פרשנותליברמן מסרב לקבל את סדרת הצעדים הבהולים של משרד הבריאות, ובצדק
פרשנות
ליברמן מסרב לקבל את סדרת הצעדים הבהולים של משרד הבריאות, ובצדק
עוד לפני שהוכחה חומרת האומיקרון הממשלה יצאה בסדרת צעדים בהולים. ליברמן מסרב לקבל את תרחישי משרד הבריאות, והוא צודק: העלויות למשק יהיו אסטרונומיות, המחיר הנפשי כבד, וזה קורה כשהתועלת מוטלת בספק
1. מי שסיפק את הכותרת בישיבת קבינט הקורונה אתמול בלילה סביב האומיקרון היה לא אחר מאשר שר האוצר אביגדור ליברמן כשאמר: "אני לא רואה שהאומיקרון משפיע יותר משפעת”.
הוא הוסיף ש"אני לא חושב שכרגע יש מקום לנקוט צעדים כמו מגבלת התקהלויות. זה מכניס אותנו לעולם של פיצויים ואני לא רוצה להגיע לזה".
אמירותיו הצליחו לטלטל את השרים שכן זו הפעם הראשונה ששר בכיר מטיל ספק בתסריטי האימה שמפזרים בכירי משרד הבריאות לרבות ראש שירותי הבריאות לציבור, ד”ר שרון אלרעי פרייס.
שיהיה ברור, ליברמן לא נכשל בלשונו. "היה לו חשוב לשים את הדברים על השולחן בלי התייפייפות. לפעמים הדברים צריכים להיאמר בסגנון הזה כדי שיחלחלו. חיים לצד קורונה זה לא אומר שבכל גל נכניס את המדינה לסחרור", אמר ל"כלכליסט" אחד ממקורביו.
כלומר, ליברמן לא מתנצל. גם אם מנטרלים את הסגנון והשפה, דבריו חשובים מכמה סיבות. שר האוצר התעקש להגיע לדיון כי הוא מבקש לעשות את הדבר הבסיסי ביותר בכל תהליך של ניהול סיכונים: לשים תג מחיר לחלופות.
זה בדיוק התפקיד שלו ושל משרד האוצר. אסור לקבל החלטות תוך התעלמות מהעלויות הכלכליות שלהן. ככלל, אין ניתוח עלות־תועלת תוך התעלמות מוחלטת מהעלות. ליברמן גם מבקש להזכיר לממשלה הזו שהתחייבה "לחיות לצד הקורונה" כי השיקולים בניהול מגפה חייבים להיות הוליסטיים.
2 צפייה בגלריה
מימין: שר הבריאות ניצן הורוביץ, שר האוצר אביגדור ליברמן וראש הממשלה נפתלי בנט
(צילומים: קובי קואנקס, אלעד גרשגורן)
עם כל הכבוד לפקידי משרד הבריאות – לצעדים של הפסקת הפעילות הכלכלית, החינוכית, התרבותית, יש השלכות לא רק בתחום הבריאותי אלא גם במובן הכלכלי, נפשי וחברתי. דיכאון, אובדנות, צריכת סמים מוגברת ואלימות במשפחה גם פוגעים בבריאותם של אלו שחווים אותם.
כאשר מתחילים לקבל החלטות כאלו חייבים לקחת דף ולרשום עליו שלושה טורים: מה התרחיש והצעד המוצע; מה התועלת האפידמיולוגית; ומה העלות הכלכלית (ואם אפשר גם הנפשית, החברתית וכו’). הרצון של פקידי משרד הבריאות למחוק את הטור האחרון הוא שגוי, אינו מקצועי וגם לא בריא.
2. אנשי משרד האוצר והעומד בראשו עשו טעות גדולה בתקופה האחרונה בכך שלא מיהרו לפצות את התיירנים ואת ענף התעופה – שני סקטורים כלכליים שהנזקים שנגרמו להם הם ארוכי טווח, ודאיים ומוכחים. מקורבים לליברמן מסרו כי המתווה לתיירנים "סגור" והם יפוצו ממש בקרוב. נושא חברות התעופה הרבה יותר מורכב לדבריהם אבל בלשכתו של שר האוצר גם מבטיחים שיהיה סיוע. מדוע הם היו צריכים למהר? כי אם הם היו ממהרים וסקטור התיירות (למעט המלונות הגדולים שממש לא צריכים פיצוי) כבר היה מקבל פיצוי הולם, הרי שהביקורת על משרד האוצר בכלל ועל ליברמן בפרט שלפיה הם “קמצנים” ולא מוכנים להוציא כסף היתה הופכת ללא רלבנטית. עכשיו באים אליהם בצדק בטענה שהאוצר סרבן פיצויים לכולם – גם לאלה שמגיע להם ללא צל של ספק.
צריך להבין דבר פשוט: אם ממשלת ישראל החליטה לסגור את נתב"ג לזרים ולשגע את כולם עם חילופי צבעים של מדינות כל שני ורביעי, היא חייבת לשלם. המשחק הזה שלפיו היא מחליטה על סגירת נתב"ג לשבועיים, ואחרי שבועיים לעוד שבועיים ואחרי השבועיים האלו לעוד שבוע – הוא משחק מסוכן שפוגע מלבד במאות אלפי הישראלים שמתפרנסים מתיירות – גם באמון הציבור בממשלה, שהוא הנכס העיקרי שיש לה כדי לנצח את המלחמה הזו.
אותו כלל חייב להיות תקף אם מחליטים לסגור אולמות אירועים, כנסים ומקומות בילוי. המשוואה חייבת להיות ברורה: אם הממשלה סוגרת, היא חייבת לפצות. וזה בדיוק הזמן להזכיר לאזרחי ישראל כמה אמיתות שאולי כבר הספיקו לשכוח. ראשית, הכסף של הפיצוים לא מגיע מ"כספי המדינה" שכן אין למדינה כסף מלבד הכסף שהיא מגייסת מאיתנו בצורת מסים. כמו כן, כל שקל שהולך לפיצוי (הן אם הוא מוצדק והן אם לאו) לא יילך לבניית כיתת לימוד, לא לרכישות עבור הצבא וגם – לידיעת שר הבריאות ניצן הורוביץ – לא לבניית בתי חולים וחדרי ניתוח.
נוסף על כך, מנגנוני החלוקה המאוד רעועים שהיו קיימים כאן באפריל 2020 (על רקע חוסר סנכרון של סטארט־אפ ניישן בין מערכות רשות המסים, ביטוח לאומי ושאר הגורמים) לא השתנו. המיומנות השתפרה אך התשתית לא. לכן גם הפעם ממשלת ישראל תתקשה להמציא מנגנון פיצוי בסגנון "המודל הגרמני" או שאר המודלים ההיברידיים ולפיכך לא מעט כסף ציבורי יגיע לידיים הלא נכונות. הגלים הקודמים הוכיחו שרשתות הקמעונאות והשיווק הגדולות לא בהכרח זקוקות לחסדי המדינה והרווחים שרשמו בשנה האחרונה הם הוכחה חיה לעמידותן לקורונה. חבל להתאמץ: זעקות כמו זו של הראל ויזל (“שונאים את העשירים”) כבר לא מייצרות את אותו רושם שייצרו לפני שנה וחצי.
3. הצעדים האחרונים שנקטה הממשלה מול המגפה זכו לביקורת גם מגורמים רפואיים. רופאי בריאות הציבור בהסתדרות הרפואית (הר"י) הטיחו ביקורת רבה בימים האחרונים על איכוני השב"כ, סגירת נתב"ג, תו ירוק מורחב לקניונים (והנסיגה ממנו) ועוד. אתמול, בעקבות ההצעות שעלו בקבינט (לרבות סגר ותווים ירוקים וסגולים מאוד אגרסיביים שיפגעו בפעילות הכלכלית), קרא האיגוד להמתין לנתונים טרם קבלת החלטה על חיסון במנה רביעית, בפרט של עובדי בריאות, ו”להימנע מהחלטות לא מבוססות”. גם פרופ' אריאל מוניץ, מיקרוביולוג ואימונולוג בעל שם עולמי מאוניברסיטת תל אביב צייץ: "אינני יודע על סמך מה התקבלה ההחלטה ללכת ולחסן בחיסון רביעי. אני מתנגד לכך בוודאי לאור הנתונים כיום". גם האימונולוג הבכיר פרופ' מוטי גרליץ צייץ ש"ההורים שלנו הם לא חיות מעבדה”. והנתונים שמגיעים מדרום אפריקה מאוד מעודדים: למרות הזינוק החד בהדבקה (שהחלה אתמול לרדת), היא אינה מלווה בגידול בתמותה.
עוד לפני שבודקים את העלויות הכלכליות והנפשיות כדאי מאוד להיות בטוחים שהתועלות אכן קיימות, לנוכח המידע הקיים. זו המשוואה שכנראה גרמה לליברמן "להתפוצץ": תרחישים קיצוניים, צעדי מדיניות דרקוניים, תועלות אפידמיולוגיות מוטלות בספק ועלויות כלכליות אסטרונומיות. זה שילוב לא רצוי שמצביע על ניהול סיכונים לא מיטבי שמובל על ידי פקידי משרד הבריאות.
נראה כי ליברמן גם מודע לשיקול הפוליטי. אם ממשלת ה”שינוי” בראשות מי שהסביר לאומה “איך מנצחים מגיפה” תכניס את האזרחים לסגר אחרי שנתיים של קורונה כאשר יש חיסונים בשפע – נדמה כי גם המחיר הפוליטי שתשלם יהיה עצום.
