פרשנותמאחורי הכספים הקואליציוניים מסתתרת רפורמה מבנית הרסנית
פרשנות
מאחורי הכספים הקואליציוניים מסתתרת רפורמה מבנית הרסנית
חלוקת הכספים הקואליציונית מצליחה בעת ובעונה אחת לתגמל את הציבור שלא מכשיר את ילדיו לשוק העבודה ולעודד אותו להישאר בבית. הגאווה של סמוטריץ' בתקציב שמסכן את יציבותה של החברה הישראלית היא פתטית
בהמשך השבוע יעמוד שר האוצר סמוטריץ' מעל בימת הכנסת, יציג את התקציב ויגיד "אנחנו מעבירים את התקציב החברתי ביותר בתולדות המדינה. התקציב כולל גם מנועי צמיחה משמעותיים, גם מאבק ביוקר המחיה ועזרה להורים שעובדים, וכל זה תוך כדי שמירה על אחריות פיסקלית".
זו לא נבואה, זה טקסט קבוע של שרי אוצר שמגישים תקציב. יתרה מזו, זה גם לא לגמרי שקר. בדרך כלל, כל תקציב גדול יותר מהתקציבים שקדמו לו, ומטבע הדברים, סכום ההוצאה המופנה לחינוך, רווחה ובריאות גדול משנים קודמות, וכך תמיד אפשר להגיד ש"התקציב הוא החברתי ביותר בהיסטוריה". תמיד גם היו דרישות קואליציוניות ששר האוצר סירב להן, ולכן תמיד אפשר להגיד "שמרנו על אחריות פיסקלית".
אך הנאום הידוע מראש הזה הוא דרך רעה ללמוד בה על תקציב המדינה. התקציב הוא המסמך המפורט ביותר שמבטא את סדרי העדיפויות של הממשלה ואת הכיוונים אליהם הממשלה רוצה לקחת את הכלכלה הישראלית. אך מכיוון שהוא כולל כל כך הרבה פרטים - מדובר בלמעלה מ־650 מיליארד שקל שמחולקים ל־84 סעיפים תקציביים וכ־4,200 תקנות תקציביות - יש קושי מהותי לסכם את התקציב לפסקה או שתיים. הקושי לא נובע רק מכך שהתקציב ארוך ומפותל, אלא מכך שהוא לא אחיד. כל הוצאה של הממשלה מקדמת מטרה מסוימת, וזה כמובן לא מפתיע שנוכל למצוא גם סתירות פנימיות בתוך סעיפי התקציב. לדוגמה, הגדלת התקציב לעידוד תעסוקת חרדים מחד והקטנת התמריצים לגבר החרדי לצאת לעבוד מאידך.
שני שינויים שהחלוקה לסעיפים חושפת בכל זאת הם העלייה הגדולה בהחזר החובות, שנובעת מהלוואות שנלקחו במהלך משבר הקורונה; והעלייה בתקציב החינוך, שנדרשת על מנת ליישם את הסכם השכר עם המורים מאוקטובר 2022.
עם זאת, בכל הקשור לשאלה לאן הופנתה כלכלת ישראל, התשובה היא שהספינה הוסטה לכיוון שלילי. מגמה זו היא שעומדת מאחורי מכתב הכלכלנים הבכירים שפורסם אתמול, ובו האזהרה "ישראל עשויה להפוך להיות כלכלת עולם שלישי" (למכתב שותפים בין השאר פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר; ופרופ' אודי ניסן, לשעבר הממונה על התקציבים ומנהל רשות החברות).
הניסוח הבוטה הזה לא רחוק מהמציאות. אנחנו בדרך כלל מפרידים בין חוק ההסדרים לבין תקציב המדינה. תקציב המדינה הוא השורות התקציביות, לאן הכסף הולך, לחינוך או לביטחון, וחוק ההסדרים הוא כל תיקוני החקיקה שנועדו להזיז את כלכלת ישראל לכיוונים מסוימים. האבחנה הזו היתה תמיד מלאכותית, אבל השנה היא משמשת את שר האוצר והממשלה לטשטוש השינוי החמור שמתקיים בתקציב הנוכחי.
סמוטריץ' מנסה לשדר את המסר הבא: אני מביא תקציב עם כמה רפורמות לקידום כלכלת ישראל וזו התמונה הגדולה. הכספים הקואלציוניים המגזריים והפוגעים בתמריצי החרדים הם בגדר הערת שוליים לתמונה הגדולה. הם לא קשורים למבנה המשק. זה אירוע פוליטי נקודתי, ותמיד יש פוליטיקה בתקציב. באופן אירוני, דווקא גוש המרכז־שמאל תומך בתמונה הזו של סמוטריץ' בכך שהוא מתמקד בסכומי הכספים שהופנו לחרדים.
אבל האמת חמורה בהרבה: הכספים הקואלציוניים שניתנים לחרדים הם לא כסף, הם רפורמה מבנית. אם הם היו מוכנסים בחוק ההסדרים, כותרת הפרק היתה "תמרוץ אי תעסוקה ופגיעה באיכות החינוך במגזר החרדי". בדברי ההסבר היה נכתב כי "לשם קידום מטרות המדיניות הללו, מוצע להגדיל את תקציבי הישיבות והאברכים, שלא להתנות את תלושי המזון במיצוי כושר תעסוקה, ולבסוף, להגדיל את תקצוב המוסדות שלא מעניקים כישורים מספקים לילדים להשתלב בשוק העבודה".
רפורמה מבנית אחרת שמשתקפת בכספים הקואליציוניים היא "הקניית עדיפות לסקטורים מסוימים בחברה הישראלית". מימושה הוא שמתוך 13.5 מיליארד שקל של כספים קואלציוניים לשנות התקציב הקרובות, רק 2.2 מיליארד הולכים לחברה הישראלית כולה. שאר הכספים מוקצים לחרדים ולציונות הדתית. חשוב גם לציין שיש הבדל בין המגזרים: התלמיד החרדי מקבל פחות מהתלמיד שאינו חרדי מכיוון שאינו לומד ליבה, אך בעולם הציוני־דתי כבר כעת החינוך הציוני הדתי נהנה מחינוך איכותי יותר (שבא לידי ביטוי בכיתות קטנות וביותר שעות לימוד), ובשל התקציב החדש המגמה הזו תועצם. זהו לא רק פינוק פוליטי אלא העמקה של השסעים החברתיים בישראל ותודעה חריפה של אי שיוויון, שפוגעים ביציבות החברתית של ישראל.
כשמחברים את שתי הרפורמות הללו, רפורמת "הפגיעה בשוק העבודה" יחד עם רפורמת "העמקת אי השיוויון", אנו מקבלים תקציב שמטה את החברה הישראלית לכיוונים שליליים במיוחד. ייתכן שהכלכלנים בישראל לא הגזימו בדיבורם על "עולם שלישי". כשמסתכלים על שתי הרפורמות הסודיות הללו, ניתן גם להבין שהגאווה של סמוטריץ' בקרן הארנונה אינה רק שנויה במחלוקת אלא היא גם פתטית: הרפורמות ההרסניות שהוא מקדם בחברה ובכלכלה בישראל מבטלות בשישים את קרן הארנונה, גם בקרב תומכיה.
מלבד הרפורמות המבניות שבאות בתקציב, יש בו (כמו בכל תקציב) צעדים שישפיעו על חיינו באופן מיידי, דוגמת הגדלת נקודות הזיכוי להורים עם ילדים, שינויים במדיניות הייבוא לארץ שעשויים להקל על הייבוא, ורפורמת עוסק זעיר שתאפשר לאנשים רבים להגדיל את הכנסתם מבלי להתעסק יותר מדי עם רשות המסים. אך אפשר להגיד כי בכל מה שקשור לשאלה "מה קיבלנו השנה בתקציב?", התשובה היא, בערך אותו דבר. אין רפורמה גדולה המעניקה עוד שירותים לאזרח (מבלי להיכנס לשאלה האם זה טוב), יש תיקונים נקודתיים שמטרתם שיפור איכות החיים של אזרחי ישראל.
סמוטריץ' מתגאה בכך שהתקציב שלו שמרני מבחינה פיסקלית - הוא אכן נאלץ להתמודד עם מפלגות שדרשו סכומים מופרכים ולא נתן להם את כל מה שרצו. זה הישג חשוב במיוחד כי אם בנוסף לרפורמה המשטרית ולתקציב הבעייתי מבחינה מבנית היינו גם בתקציב לא אחראי פיסקלית, אז הורדת דירוג האשראי של ישראל היתה ודאית.
אך את המחמאה הזו כדאי לסייג. ראשית, האתגר של סמוטריץ' היה קטן ממה שהוא מצייר: סך התקציב גדל בעשרות מיליארדים לעומת התקציב הקודם. זאת בגלל שתחזית ההכנסות לשנים 2023–2024 היתה גבוהה משמעותית מזו של התקציב הקודם. שנית, סמוטריץ' ביטל את המס על החד פעמי ועל הסוכר וגרם לאובדן הכנסות של כ־1.5 מיליארד שקל, אך לא הצליח במקביל לבטל את הפטור על המע"מ בתיירות, להכניס חובת דיווח על משכירי דירות שנהנים מפטור, להילחם במזומן, או לבטל הטבת מס הקשורה לפנסיות. כלומר, גם בכל מה שקשור להתנהלות פיסקלית, התקציב שסמוטריץ' מציג הוא בינוני בלבד.
