דילמת החרדים והמשקאות הקלים
דילמת החרדים והמשקאות הקלים
הפוליטיקאים החרדים מודעים לשיעורים הגבוהים של השמנה וסכרת במגזר. אולם הם כעת באופוזיציה קולנית, וייתכן שתמיכה במהלך של הקואליציה, גם למען שיפור בריאותם ומצבם הכלכלי של ציבור בוחריהם, נראית ביניהם כמהלך לא אפשרי
לא קשה להצביע על חורים במהלך למיסוי משקאות קלים וממותקים. היה נכון להטיל מס שיעלה את מחיר הסוכר כחומר גלם, היה נכון לסתום את הפרצה שמאפשרת להכין בבתי עסק משקה ממותק, וייתכן שהיה נכון לבחון לעומק את המיסוי למשקאות עם ממתיקים מלאכותיים.
בנוסף, אולי אף יש לקבל את הטענה החרדית כי היה נכון להחריג מן המס את מיץ הענבים המשמש לקידוש. אלא שבדיוק לטענות מהסוג הזה מתייחס המשפט הידוע “אויבו של הטוב מאוד, הוא המושלם”.
הפוליטיקאים החרדים נמצאים בפני דילמה. מצד אחד, הם מודעים היטב לשיעורי ההשמנה והתחלואה בסכרת הגבוהים במגזר. הם גם מודעים לכך שאם מס המשקאות ילווה בהסברה נכונה ויביא להפחתת הצריכה, הוא יביא - מעבר לשיפור בבריאות - לחסכון כלכלי למשקי הבית החרדיים, שהם העניים ביותר בישראל.
אך מן הצד השני, הם נמצאים כעת באופוזיציה קולנית, שעדיין לא התרגלה לחילופי השלטון, והצטרפות למהלך של הקואליציה גם למען שיפור בריאותם ומצבם הכלכלי של ציבור בוחריהם, נראית ביניהם כמהלך לא סביר ואולי אף בלתי־אפשרי.
אם הפוליטקאים החרדים יבחרו להתנגד למס הזה בקולות שבר, כפי שעשו על המס לכלים חד־פעמיים, הם עשויים לגלות שהדבר לא ישרת אותם, כי אם את אויבם המושבע - שר האוצר אביגדור ליברמן.
אחד הנרטיבים ששר האוצר מקדם במרץ בכל הזדמנות הוא “הפוליטקאים החרדים לא מייצגים את הציבור החרדי”. הנרטיב הזה מכעיס, בצדק, את הפוליטיקאים החרדים והם חוזרים שוב ושוב על הטענה, כי בסופו של דבר, המצביעים החרדים בחרו בהנהגתם בבחירות דמוקרטיות וחופשיות.
אלא שאם הפוליטיקאים החרדים יבחרו לפצוח בקולות שבר לנוכח המס, הם יצדיקו במידה רבה את טענת ליברמן. הם יוכיחו שוב שהם מעדיפים את המריבות שלהם על הכסא, מאשר לדאוג לבריאות וכלכלת שולחיהם.
