תופעת ההתפטרות הגדולה הגיעה גם לישראל
תופעת ההתפטרות הגדולה הגיעה גם לישראל
העובדים היום מחפשים יותר "משמעות" ו"גמישות". האם האינפלציה תאלץ אותם להתפשר או שכבר אין דרך חזרה
תכירו את אחת התופעות החברתיות-כלכליות המרתקות והמשמעותיות ביותר בעולם המערבי ובחלק מהשווקים המתעוררים: "ההתפטרות הגדולה" (The Great Resignation) או שידוד המערכות הגדול (The Great Reshuffle). מדובר במגמה שהחלה קצת אחרי התפרצות הקורונה, בעיקר אחרי הסגר הראשון הגדול שהתרחש בכל רחבי הגלובוס כמעט: התפטרות וולונטרית של מסות של עובדים.
מקורה של התופעה אינו לגמרי ברור אך ישנם כמה כיוונים: תסכול עצום מהעבודה היומיומית, פחד מהידבקות בקורונה ורצון לעבור למשרות המאפשרות עבודה מהבית.
אחרי זעזוע הקורונה שאיפשר לרוב אוכלוסיית העולם המערבי "לחשב מסלול מחדש" בחייהם, רבים החליטו כי המודל של לקום לעבודה כל בוקר ולחזור הביתה כדי לקום לעבודה למחרת - תם ונשלם.
התברר כי מאות אלפי עובדים מחפשים יותר "משמעות" בעבודה וגם יותר "גמישות". העבודה כבר אינה חזות הכל. כבר לא חיים בשביל לעבוד אלא עובדים בשביל לחיות.
התיאורים שעולים מפיהם של ראשי התעשייה הישראלית מתאימים לאפיון התופעה (כגון משרות שמחייבות נוכחות פיזית). אך לא פחות חשוב, גם הנתונים מתיישבים: לפי הלמ"ס נכון לחודש מארס 2022, מספר המשרות הפנויות חצה את 150 אלף כאשר מספר המובטלים עמד באותו חודש על 145 אלף. כלומר, ברמה התיאורטית אין אבטלה בישראל אלא להיפך - חסרים עובדים במשק כולו וכל האבטלה היא טכנית לגמרי. היא נובעת מחוסר התאמה בין אופי המשרות לבין כישורי המובטלים. זו כבר אבטלה "מבנית", "טבעית" או "חיכוכית". לראשונה נרשם בשוק העבודה המודרני עודף ביקוש על ההיצע. עובדים כבר לא מוכנים לעבוד בכל תנאי ובכל שכר.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא ממה חיים המתפטרים החדשים. בהתחלה הוסבר כי תוכניות התמיכה הרחבות מאוד, כמו דמי אבטלה מוגדלים, הן שאיפשרו לתופעה להתפתח ולהתקיים.
אלא שכעת אנו עדים לשינוי כלכלי דרמטי: התמיכה הממשלתית הסתיימה, ההאטה הכלכלית בדרך, האינפלציה מעלה את עלויות המחייה והגבולות שוב נפתחו להעסקת עובדים זרים. ייתכן כי רק עתה נוכל לברר האם זו היתה תופעה חולפת – עוד אפקט פוסט קורונה - או שמא ישנם אלמנטים מבניים ועמוקים יותר שינציחו את התופעה.
