספר חזרו לשיטה הישנה והמוכרת ולאו דווקא באשמת אנשי החינוך. אנחנו כמנהלי מערכות החינוך נדרשים להניע את השינויים. ככל שנכיר ונבין שהעולם משתנה, והמערכת חייבת להשתנות איתו, כך נצליח לשפר אותה מהר יותר.
אתגר נוסף הוא רלוונטיות המורה בעיניי התלמידים. כיום, כשחלק גדול מהמידע זמין לכולם ברשת וניתן להחליף חלק מהשיעורים בלמידה עצמית - המורים צריכים למצוא את הדרך להיות רלוונטיים. לא העברת המידע הטכנית חשובה כאן, אלא הליווי האישי, הרגשי, המקוריות והיצירתיות. יש להשקיע בהכשרת המורים בכל הקשור לחינוך הרגשי - מורה חייב להבין מה עובר על תלמיד רק מלהסתכל לו בעיניים או לקרוא את שפת גופו. תלמיד צריך לראות במורה כתובת לשיתוף הצלחות ומשברים.
האתגר האחרון בעיניי הינו רלוונטיות החומר הנלמד. יש לצמצם ככל האפשר את תוכניות הלימוד המובנות ולאפשר לתלמידים ולמורים לחקור, לפתח ולבנות תכנית לימודים למקצועות השונים - תכנית גמישה ודינמית ככל האפשר. בית הספר צריך להעניק לתלמיד כלים כיצד לומדים לערוך עובדות חקר ופחות שינון ואגירת מידע. צעד ראשון לכך עשה משרד החינוך עם רפורמת מקצועות המח"ר אך עבודה רבה עוד לפנינו.
את המאמץ המשותף הזה כולנו צריכים לעשות, יד ביד משרד החינוך, רשויות מקומיות, ארגוני המורים, המורים, ההורים והתלמידים. זה אינטרס משותף – ומוטב מוקדם מאשר מאוחר מדי.
הכותב הוא יוסי ממו, מנכ"ל רשת חינוך עתיד
