יש עתיד באה על חשבון מפלגות הגוש
יש עתיד באה על חשבון מפלגות הגוש
יש עתיד מתייצבת כמפלגה גדולה, אבל בדרך לוקחת לשותפות שלה 7 מנדטים. לפי הסקרים העבודה ומרצ עוברות את אחוז החסימה, אבל השאננות יכולה לשנות הכל. בסופו של דבר, בכנסת יש רוב מוחלט לימין / כתבה שישית בסדרה
לסיבובי הבחירות יש כבר טקסים משלהם ואחד מהם הוא קמפיין "געוואלד" של מפלגות השמאל לקראת ההצבעה, מחשש שיש עתיד תיקח לעבודה ולמרצ יותר מדי קולות והן לא יעברו את אחוז החסימה. אחרי כל כך הרבה הצבעות געוואלד, סביר שיש לא מעט אנשים שהיו שמחים להצביע הפעם למפלגת השלטון יש עתיד. הגעוואלד הנוכחי התחיל בהכרזה של יו"ר העבודה מרב מיכאלי, שתמליץ להטיל את הרכבת הממשלה על יאיר לפיד (כאילו מישהו חשב שהיא תמליץ על איתמר בן גביר). בכך היא הצטרפה למסר של מרצ מראשית קמפיין, שלפיו קול למפלגה הוא קול ללפיד פלוס בונוס של שמאלנות.
לכתבות הקודמות:
בבחירות האחרונות העבודה קיבלה שבעה מנדטים ומרצ – שישה. כרגע שתי מפלגות השמאל עומדות על חמישה מנדטים בסקרים ולאורך כל מערכת הבחירות הן לא ירדו מאחוז החסימה. "אני לא חושבת שהן בסכנה", אומרת המנהלת האקדמית של מרכז ויטרבי למחקרי דעת קהל במכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' תמר הרמן. גם הסטטיסטיקאי פרופ' קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב אומר ש"כרגע לא נראה שאחת מהן לא תעבור". השאלה שאין לה תשובה היא האם יכול להיות שדווקא התחושה הזו תגרום ברגע האחרון לבריחת מצביעים. הרמן צופה בסוף ארבעה מנדטים למרצ וחמישה לעבודה.
מיכאלי דחתה את הדרישה ששתי המפלגות יתאחדו, כדי להקשות על הבוחרים לעבור ליש עתיד. מהסקרים עולה שחלק מהמנדטים נדדו גם כך. הרמן מסבירה את זה, בין היתר, בכך שמבחינת הבוחרים הצעירים "להצביע למיכאלי וגלאון זה כמו להצביע לאמא שלהם". לדבריה, המסרים של הפמיניזם והכיבוש נראים לצעירים לא רלבנטיים. "צעירות אומרות שמבחינת פמיניזם הן מסודרות". ליש עתיד לעומת זאת, היא אומרת, יש ניחוח של הצלחה.
שיח אחוזי ההצבעה עוסק בעיקר בימין ובערבים, בגלל שאצלם אחוז ההצבעה נמוך יחסית ונתון לתנודות, ולא במרכז שמאל שם אחוז ההצבעה גבוה. אבל צריך לזכור שהבחירות האחרונות נערכו תחת הפגנות בלפור והנוכחיות לאחר שנת שלטון של לפיד, שהחלישה את הלהט נגד בנימין נתניהו. אחוז או שניים פחות של הצבעה במרכז שמאל עלולים גם הם להכריע את הבחירות.
אולי הדבר המשמעותי ביותר בסיבוב בחמישי הוא ההתייצבות של יש עתיד, שנתפסה בעבר כמפלגת מצב רוח, כמפלגת העוגן החילונית עם יותר מ־20 מנדטים. העבודה, שהקימה והובילה את המדינה, הולכת ומתקבעת כמפלגת נישה. יכול להיות שיו"ר המחנה הממלכתי, שר הביטחון בני גנץ, יכול, כדבריו, להקים ממשלה במצב של שוויון בין הגושים. יכול להיות שלא. מה שברור זה שלפיד הוא המנהיג הבלתי מעורער של הגוש ועם מספר כפול של מנדטים בסקרים מגנץ.
הבעיה בעלייה של יש עתיד שהיא באה כמעט כולה מתוך הגוש. בעוד היא עולה בשבעה מנדטים מ־17 ל־24, המחנה הממלכתי מאבדת שני מנדטים, העבודה מאבדת שניים, ישראל ביתנו ומרצ מאבדות מנדט בודד. בפועל התמונה מסובכת יותר. על פי ניתוח של סקר "הקול הישראלי" מספטמבר, ישראל ביתנו מאבדת קולות (8%) בעיקר למחנה הממלכתי, שמאבדת יותר קולות (12%) ליש עתיד.
הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לא הביא קולות נוספים למחנה הממלכתי. השאלה היא האם המערכת הפוליטית תפנים שהציבור עייף מגנרלים. את הרשימה הלאומנית המתלהמת הציונות הדתית מובילים חברי כנסת שאחד מהם שירת שירות מקוצר (בצלאל סמוטריץ') והשני כלל לא (בן גביר). את מפלגות המרכז שמאל מובילים שני אנשי תקשורת צבאית ושני חוגרים. גם נתניהו הוא סרן (מיל').
חשוב גם לזכור כי המאבק על השלטון מתאפשר רק מכוח הסירוב של נתניהו לפרוש. בלעדיו שלטון הימין מוחץ. בכנסת הנוכחית יש לימין 72 מנדטים, כולל ישראל ביתנו ותקווה חדשה, מול 38 למפלגות המרכז שמאל. בבחירות הקרובות, על פי הסקרים, יקבל הימין כ־70 מנדטים. זו תמונת יחסי הכוחות האמיתיים במערכת הפוליטית הישראלית. למצב הזה יש משמעות נוספת. הוויכוח על נתניהו הוא גם מה שהופך את המפלגות הערביות ללשון מאזניים. בכל מצב אחר, סביר שהיתה מורכבת ממשלת מרכז ימין והערבים היו נשארים מחוץ לקואליציה או בשוליה.
