סגור

הרב אורי זוהר, מאנשי הקולנוע הבולטים בישראל, הלך לעולמו

מי שהיה הקולנוען הבולט ביותר בשנות ה-60 וה-70 בארץ וחתום על שורת סרטים אייקוניים, בהם גם כיכב, הלך לעולמו. בשלהי שנות ה-70 חזר בתשובה והפך איש ציבור חרדי

הרב אורי זוהר, אחד הקולות הבולטים ביותר בקולנוע הישראלי לדורותיו, הלך לעולמו היום (ה') כשהוא בן 86. זוהר היה קומיקאי, שחקן ובמאי מצליח וחתום על שורה של סרטים אייקוניים, רובם לצידם של אריק איינשטיין וצבי שיסל. בשלהי שנות ה-70 חזר בתשובה והפך איש ציבור חרדי.
2 צפייה בגלריה
מימין אורי זוהר  אריק איינשטיין  מ תוך הסרט מציצים פנאי
מימין אורי זוהר  אריק איינשטיין  מ תוך הסרט מציצים פנאי
אורי זוהר (מימין) ואריק איינשטיין, מתוך הסרט "מציצים"
זוהר החל את דרכו כשחקן בלהקת הנח"ל בין השנים 1956-1953. בשנות ה-50 וה-60 יצר סגנון והומור ייחודיים בתור מנחה וקומיקאי (אחד מסימני ההיכר שלו היה משפט הפתיחה "אני יפה?"). את צעדיו בעולם הקולנוע הישראלי החל כשחקן בסרטים כמו: "חולות לוהטים" (1960). לאחר מכן השתתף בבימוי הסרט התיעודי "עץ או פלסטיין" (1962). בשנת 1964 ביים את סרטו הארוך הראשון "חור בלבנה", שהיה נקודת מפנה בקולנוע הישראלי וסימן את תחילתה של תקופת "הרגישות החדשה". הסרט זיכה את זוהר בפרס המבקרים היוקרתי של פסטיבל קאן.
לקראת סוף שנות ה-60 ייסד והנהיג זוהר את חבורת "לול" התל-אביבית, לצד חבריו אריק אינשטיין וצבי שיסל, שהלכו לעולמם בשנים האחרונות. במסגרת החבורה יצר זוהר מערכונים לטלוויזיה ("לול", 1969) וסרטים עלילתיים רבים, ביניהם נודעה במיוחד הטרילוגיה התל אביבית: "מציצים" (1972), "עיניים גדולות" (1974) ו"הצילו את המציל" (1977).
סרטיו של זוהר הפכו בחלקם לסרטי פולחן ישראליים, הן בשל אופיים הקומי וקטעי ההווי התל אביבי, והן משום ששיקפו בחדות את אופיו ה"בעייתי" של הדור השני לציונות.
הצלחתה של חבורת "לול", לצד הרוח הבוהמיינית שהביאה, הפכו את זוהר לסמלה של ישראל החילונית-אזרחית-נהנתנית ונוכחותו הייתה מוקד משיכה ליוצרים ואמנים בתחומים שונים. דווקא בשל כך, כאשר בסוף שנות ה-70 החל בתהליך של חזרה בתשובה, הייתה התדהמה רבה. כעבור זמן קצר נעלם זוהר אל תוך עולם הישיבות החרדי ובכך הביא למעשה לפירוק החבורה.
לקראת סוף שנות ה-90 שב זוהר אל הזירה הציבורית כפעיל ואיש ציבור חרדי. בין השאר היה אחראי על בימוי תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס והופיע בכמה תוכניות טלוויזיה.
למרות ניסיונות רבים של אנשי תקשורת ואחרים, לא נחשפו מניעיו למהפך החד אותו עבר וחזרתו בתשובה נותרה תעלומה בעיני הציבור החילוני. בשנים האחרונות הופיעו בתקשורת הישראלית מספר עדויות על תקופת "לול" ובה תיאורים שלילים על התנהגותו של זוהר.
סרטים מוכרים נוספים של זוהר: "שלושה ימים וילד" (1967) ו"כל ממזר מלך" (1968) אשר זכו בפרסים בפסטיבלים בינ"ל. ב-1976 הוחלט להעניק לו את פרס ישראל (לראשונה ליוצר קולנוע), אך זוהר סירב לקבלו.
2 צפייה בגלריה
אורי זוהר חוזר תמונה מתוך הסרט פנאי
אורי זוהר חוזר תמונה מתוך הסרט פנאי
אורי זוהר
(צילום: יניב לינטון)
ב-2013 כאמור הלך לעולמו איינשטיין, וזוהר הגיע למיטת בית החולים כדי להיפרד מחותנו וחברו הקרוב. "בשבילי הוא אריה לייב בן דבורה, המחותן שלי ואחד האנשים הקרובים ביותר אליי ," אמר זוהר לסובבים אותו, לפני שהלך לקרוא פסוקי תהילים בבית החולים. "הוא יהודי צדיק וגם הבנות שלו צדיקות גדולות מאוד. בדרך כלל אנחנו אומרים על צדיקים שהם העמידו דורות של ילדים נכדים ונינים. אריק היה בעל חסד, עשה חסדים להמון אנשים והוא זכאי לכך שכולם התפללו עליו. יהי זכרו ברוך.