האם ניתן לבטח סיכוני אקלים?
האם ניתן לבטח סיכוני אקלים?
משבר האקלים כבר כאן. חברות הביטוח מוגבלות ביכולתיהן להתמודד איתו, אבל שינוי בתפיסה יכול להועיל גם לכלכלה וגם לסביבה
לרוב, חברות ביטוח יודעות לבטח אירועים צפויים כגון אולימפיאדה, כנס מקצועי, או רכוש שנפגע. בתנאי שאין שינויים קיצוניים, הן מסוגלות לשאת את העלויות עם העלאות פרמיה ועדכון התנאים. כמו כן, חוזי הביטוח בתחום הרכש הם קצרי טווח, עם אחריות שלרוב מוגבלת רק לשנה אחת. בנוגע לשאלה האם ניתן לבטח גם סיכוני אקלים, נתחיל מהסוף: שינויי האקלים הם שינויים קטסטרופליים קיצוניים בקנה מידה בינלאומי, ולכן לא ניתן לבטח אותם. מה כן אפשר לעשות?
המדינה נחלצת לעזרה
כאשר עיר נפגעת מהוריקן או משיטפון, אין לכך ביטוח – אלא אם המדינה נחלצת לעזרה, עם או בלי שותפות של חברות הביטוח. ניתן היה לראות זאת בכל הנוגע לביטוחי רכוש ואחריות (ביטוח כללי) בעקבות הסלמה באירועי האקלים הקיצוניים בפלורידה. הפרמיות מתייקרות שם בשיעורים דו־ספרתיים, ומכבידות על עלויות הביטוח. במקביל, העלייה בסיכונים מביאה לנטישת חברות ביטוח, המתקשות לשמור על רווחיות. באופן כללי, ברוב האירועים הקטסטרופליים שקרו בעולם, שילמו המבטחים רק חלק קטן מהנזקים, והיתר היה באחריות המדינות, או שלא שולמו כלל פיצויים לנפגעים. אם כך, בפועל, המשבר בעולמות הביטוח מכביד גם על הקופה הציבורית. למשל, הסוגייה הביאה את הממשל בפלורידה לקבוע סובסידיות לבעלי נכסים שישקיעו בחיזוק בתיהם.
שותפות של חברות הביטוח והמדינה אינה דבר חדש. היא באה לידי ביטוי, למשל, בסיכון לרעידות אדמה. בארץ קטנה כמו ישראל, עם סיכון בינוני לרעידת אדמה, מלבד ההשקעות של המדינה, יש למבטחי המשנה מספיק כסף כדי להקנות ביטוח לאלה שמעוניינים בכך (לעומת נזקי מלחמה שכל הפיצויים עבורם משולמים על ידי המדינה).
כך גם הדין בתחום הביטוח החקלאי. המדינה, בשיתוף החברות המבטחות נזקים של סיכוני טבע בחקלאות, לוקחת בחשבון את חלוקת ימי הגשם, את הטמפרטורות, את ימי החריגה מהשגרה וכן הלאה. במשך 50 השנה האחרונות עלו הפרמיות בשיעור ניכר (לרבות הפרמיות של "ביטוח המשנה", שהן חברות ביטוח ענקיות בינלאומיות). הדבר נובע מהשפעתו של משבר האקלים, הגורם לעלייה בשכיחות של מזגי אוויר קיצוניים הפוגעים בחקלאות.
לכן, גם במקרה של שותפות בין חברות הביטוח למדינה, אם לא ינקטו צעדים למיטיגציה (מיגור משבר האקלים), לא רק תנאי מזג האוויר הקיצוניים יכבידו על החקלאי. עלות הביטוח לחקלאי כבר לא תשתלם לו, ויש בכך סיכון להמשך העיסוק בחקלאות וכפועל יוצא לביטחון המזון של המדינה.
בעייתיות התפיסה הקפיטליסטית
אותם סיכוני סביבה ובראשם משבר האקלים העסיקו את תוכנית הסביבה של האו״ם UN EPA במשך יותר מ-50 שנה. בין השנים 2006–2012 קיים האו"ם מו״מ ארוך עם חברות הביטוח והגופים המוסדיים בנוגע לשתי אמנות: האחת קרויה Principles for Responsible Investment, או PRI, הושקה ב-2006 ומתייחסת להשקעות; והאחרת קרויה Principles for Sustainable Insurance, או PSI, הושקה ב-2012 ומתייחסת לחברות הביטוח.
חרף הסכמות שהושגו, בלטו בהעדרן חברות הביטוח האמריקאיות, שאחרי שנים של מו"מ הודיעו שלא יוכלו להתחייב לאמנה זו עקב החשיפה בארצות הברית לתביעות ייצוגיות בגין טענות נאמנות (fiduciary claims) המחייבות להשיא רווחים. הן גם טענו שהן אינן יכולות להחריג את ההשקעות בחברות הענק (כמו חברות הפחם והנפט) המהוות כמחצית משוק ההון; זאת בעיקר בגלל ביטוחי החיים אשר נוגעים לפנסיות, ולכן מופנים להשקעות לטווח הארוך שמטרתן לייצר תשואות בעתיד. בהמשך, העדר התקדמות מצד גורם ממשלתי או רגולטורי גרם גם לחברות האירופאיות לסגת מהצהרותיהן.
צעד זה של חברות הביטוח בארצות הברית חשף את הבעיה המרכזית של המגזר העסקי ברוב העולם: ברוב המדינות שולטת התפיסה הקפיטליסטית, הבאה לידי ביטוי בחוקי החברות הקובעים כי מטרת החברה היא להשיא את רווחיה. כך גם טען זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1976 פרופ' מילטון פרידמן: "תכלית העסק היא לעשות עסקים". תפיסה זו מושרשת בחקיקה המשפטית ובתקדימים וייקח עשרות שנים לתקן אותה.
רגולציה למען פיתוח בר-קיימא
מאחר שלפי מחקרים רבים נותרו שנים ספורות למנוע את החרפת משבר האקלים, עולה הצורך להשתמש בכספי ביטוח החיים לצורך מיטיגציה וטרנספורמציה מיידית של תשתיות אנרגיה, פסולת, מים, מזון, תחבורה ובנייה והשקעות המייצרות אימפקט חיובי. כדי שהשקעות אלו יניבו רווחים לחברות הביטוח, חייבת להיות כאן התערבות ממשלתית שתקדם קריטריונים להשקעות שיבטיחו את קיומו של הדור הבא, בהתאם ליעדים לפיתוח בר-קיימא שאושרו על ידי 193 המדינות החברות באו״ם. על המדינה לעודד, לסבסד ולנהל את ההשקעות האלה בכלים רגולטוריים.
החשבונאות הלאומית חייבת לעבור מתפיסה הלוקחת בחשבון רק ערכים כספיים וסיכונים כלכליים לתפיסה הוליסטית שלוקחת בחשבון ומתכללת בו זמנית רכיבים כלכליים, סביבתיים וחברתיים. הרכיבים האלה לא באים לידי ביטוי במונחים כספיים, אלא במושגים של ״אימפקט״. על הממשלה למסות את החברות שיש להן אימפקט שלילי, ולסבסד את החברות שהאימפקט שלהן חיובי. באופן זה אפשר יהיה לייצר תקציב קיימות שיאפשר לסקטור הביטוחי להשקיע את כספי ביטוח החיים בשוק ההון דרך תשתיות בנות-קיימא.
הכותבים הם פרופ' יהודה כהנא הוא מייסד SDGs ישראל, יעל איפרגן גיני היא מנכ"לית SDGs ישראל, זווית
