פרשנותבורסת ת"א התנתקה מהעולם כמו שהממשלה התנתקה מהמציאות
פרשנות
בורסת ת"א התנתקה מהעולם כמו שהממשלה התנתקה מהמציאות
האמירות הכלכליות ההזויות שהשמיעו שרי הממשלה וחזרתה לחיים של ההפיכה המשטרית, הזניקו את הסיכון בשוק המט"ח ואת סטיית התקן בשוק האופציות. גם העטיפה של ההפיכה המשטרית בנתונים החיוביים, מתובלת בפייק ניוז מהסוג הנמוך
בזמן שהעיניים כולן נשואות לציר המרכזי של ההפיכה המשטרית, באגף הפיננסי שמושפע עמוקות מהשדה הפוליטי מתחולל תהליך מסוכן לא פחות. השקל צונח ואז מתאושש, הבורסה מפגרת אחרי המקבילות שלה בעולם והסיכון של ישראל עולה, אבל בממשלה יש מי שמנסים לעטוף הכל בצלופן של חדשות כלכליות טובות, לכאורה. וזה לא יותר ממופע נוסף של פייק ניוז כהלכתו.
השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע שהוא חוזר לקדם את ההפיכה המשטרית. אתמול התכנסו ראשי הקואליציה והחליטו שיאללה, אפשר להתחיל. במסלול המרכזי זה התוואי: צמצום עילת הסבירות תחילה, לאחר מכן הנמכת מעמד היועמ"שים במשרדים הממשלתיים לגובה פני הדשא, ואז החזקה חזק־חזק של האצבעות בתקווה שהמורשע בפלילים אפי נוה ייבחר לראשות לשכת עורכי הדין, וכך יתאפשר לממשלה להשתלט גם על הוועדה למינוי שופטים.
אבל מחוץ למסלול הראשי, באגפים, שורר כאוס של ממש, והוא מסוכן לא פחות. קחו למשל את השר דודי אמסלם. הוא החליט לנרמל את השחיתות. איך? בהחלטתו לבטל את נבחרת הדירקטורים במטרה לקבל גישה ישירה לביצוע של מאות מינויים פוליטיים בחברות הממשלתיות. בדרך הוא מוכן להזיז את כל מי שעומד בדרכו, דוגמת מנהלת רשות החברות הממשלתיות, שעומדת בפני הדחה; היועץ המשפטי של האוצר שמודר מהוועדה שעוסקת בהפרטת הדואר; ויו"ר הדואר, שגם אותו הוא רוצה להדיח בשת"פ עם שר התקשורת, ללא כל טיעון ענייני.
באגף הפיננסי מתחולל התהליך המסוכן ביותר. מאז נאומו של שר המשפטים יריב לוין בתחילת השנה שבו השיק את ההפיכה המשטרית, השקל עשה באנג'י, והקפיץ שהחזיק אותו החזיר אותו למעלה רק כשקולות המחאה נגד ההפיכה המשטרית התחזקו ונשמעו אפקטיביים. ואלו הנתונים: מאז ינואר 2023 הדולר התחזק מול השקל ב־2.3%, אבל לעומת סל המטבעות הוא דווקא נחלש בשיעור של 2.3%. היורו, מצידו, התחזק מול השקל ב־4.8%, בעוד שמול סל המטבעות הוא התחזק רק ב־4%.
אם בוחנים את שוק האופציות במט"ח, אחד השווקים המשוכללים בעולם שבו משחקים כל הגדולים, אפשר לראות שסטיית התקן הגלומה לשלושה חודשים — שהיא המדד לתנודתיות ולהערכת הסיכון — של השקל עלתה מ־5%-4% בשנים 2019-2017 לרמה של יותר מ־10% היום. זו רמת אי־ודאות שראינו רק בימי הקורונה.
הבורסה המקומית סובלת גם היא מהמשקולת שנקראת ההפיכה המשטרית. בעוד מדד נאסד"ק האמריקאי המריא בכמעט 32% השנה, ומדד S&P 500 קפץ בקצת יותר מ־15%, בדומה למדדים המרכזיים בגרמניה וצרפת, המדד המייצג של אחוזת בית, ת"א־125, עלה בכ־1% בלבד. גם הוא נע ונד בין שמים וארץ לאורך השנה, כמו חברו השקל, בהתאם להתקפי הטנטרום של הממשלה בכל הנוגע להפיכה המשטרית.
הדבר המסוכן ביותר בכל הסיפור הזה הוא הנרמול של שגרת הבאנג'י הזו. כל אמירה מטורללת של חבר כנסת שולי שטוען שצריך לגלגל את נגיד בנק ישראל מכל המדרגות, כל התבטאות של פאנליסט שזינוק של 1.4% בדולר הוא לא אירוע כלכלי חריג, והתבטאויות כמו זו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה שלא מבין על מה הרעש והמהומה בשל הריבית הגבוהה — הכל תורם לנרמול של הכאוס והטרללת. וזה מסוכן מאוד.
על האירוע האחרון כדאי להתעכב, שכן יוסי שלי, מנכ"ל משרדו של נתניהו, עוד היה עלול להיות הסטטיסטיקאי הראשי. שלי צוטט בכנס בשבוע שעבר כשאמר בהתייחס לעול שהציבור הרחב נושא בו בשל עליות הריבית שנועדו להילחם באינפלציה: "הריבית באיטליה היא 12% ופה מתרגשים מעלייה של 0.25%".
אז קודם כל, נתחיל בעובדות. הריבית באיטליה היא 4% ולא 12%. אבל הפייק ניוז של שלי הוא לא הסיפור. הסיפור פה הוא הניסיון של בכיר בממשלה לנרמל ריבית גבוהה של 12% ולהמעיט בחשיבות של עליית הריבית בישראל רק בשל הפוזיציה הפוליטית. זה מופע מנותק שמעיד על חוסר הבנה עמוקה של ההשלכות הגדולות על האקסל המשפחתי בכל פעם שהריבית עולה. אגב, לא צריך ללכת רחוק כדי להבין מה קורה למשק בית שמתמודד עם ריבית כה גבוהה. בתחילת שנות ה־2000, כשהריבית בישראל הייתה דו־ספרתית או קרובה לכך, הכלכלה סבלה ממיתון כבד, האבטלה זינקה והאינתיפאדה השנייה פרצה. זה לא תרחיש שניתן לפטור אותו בשאלה הרטורית "על מה המהומה?". אבל למה שמי שרוצה לקדם פייק ניוז יתייחס להיסטוריה או למציאות העובדתית.
נכון, בשבועות האחרונים התפרסמו כמה נתונים. למשל, הצמיחה במשק ברבעון הראשון של השנה הייתה מעל הציפיות ועמדה על 3.5%, האינפלציה עלתה פחות מהצפוי ואינטל מתכוונת להשקיע בישראל עוד 15 מיליארד דולר בהקמת והרחבת מפעל חדש. סוכני הכאוס כבר שולפים את כל הנתונים האלו כדי להלל את הביצועים של הממשלה הנוכחית. אבל האמת היא ששום דבר מאלה לא קרה בזכות פעולות של הממשלה.
האינפלציה עלתה פחות מהצפוי בזכות רפורמות שהשיקה הממשלה הקודמת, וזאת בשעה שהממשלה הנוכחית לא עשתה דבר במסגרת התקציב שהעבירה כדי להילחם ביוקר המחיה, להפך — הרפיון שהיא מגלה בתחום הזה הוא מה שמאפשר ליצרני המזון ולקמעונאים לחגוג כפי שלא חגגו מעולם, והם מעלים מחירים בשיעורים של 15%-3%. וזה אומר שהאינפלציה כנראה לא סיימה את מהלך העליות שלה, והתבשמות מהנתונים של חודש אחד עוד מוקדמת.
בכל הנוגע לצמיחה, זו נשענת במידה רבה על ההייטק, והוא מאט. את זה נוכל לראות היטב עוד רבעון או שניים. בינתיים רואים את זה באמצעות הנתונים של קרנות ההון סיכון הגדולות בעולם, שגם פעילות בישראל, כמו אינסייט וטייגר גלובל, שלא מצליחות להגיע ליעדי הגיוס שלהם. שלמה דברת, מוותיקי ההייטק הישראלי, אומר שברבעון הבא נראה צניחה של 90% בהשקעות בהייטק. את זה אומרים גם עשרות רבות של מנהלי חברות הייטק ומשקיעים שאיתם שוחחנו בחודשים האחרונים.
ואחרונה ברצף הזה — אינטל. ההשקעה שלה בישראל היא כמובן צעד תעסוקתי מבורך. אבל צריך לראות קודם כל שההשקעה הזו יוצאת מהכוח לפועל. אינטל של 2023 היא לא אינטל של שנות השמונים, זו שהקימה את המפעל הראשון שלה בהר חוצבים. מאז אינטל מחפשת את דרכה ונלחמת בזירה הבינלאומית בקושי רב בענקית מהמזרח TSMC ובאנבידיה.
גורל המלחמה האכזרית הזו יכריע במידה רבה את גורל ההשקעות של אינטל בישראל. בינתיים אינטל בחרה להמשיך להשקיע כאן. לא לפני שהממשלה הבטיחה לה מענק ענק, ובלי שהיא חשפה את יחסי העלות־תועלת של המענקים האלו. כך שלכל הפחות אינטל ניצלה הזדמנות שנקרתה בדרכה על ידי ממשלה חלשה שזקוקה להצגה של הישגים כלכליים, ושמוכנה לשם כך ללכת את כל הדרך במענקים, והכל בשביל הצהרה חגיגית מענקית השבבים.
בשבועות הקרובים הריטואל הזה עומד לחזור על עצמו: התקדמות ונסיגה בציר המרכזי של ההפיכה המשטרית, ונרמול הכאוס באגפים באמצעות חברי כנסת שוליים, שרים ופונקציונרים בכירים שמונו על ידי הממשלה. את המחירים נשלם כולנו עם שער דולר תזזיתי, כניסה של ספקולנטים, שמטבעות כאלה הם טרף קל עבורם, המשך דשדוש של הבורסה המקומית, והסברים מטופשים ונלוזים שלכל זה אין שום קשר להפיכה המשטרית.