פרשנותניסיון נוסף של ההפיכה המשטרית סוכל, כעת נותרו לשר המשפטים שתי דרכי פעולה: רעה או גרועה
פרשנות
ניסיון נוסף של ההפיכה המשטרית סוכל, כעת נותרו לשר המשפטים שתי דרכי פעולה: רעה או גרועה
הבחירות ללשכת עורכי הדין, שהיו ניסוי הכלים הראשון והמשמעותי סביב ההפיכה המשטרית, הוכיחו כי עורכי הדין מבינים היטב את המשמעויות של יוזמות לוין־רוטמן. כעת, שר המשפטים ניצב מול אפשרות אחת רעה ואחת גרועה: לא לכנס את הוועדה או לחוקק חוק שישנה אותה
1. מה יעשה עכשיו שר המשפטים יריב לוין אחרי שאיבד את הרוב בוועדה לבחירת שופטים? אפשרות ראשונה, כפי שכבר הצהיר, היא לא לכנס את הוועדה ולהחמיר את הנזק הנורא לציבור אל מול המחסור המתגבר בשופטים. אפשרות שניה היא להעביר את החוק שבישל והכין שמחה רוטמן בוועדה חוקה, שמשנה את הרכב ואת שיטת בחירת השופטים — החוק שמסלק את עורכי הדין מהוועדה ומשליט את הקואליציה על בחירת השופטים. האופציה הזו תעצים את המחאה, את השסע החברתי, את מלחמת האזרחים נטולת האלימות שכבר קיימת כאן.
בקיצור, הבחירה היא בין שתי אופציות רעות, בין שני נזקים קשים. את האפשרות הראשונה מוסמך לוין לחולל לבד בהיותו בעל הבית ויו״ר הוועדה (שהוא הפך למיעוט בתוכה). את הנזק השני, לחוקק את החוק, הוא יצטרך את ראש הממשלה ואת הכנסת — וזה מוביל אותנו לראש הממשלה בנימין נתניהו. הניצחון של בכר אתמול ובחירת ח"כ אלהרר לוועדה לבחירת שופטים בשבוע שעבר, הם גם כשלונות מבחינתו אבל גם מהלכים שניתן להפיק מהם תועלת. שניהם דוחים עבורו פיצוץ גדול יותר של המחאה ברחובות, פיצוץ שהוא כרגע לא מעוניין בו. אגב, תסריט נוסף שהונח אתמול על סדר היום הוא פירוק לשכת עורכי הדין, במיטב המסורת של ׳בשביל מה לנו לשכה אם איננו שולטים בה?׳ כמו התאגיד לקרעי, כמו המשטרה לבן גביר, כמו רשות החברות לאמסלם, ועכשיו, הלשכה ללוין.
2. הבחירות ללשכה הם ניסוי הכלים המשמעותי הראשון סביב ה״רפורמה״ המשפטית. והנה, נתניהו כאילו אדיש לשאלה מי ינצח: קולו לא נשמע וידו הבוחשת לא נראתה בשטח. בעוד השמאל־מרכז יצא לקרב הזה מאוחד, ללא פיצולים, כשמאחוריו המחאה הגדולה שמסייעת בכספים, בלוגיסטיקה ובעיקר ביום הבוחר. המרכז־ימין הגיע מפוצל, כשבשפיץ ניצב עבריין מורשע שמעלליו — הפליליים, האתיים, הבין־אישיים — מעיבים על סיכוייו לקבל קולות משלושת הקהלים: הימין ההגון הממלכתי הסולידי, נשים שסולדות מזגזוגיו בין המיטות ודתיים שמרנים שהשחיתות לא מזיזה להם אבל המוחצנות המינית כן.
את היום האחרון לפני הבחירות הקדיש נוה לקהל הזה — הוא ביקר בכותל ודאג שתמונת ההתייחדות עם האבנים הקדושות תופץ ברבים, הוא קיבל ברכה מצולמת מהרב יצחק דהאן וגם הצליח לגייס את מפלגת ש"ס לטובת הצדיק החדש. אולם, השורה התחתונה נותרה על כנה: נתניהו לא מעורב ולא טרח להעמיד מועמד שנקי מהגיבנת שנוה סוחב עליו, למשל עו"ד ציון אמיר. כאילו לא אכפת לו להפסיד את הקרב הראשון שמעמיד למבחן את ה״רפורמה״ והוא מסתפק ביתרונות המשניים: הרחקת הפיצוץ הגדול וגימוד נוסף של שר המשפטים שלו. השר לוין נותר עם ועדה ״לעומתית״ — קואליציה של שופטים, עורכי דין וח"כ קארין אלהרר ששולטת על בחירת השופטים לשלום ולמחוזי, קואליציה שלא תיתן לו לשנות את שיטת ה׳סניוריטי׳ וועדה שהשימוש היחיד שהוא יוכל לעשות בו לצרכיו היא לא לכנסה בכלל, ולעזאזל העומס והסחבת שרק יתגברו עם המחסור המתגבר בשופטים.
3. היה ברור שלמפסיד נוה יהיה נוח לצבוע את הבחירות כפוליטיות, כימין נגד שמאל. הסיווג הזה מסייע להשחרת ציבור עורכי הדין ובעיקר את הלשכה כלא רלבנטית, כמנוכרת לתכלית קיומה – קידום עורכי הדין.
אז ככה, אם התוצאות היו הפוכות, נוה היה מברך על בחירתם ההגונה והנכונה של עורכי הדין. אם התוצאות היו הפוכות ויריב לוין היה מקבל את שני הקולות שנחוצים לו לרוב הנדרש בוועדה לבחירת שופטים — סביר להניח שהוועדה הייתה מתכנסת בהקדם כדי לבחור שופטים לשלום ולמחוזי ולחסל את ה׳סניוריטי׳, אולי לטובת שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון. אולם, כשהתוצאות הן ניצחון מוחץ לבכר אז הכל פוליטיקה, תככים ונכלים.
ועוד משהו, פוליטיקה או לא, בסוף הגיע לקלפיות ציבור ענק של עורכי דין כדי לתמוך במשטר הדמוקרטי־ליברלי ולהתנגד לניסיון לשנותו, השינוי הזה הוא משפטי. הסיפור הגדול נמצא במתחם שבין הפוליטיקה למשפט, ועורכי הדין שמצביעים, מבינים טוב יותר מהבייס הפוליטי של נתניהו את המשמעויות של יוזמות לוין־רוטמן. כשראש הלשכה הקודם אבי חימי התייצב בחזית המחאה קמה עליו האופוזיציה הפנימית בלשכה. הטענה נגדו הייתה שלא קיבל מנדט מעורכי הדין לדבר נגד ה״רפורמה״. עכשיו יהיה לבכר את מלוא הגיבוי לדבר בשם הרוב המכריע של עורכי הדין.
4. ועדיין, חייבים להודות שיש ממשק חזק שמחבר בין עורכי הדין לבין לוין־רוטמן והוא הסנטימנט השלילי החזק כלפי בתי המשפט. עבור הקואליציה בתי המשפט נתפסים כמדכאי וגוזלי המשילות, ואילו סבלם של עורכי הדין ניכר בתלאות היומ־יומיות: החל מיחס משפיל מצד השופטים וכלה בפסקי דין שנפסקים נגדם ונגד לקוחותיהם. למרבה הצער, בכל משפט, לפחות 50 אחוז לא מרוצים בסוף, וכך מצטברת מסה עויינת מצד עורכי הדין כלפי בתי המשפט. הבחירות אתמול הוכיחו שעורכי הדין מעדיפים לסבול מידם של השופטים מאשר את ההפיכה המשפטית של לוין־רוטמן. הם מעדיפים את השופטים שנבחרים בשיטה הנוכחית מאשר את השופטים שיבחרו עבורם לוין ורוטמן, נתניהו ודרעי, גוטליב ואמסלם.
ועכשיו הבחירה היא בידי ועדה שלוין נמצא במיעוט בה. במתכונת הנוכחית נותר על כנו הווטו ההדדי, של הקואליציה ושל השופטים, בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון. באוקטובר פורשות הנשיאה אסתר חיות וענת ברון. אפילו בקואליציה יתקשו להתעלם מהעובדה שמדובר בשתי נשים ובצניחת הייצוג הנשי בעליון בשליש — משש לארבע. הקואליציה הדתית הגברית ששולטת בישראל לא גילתה עד כה נדיבות במינוי נשים, לממשלה ולשירות הציבורי. אבי מעוז, ראש סיעה בקואליצייה הדי חשוכה הזו, הזו כבר הביע דעתו שנשים יועילו יותר בחדרי לידה מאשר בחדרי ישיבות. בכל מקרה מעניין מי יהיו מועמדי הקואליציה לעליון. ניתן להעריך שלא יהיו אלה שתי נשים.
5. ובחזרה לשלשום. הציפייה לאפי נוה הפכה למוקד האירוע באשכול הקלפיות בבית ציוני אמריקה. עו״ד ברק כהן המתין לו חמוש בנייד שלוף ובטונות של טינה לשפוך על ראשו. דוברו של נוה עדכן שבסביבות השעה שש יגיע כדי להצביע. השעה שש חלפה אבל איפה אפי? ההשערות היו שהוא מנסה להתחמק מהמפגש המביך שיצולם ויופץ חיש ברשתות. אחד המתחרים תהה: ״והפחדן הזה רוצה להנהיג את הלשכה?״
בסביבות שבע החליט נוה לקפוץ אל האש, לא לפני שהקיף עצמו בכמה שכבות של פעילים, מאבטחים ואוהדים כדי להגן מפני הברק. וכך, עשה את דרכו הגוש האנושי פנימה כדבוקת חיילים רומאים שמתכנסת ומתקדמת תחת השיריונים והכידונים, שבמרכז השיירה התנוצצה הקרחת המוכרת. את השיירה ליוו המתנגדים בצעקות המוכרות היטב מרחוב קפלן הסמוך: בושה־בושה־בושה! וממול התומכים שאגו אפי־אפי־אפי! האחים לנשק נגד האחים לחשק. פעילה בכירה ברשימה של נוה הסבירה לי למה אין לה, כאישה בעיה ללכת עם אפי. ״בגלל הצביעות. במשרדים הגדולים הבכירים לא שוכבים עם עורכות הדין הצעירות? אני מעדיפה אותו על פני הבובה על חוט״. בדף המסרים של נוה השתרש ה״בובה על חוט״ כדימוי שמגדיר את עמית בכר. בכר הגיע למקום כמה שעות לפני, חייכן, נינוח, פטור מהדאגות של נוה, נהנה מאחוז ההצבעה הגבוה שמבשר את נצחונו.
