כ-100 חוקרים של בר-אילן נגד חוק ההשתמטות: ״עומד בסתירה לערכים של ישראל״
כ-100 חוקרים של בר-אילן נגד חוק ההשתמטות: ״עומד בסתירה לערכים של ישראל״
החוקרים והחוקרות מהפורום למען החברה בישראל באוניברסיטה: "המושג 'תורתו אומנותו' מתייחס לחכמים המלומדים ביותר, ליחידי סגולה בלבד, ולא לציבור גדול״
כ-100 חוקרים של אוניברסיטת בר-אילן חתמו יצאו היום נגד חוק ההשתמטות בטענה כי הוא ״עומד בסתירה לערכים של ישראל״.
״אנו, חוקרות וחוקרים מהפורום למען החברה בישראל באוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטה שחרתה על דגלה מצוינות מדעית כחלק מערכי היהדות על כל גווניה, מביעים בזאת את התנגדותנו הנחרצת לכוונה לחוקק חוק השתמטות העומד בסתירה לערכים שעליהם מושתתת מדינת ישראל.
שנה חלפה מהטבח ומפרוץ המלחמה. מאז, חלק מהעם כורע תחת הנטל הבטחוני, הנפשי והכלכלי. המלחמה המתמשכת גובה מחיר כבד מנשוא מהמשפחות שאיבדו את יקיריהן, מהפצועים הרבים בגוף ובנפש, מחיילות וחיילי הסדיר והמילואים, מבנות ובני משפחתם הממתינים בחרדה בבית ונושאים בעול, ומהקהילות שביתן חרב. כולם מעידים כאלפי עדים שאין אפשרות להמשיך את העוול ואי-הצדק של פטור גורף לחרדים מגיוס.
כבר שנים נשמע הטיעון של הנהגת החרדים שהמושג "תורתו אומנותו" הוא ערך יהודי עתיק יומין, שיש לשמר בכל מחיר. לכך הם מוסיפים שלימודיהם ותפילותיהם של חרדים שווים בערכם ואף עולים בחשיבותם על ההגנה שמספק הצבא למדינה. על בסיס שני הטיעונים האלה, דורשת הקהילה החרדית פטור מגיוס ליותר מ-60,000 בחורי ישיבות. מדובר באחד מכל חמישה מגויסים פוטנציאליים בשנתון זה! בשנים הבאות יגדל חלקם במחזורי הגיוס אף יותר.
לטיעונים אלה אין בסיס בהלכה היהודית וגם אין תקדים בהיסטוריה של עם ישראל. המושג "תורתו אומנותו" מופיע בשולחן ערוך, בספר ארבעה טורים ובספרים אחרים, אך הוא תמיד מתייחס לחכמים המלומדים ביותר, ליחידי סגולה בלבד, ולא לציבור גדול. ייחוס המושג הזה לקהילה גדולה הוא "חידוש" מודרני שנוצר ב-50 השנים האחרונות, אשר נועד לבודד את הקהילה החרדית מהציבור של עם ישראל ולהעניק לו זכויות יתר ותקציבים על חשבון שאר העם.
אכן בהיסטוריה היהודית, השימוש במושג "תורתו אומנותו" לא התייחס לקהילה. לא בעבר, וגם לא היום בתפוצות. לא הייתה קהילה יהודית שלמדה והתפללה מבלי לעבוד ולקיים את עצמה. הלל הזקן היה חוטב עצים, הרמב"ם היה רופא, יצחק אברבנאל היה איש כספים וכו'. הרבנים הממונים על קהילות ישראל מעולם לא מנעו מקהילותיהם לעבוד ולהשתתף בכל צרכי הציבור.
יתר על כן, לאורך ההיסטוריה, יהודים רבים השכילו לתרום למדעים ולחוכמה לטובת האנושות כולה. מפתיחת האוניברסיטאות הראשונות ליהודים במאה ה-16, חכמים רבים הגיעו ללמוד בהן, ביניהם הרמח"ל. כישוריהם הפיננסיים של בני הקהילות הספרדיות והאשכנזיות והתמחותם במסחר הבינלאומי תרמו רבות להתפתחות הכלכלית חסרת התקדים של פורטוגל, ספרד וונציה במאות ה-15-17 ושל הולנד במאות ה-17-18. גירושם הוביל לצניחה כלכלית של הציבור כולו.
לאור זאת השימוש במושג "תורתו אומנותו" לפטור מגיוס קהילת החרדים הוא מקומם. לדעת הרמב"ם, החכמים הראשונים "לא היו מתירים לעצמם לבקש ממון מבני אדם, והיו רואים שלקיחתו היה חילול השם בעיני ההמון" (פירוש לאבות ד, ה). מה היו החכמים האלה אומרים על אלה שביקשו לא רק כסף, אלא גם פטור מגיוס?! הטיעון התמוה ביותר הוא שדווקא הם אלו השומרים על המדינה בכך שהם מתפללים ולומדים בעת שאחיהם מחרפים נפשם במלחמה. האם לימודיהם ותפילותיהם של אלה טובים מלימודיהם ותפילותיהם של אלה? אין זו דרכה של תורה.
ראשי הקהילה החרדית, אנו פונים אליכם. הרי המלחמה הזו היא של העם כולו. הרמב"ם הדגיש את הצורך בשותפות גורל של כל עם ישראל בזמן מלחמה. ידוע לכול שבמלחמת מצווה, אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה. אבל הרמב"ם גם הדגיש שבכל מלחמה: "לא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו – הרי זה כמי ששפך דמי הכול" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ז, ט"ו). האם אינכם זוכרים את דברי התוכחה הצלולים של משה: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" (במדבר לב, ו).
לאור זאת אנו מציעים פתרון שיאפשר לשמור על ערכי הצדק, היושרה והאמת של היהדות. כפי שהצבא מתחשב באומנים ובספורטאים מצטיינים, ומספר מצומצם זוכה בשירות צבאי מותאם להמשך העיסוק בתחום מצוינותם, אזי "תורתו אומנותו" יהיה תקף למתי מעט. כ-5% של תלמידי חכמים מצוינים העומדים לפני גיוס יוכלו להיות פטורים משירות בצבא כדי לאפשר את לימודיהם מבוקר עד לילה, ובחירתם תיעשה באמצעות בחינת כניסה לישיבה בפיקוח ממלכתי.
תרומתם של החרדים לצבא לא רק תתרום לבטחוננו, אלא גם תסייע בשיקומה ובצמיחתה של המדינה ותאפשר לבני הישיבות לעמוד בקהל ישראל. ועל כן פנייתנו הינה גם פנייה אישית לכל העומדות והעומדים בגיל גיוס: כשעומד אדם על דעתו, ולמשפט של מעלה, יבחן את מעשיו אם נתן את חלקו בנפש חפצה ככל שלאל-ידו ו"היה נקי כפיים ובר לבב" (תהילים כד, ד).
בימים אלו שבהם אנו מציינים שנה לאסון הגדול ביותר שפקד את עמנו מאז קום המדינה, ממשיכים לסכן את חיינו ואת בני משפחותינו בלחימה המתמשכת, נאבקים להשבת החטופות והחטופים, ולהשבת בטחון ושלום לאזורנו, זו השעה עבור ההנהגה החרדית לשנות את דרכה, כפי שנאמר: "ימינך פשוטה לקבל שבים".
