דעההקצה הדוקר של חדי הקרן
דעה
הקצה הדוקר של חדי הקרן
על חדי הקרן הטריים לזכור כי הצטיידות בהון המאפשר לבצע מהלכים במהירות אין משמעה ויתור על עקרונות בסיסיים של התנהלות בשוק תחרותי
בשבעת החודשים הראשונים של השנה הודיעו 37 חברות סטארט-אפ ישראליות כי בגיוס ההון הטרי שהשלימו חצה שוויין את רף מיליארד הדולר. לשם השוואה, בשנים 2019 ו-2020 התרחשו רק 11 אירועים כאלה בכל שנה מלאה.
לצד הגאווה הלאומית והשמחה הפיננסית ("על הנייר") האישית של המעורבים בחברות אלו, יש מקום להזכיר גם את הצדדים הפחות חיוביים של שעטת חדי הקרן. החברות המושקעות נדרשות כעת להוכיח צמיחה מהירה, ולפיכך מבקשות לגייס כמות גדולה של עובדים. היצע העובדים הנוכחי – בתפקידים הטכנולוגיים אך לאחרונה גם בתפקידי שיווק, פיתוח עסקי, מכירות וכדומה – מצוי כבר שנים רבות בחוסר משמעותי של היצע מול הדרישה. עליית המשכורות לא רק דוחקת אל מחוץ לתחרות חברות שהצטיידו בפחות מזומנים, ומגבירה את הפער בין "עובדי ההייטק" לשאר העובדים באוכלוסייה, אלא גם עלולה לאיים על יציבות החברות.
חברה טכנולוגית המפתחת מוצרים מתוך ראייה ארוכת טווח של השוק תתקשה לחוש יציבה תחת איום של תחלופת עובדים המנצלים מדי מספר חודשים את יכולתם לשדרג את המשכורת תחת מעסיק אחר.
חלק מהחברות שריפדו את חשבונן בעשרות או מאות מיליוני דולרים בגיוס האחרון יבצעו מהלכי רכישה של חברות אחרות, להוספת טכנולוגיה משלימה לזו שהן מפתחות או כניסה לשוק חדש שבו החברה הנרכשת כבר פועלת. לעתים מהוות הרכישות אמצעי ל"גיוס ברכישה" של צוות מוכשר כמקשה אחת – ללא חשיבות כמעט למוצר אותו פיתחה החברה – כתחליף לאתגר הטמון בגיוס כמות עובדים כזו באופן פרטני.
לעתים הרכישות מתבצעות מתוך מחשבה כי "קטיפת" חברה קטנה עם מוצר שנמצא באותו עולם תוכן בו פועלת החברה הרוכשת תהווה פתרון מצוין לשני הצדדים: הנרכשת מוצאת חבל הצלה ליזמים, לקניין הרוחני ולחלק מהעובדים כתחליף לסגירתה, והרוכשת מצטיידת בטכנולוגיה האמורה לסייע לה להגדיל את יתרונה האיכותי בשוק, או לצמצם את הפער מהמתחרות.
הבעיה היא שחלק מהרכישות הללו מתבצע תוך "הגמשת" המסלול המקורי שהחברה התוותה לעצמה. כאשר ההון זמין ומדף הרכישות קורץ, עלולה החברה לבצע רכישות בפזיזות, ומתוך תחושת מנהליה כי בכך הם מציגים למשקיעים הטריים צמיחה. ראינו כבר בעבר רכישות שנראו כהזדמנות פז לבצע קפיצה משמעותית קדימה, אך בדיעבד התברר כי קיימים פערים משמעותיים בתשתיות הטכנולוגיות שעליהן מתבססים מוצרי הרוכשת והנרכשת, אי התאמה תרבותית בין צוותי ההנהלות, השקפות סותרות לגבי הזדמנויות ואיומים בשווקים שונים ועוד – פערים שהובילו למכירת הפעילות שנרכשה לגורם אחר בהפסד, או לסגירתה.
על חדי הקרן הטריים לזכור כי הצטיידות בהון המאפשר לבצע מהלכים במהירות אין משמעה ויתור על עקרונות בסיסיים של התנהלות בשוק תחרותי. המימון מאפשר כמובן לקחת סיכונים גדולים יותר בדמות פריצה לשוק חדש ורכישת חברות, אך הוא אינו מייתר את תהליכי מחקר השוק, בניית המודלים העסקיים והתוכנית העסקית, וכמובן אסטרטגיית ניהול הסיכונים שאמורה לאפשר לחברה לקבל החלטות בעולם חסר ודאות מתוך הבנה של ההזדמנויות והאיומים המצויים בעתידן של החלטות אלו.
הלחץ (האמיתי ולעתים המדומה) מצד המשקיעים על החברה לפרוץ קדימה בסערה, שלטובתו הוזרם ההון הטרי, אינו בא על חשבון שקילה מושכלת של אסטרטגיית החברה, שתוביל לעתים לוויתור על הזדמנויות קורצות מאוד שאינן בליבת עסקיה. אחרי הכל, המשקיעים מזרימים לחברה הון כדי שתגדיל את ערכו עבורם, וכשם שהם בוטחים במנהלי ההשקעות שלהם כי ישקיעו את כספם בחוכמה, והללו משתמשים במומחיותם לממש התחייבות זו, כך נדרשות החברות להבין כי הדרך הטובה ביותר להגדיל את התשואה על ההשקעה שהוזרמה להן היא להשתמש במומחיותה ולקבל החלטות הטובות עבורה, ולא כאלו שנגזרות מלחץ המשקיעים.
רו"ח יניב כהן הוא שותף וראש אשכול טכנולוגיה ב-BDO
