מה חשוב יותר: צנעת הפרט של בכירות בפייסבוק או חופש הביטוי
מה חשוב יותר: צנעת הפרט של בכירות בפייסבוק או חופש הביטוי
בית המשפט סירב לבקשת אתר המזבלה לתבוע את טוויטר אחרי שזו סגרה לו את החשבון. השופט סירב גם לבקשה להביא את הרשת החברתית למשפט בישראל וטען שלמרות עוצמתה, אי אפשר להחיל את המשפט הציבורי הישראלי על תאגיד לא מקומי. אולי ההיפך הוא הנכון
1. סוגרים מזבלה
טוויטר משתמשת ב"תנאי הקהילה", כשנוח לה
טוויטר סגרה את "המזבלה". לא מדובר באתר להטמנת פסולת אלא בחשבון שמנהל ברשת החברתית דורי בן ישראל, בעל אתר "המזבלה" שמכריז על עצמו כלוחם לריסון כוחם של קרטלי המידע והדעה, ביניהם פייסבוק וטוויטר. בן ישראל ביקש לתבוע את טוויטר על סגירת החשבון. הבעיה היא שלטוויטר אין נציגות בישראל, לכן היה עליו לקבל מבית המשפט "היתר המצאה מחוץ לתחום". כלומר, לבקש מבית המשפט היתר לגרור את טוויטר לעימות משפטי כאן בישראל. את המכשול הזה הוא לא צלח. שופט בית המשפט המחוזי מיכאל קרשן דחה השבוע את הבקשה ולמעשה סתם בכך את הגולל על התביעה.
למה טוויטר, ובהמשך גם בית המשפט, חסמו את התובע? בסיפור הזה מסתתרים כמה רבדים. בית המשפט חסם את בן ישראל על "חוסר תום לב", ולכך נגיע בהמשך. טוויטר חסמה אותו על הפרת תנאי השימוש ו"כללי קהילה" בהם מחוייב כל משתמש של טוויטר. ובין הכללים האלה — האיסור על הטרדה ופגיעה בפרטיותם של אנשים. אכן הפרטיות לעתים גוברת על חופש הביטוי וגם על זכות הציבור לדעת. אלא שכאן משתלב הרובד השלישי: מה כוחם של טוויטר לעצב מדיניות חופש ביטוי ובעיקר להשליט אכיפה חד־צדדית ללא זכות ערר ושימוע. טוויטר נחלצה כאן לטובת הגנת הפרטיות, פרטיותן של בכירות בפייסבוק: כמו חשיפת הווילה של עדי סופר תאני מנכ"לית פייסבוק ישראל ופרסום הנייד של בכירה אחרת ברשת החברתית. אלא שכאן מתעוררת תמיהה גדולה. כשמדובר היה בציוץ הטרדה מינית בוטה מפרופיל פיקטיבי נגד לינוי בר גפן, לחמה טוויטר כארי להגנת התוכן המכפיש ונגד "היתר ההמצאה". אז הפסידה ונכפתה בידי השופט גלעד הס להתייצב לדיון, תוך שהשופט מותח ביקורת חריפה על טוויטר שהוסיפה חטא על פשע והשתמשה בעברה המיני של בר־גפן בניסיון להפוך אותה ממאשים לנאשם.
3 צפייה בגלריה
מימין: בעל אתר המזבלה דורי בן ישראל ולינוי בר גפן. האם טוויטר יכולה להתייצב לדיון בישראל
(צילום: אוראל כהן, תומי הרפז)
2. העלמה מכוונת
השופט חובט במשיב על הצגת תמונה חלקית
במקרה זה פסק השופט לטובת טוויטר. את הסיבה נעץ בהתנהלותו של בן ישראל, שהציג לבית המשפט תמונה חלקית. לטענת בן ישראל, חסמה טוויטר את החשבון שלו בגלל הציוץ הבא: "מוזמנים לעקוב אחרי המזבלה ב־Drove. בקרוב יחשפו שם דברים שפייסבוק וגוגל כנראה יעשו הכל (אולי יחסלו את סחבק?) בשביל למנוע את פרסומם #הלוואי_וינסו".
טוויטר, באמצעות עוה"ד אלי כהן ואורן מאירי ממשרד גורניצקי, הציגה בבית המשפט הפרות קודמות של בן ישראל נגד שתי בכירות פייסבוק. בעקבות הפרות אלה חסמה טוויטר זמנית את החשבון עד שהציוץ נמחק. השופט חובט בתובע ובעורך דינו גיא אופיר: "המקרה שלפני הוא בעיני מקרה מובהק של העלמה מכוונת של פרטים מהותיים מבית המשפט". מצד שני הוא משבח את טוויטר שפעלה "באופן מדורג ומידתי: לאורך שנה של ציוצים מפרים הגיבה טוויטר רק בנוגע לאלה שנתפסו בעיניה חמורים במיוחד וחסמה את חשבונו של המשיב באופן זמני — רק עד שהואיל להסיר את הציוצים המפרים. טוויטר גם התרתה במשיב באופן מפורש, במסגרת הליך השגה שיזם הוא, כי אם ימשיך בהפרותיו הוא צפוי לחסימה מוחלטת של חשבונותיו".
3 צפייה בגלריה
עו"ד אלי כהן, נציג טוויטר. הציג הפרות קודמות של בן ישראל נגד שתי בכירות פייסבוק. טוויטר חסמה זמנית את החשבון, עד שהציוץ נמחק
(צילום: יונתן בלום)
3. מסרים להנדל
דרישה למוקד שירות בעברית לגוגל וטוויטר, ואיום בצידה
על כך משיב עו"ד אופיר: "חסימות העבר אינן רלוונטיות. אנחנו יודעים רק שהחסימה היא בעקבות ציוץ ספציפי אותו הצגנו לבית המשפט. גם הצייצן נגד לינוי בר־גפן נחסם בעבר. לטוויטר אין מדיניות עקבית וגם אין לה שירות שאפשר לדבר אתו בית המשפט קובע למעשה שהיינו צריכים לנחש מה יהיו הטענות של טוויטר שהיא לא שלחה לנו טרם התביעה״.
אגב, בעניין זה מתכתב בן ישראל עם שר התקשורת הנוכחי יועז הנדל. במספר ציוצים מפברואר 2018 איים בן ישראל על גוגל ועל טוויטר כי אם לא יעמידו מוקד שירות בשפה העברית תוך 60 יום, יעלה לאוויר אתרים שיכללו פרטים אישיים של עובדי שתי החברות. והנה, ממש בימים אלו דווחנו על יוזמה של השר הנדל לכפות הקמת מוקדי שירות בישראל. יוזמה זו מתכתבת עם הודעתה של עו"ד מיכל כהן, ממלאת מקום ראש רשות התחרות, על הגברת האכיפה נגד הביגטק. יוזמת הנדל אינה קשורה ל"תחרות" אבל בהחלט קשורה להכבדת יד, מוצדקת במקרה זה, על ענקיות הטכנולוגיה.
3 צפייה בגלריה
עו"ד גיא אופיר נציג דורי בן ישראל: "חסימות העבר אינן רלוונטיות. לטוויטר אין מדיניות עקבית ואין לה שירות שאפשר לדבר אתו"
4. דווקא בגלל הגודל
האומנם אי אפשר להחיל על טוויטר נורמות מהמשפט הציבורי
וזה מביא אותנו להערה נוספת של השופט קרשן בשולי פסק הדין. "לא מצאתי כי המשיב (בן ישראל – מ.ג) הניח תשתית מספקת לטענתו כי יש להחיל על טוויטר נורמות מן המשפט הציבורי. אף אם, כנטען על ידו, טוויטר היא פלטפורמה בעלת עוצמה אדירה שכוחה רב משל חלק ממדינות העולם, המשיב לא הביא כל אסמכתא לאפשרות להחיל את המשפט הציבורי הישראלי על תאגיד שאינו מקומי".
השופט החליט לדחות את התביעה על חוסר תום לב, ובכל זאת ציין את מגבלות המשפט הציבורי שאינו חל על "תאגיד שאינו מקומי". הוא צודק שאין כרגע אסמכתא להחלת המשפט הציבורי על פייסבוק, טוויטר, גוגל ודומיהם. אבל לפעמים כדאי להתעלות ל"רצוי" ולא להסתפק ב"מצוי". "יש קייס חזק מאוד להחיל את המשפט הציבורי על גופים ששולטים בעוצמה כזו בשיח הציבורי", אומר פרופ' אדם שנער, מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת רייכמן, "במיוחד בנושאים של שקיפות, פרסום החלטות מנומקות וביקורת שיפוטית. טוויטר ודומותיה הם מועמדים טובים להחיל עליהן את המשפט הציבורי בגלל שליטתן בחופש הביטוי והחשש מצנזורה".
ובמיוחד חל ההיגיון הזה על טוויטר שאין לה נציגות בישראל, שאינה עונה לפניות, שלא עקבית באכיפת כלליה, ושלא ניתן לתבוע אותה ללא "היתר המצאה" של בית המשפט. דווקא הפער הזה בין העוצמה האדירה לבין השחרור הכמעט מוחלט מרגולציה מחייב את התערבות המשפט הציבורי. כפי שכבר הבינו השר הנדל וגם רשות התחרות.
