פרויקט מיוחדישראל מצטופפת: כש"מדינת תל אביב" מתפשטת לחריש
פרויקט מיוחד
ישראל מצטופפת: כש"מדינת תל אביב" מתפשטת לחריש
העיר הצפופה בישראל היא בני ברק - במקום השביעי בעולם במדד זה. אבל לאורך רבע המאה האחרונה, חלו שינויים אדירים והצפיפות נדדה מאזור תל אביב למחוזות אחרים. חריש הוכפלה פי 10, ושהם - כמעט פי 6. מדוע נוגסת ישראל בשטחים פתוחים ומה הכניע את חיפה? כתבה שנייה בסדרה
עם גידול אוכלוסייה בקצב של 1.8% בשנה, פריון ילודה של שלושה ילדים לאישה ושטח גיאוגרפי שלא צפוי להשתנות, דבר אחד ברור – ישראל הופכת להרבה יותר צפופה. מגמה זו צפויה להתרחב, ועל פי הלמ"ס, בשנת 2060 יחיו בישראל בין 15 ל-22 מיליון בני אדם. כבר כיום משנה גידול האוכלוסייה את פני ההתיישבות בישראל כאשר שתי תופעות משלימות מתרחשות במקביל: נדידה של האוכלוסייה לפריפריה הגיאוגרפית ומחוץ לערי המטרופולין ובנייה מרובה לגובה בערים מרכזיות. האם כל זה יספיק לגידול הצפוי בשנת 2060? כתבה שנייה בסדרה.
על מנת להבין טוב יותר את התהליכים המתרחשים כיום, ואת אלו שעתידים לבוא, עלינו ללכת מעט אחורה בזמן ולבחון את צפיפות האוכלוסין ברמת שטח המחוזות. כך, מאז קום המדינה ועד היום, מחוז תל אביב היה תמיד המחוז הצפוף ביותר בישראל כאשר בשנת 2020 חיו בו 8,526 בני אדם לקמ"ר. לשם המחשה, המחוז הבא במדרג הצפיפות הוא מחוז ירושלים עם 1,812 בני אדם לקמ"ר – פי 8 פחות ממחוז תל אביב.
5 צפייה בגלריה
תל אביב נותרה בירת המחוז הצפוף ביותר, אך קצב הגידול באוכלוסייה המואץ הועתק לאזורים אחרים
(צילום: שאטרסטוק)
המחוז עם הצפיפות הנמוכה ביותר הוא המחוז הדרומי עם 96 בני אדם לקמ"ר, בעיקר בגלל שטחי הנגב העצומים שברובם אינם מיושבים. אולם כאשר בוחנים את הגידול באוכלוסייה במחוזות השונים ב-25 השנה האחרונות, נגלה שהצפיפות במחוז הדרומי גדלה ב-81% לעומת גידול של 28% של מחוז תל אביב. מחוז המרכז גדל ב-84%, מחוז ירושלים ב-75%, מחוז הצפון ב-58% ומחוז חיפה ב-44%. במילים אחרות, בכל המחוזות גדלה הצפיפות פי 3-1.6 לעומת הצפיפות במחוז תל אביב.
גם היום, בדיוק כמו לפני 25 שנה, שבע מבין 15 הערים הצפופות בישראל (עם יותר מ-15 אלף תושבים), נמצאות בשטח המוניציפלי של מחוז תל אביב: בני ברק, גבעתיים, בת ים, חולון, רמת גן, קריית אונו ותל אביב-יפו וחמש ערים נוספות נמצאות בשטח המוניציפאלי של מחוז מרכז: גבעת שמואל, גני תקווה, אלעד, נתניה ופתח תקווה. מובילה את הרשימה היא בני ברק שבה חיים 28.4 אלף בני אדם לקמ"ר. אחריה גבעתיים עם 18.8 אלף בני אדם לקמ"ר ובת ים עם 15.5 אלף בני אדם. בני ברק היא גם העיר השביעית בדירוג הערים הצפופות בעולם וגבעתיים ממוקמת במקום ה-49.
השינוי הגדול ביותר בדירוג הישובים הצפופים בישראל (יותר מ-5,000 תושבים) רשום על שמה של גבעת שמואל שבתוך 25 שנה עלתה מהמקום ה-19 בדירוג למקום החמישי בעקבות גידול של 162% בגודל האוכלוסייה שלה. שינויים מעניינים נוספים חלו בגני תקווה וברמלה. בגני תקווה גדלה האוכלוסייה בתקופה זו ב-127% והיא עלתה מהמקום ה-14 למקום השמיני. רמלה, לעומת זאת, ירדה מהמקום ה-10 למקום ה-19 לאחר שהאוכלוסייה בה גדלה ב-32% בלבד.
מתרחבים צפונה, דרומה ומזרחה
מנתוני הלמ"ס עולה כי הגידול הדרמטי ביותר בצפיפות היישובים התרחש לאו דווקא בערים הגדולות שמלכתחילה היו צפופות אלא בעיקר בישובים הקטנים יותר ובפרט אלו הנמצאים בגבולות מחוז מרכז ובפריפריה הגיאוגרפית של ישראל. במילים אחרות, אם נקודת האמצע הכי צפופה היא מחוז תל אביב ומחוז המרכז הרי שהצפיפות מתפשטת לאט לאט צפונה, דרומה ומזרחה.
כאשר בוחנים את גידול הצפיפות ביישובים, עולה כי שלושת הישובים שגדלו הכי הרבה ב-25 השנה האחרונות הם חריש עם גידול של 1,053%, חורה עם גידול של 1,000% ושהם עם גידול של 577%. ערים נוספות עם גידול משמעותי באוכלוסייה הן: באר יעקב עם גידול של 277%, כפר יונה עם גידול של 274%, גן יבנה עם גידול של 251%, נתיבות עם גידול של 159% וראש העין עם גידול של 126%. לשם השוואה, בתקופה זו גדלה האוכלוסייה בבני ברק ב-60% ובגבעתיים ב-25%. מאז 2008 נרשמה צמיחה גבוהה במיוחד בכמה ערים ובהן יבנה עם גידול של 52%, עפולה עם גידול של 41% ושדרות עם גידול של 41%.
מתקרבים לעידן ה"מגה-פוליס"
הערים שגדלו בשיעור הגבוה ביותר, כמו רוב הערים עד ל-100 אלף תושבים, מתאפיינות בעיקר בבנייה למרחב. לטענת דן פרי, לשעבר מנכ"ל רשות שמורות הטבע וחבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה וכיום חבר בוועדת ההיגוי של עמותת "צפוף", "התפתחות למרחב היא הרבה יותר זולה והרבה יותר פשוטה מאשר התרחבות לגובה. קרקעות במרכזי הערים, ולא רק בתל אביב הן יקרות. התוצאה היא שצפיפות הדיור בהן יקרה. לעומת זאת, לרוחב ישנן קרקעות חקלאיות ושטחים פתוחים, מחיר הקרקע הרבה יותר נמוך ואפשר להקים הרבה יותר בזול יחידות דיור".
לכך, על פי פרי, יש הרבה משמעויות אך אחת דרמטית במיוחד: "כבר היום אנחנו רואים ניצנים של יצירת 'מגה-פוליס' – עיר ענק צפופה עם תשתיות שקשה לשלוט בהן. הרצליה הייתה פעם מרוחקת מתל אביב, היום היא נבלעת בה. הוד השרון נבלעת בין שתיהן. גוש דן הולך ומתקרב למצב שבו אין מרחבים פתוחים בין הערים. המרחב בין אשדוד לבין נתניה הולך להיסגר, מצד שני, נתניה וחדרה מתחילות להתקרב, וכן הלאה. טירת כרמל וחיפה נפגשות למעשה. הצפיפות הולכת ומתהווה מול עינינו באופן ברור. בכל שנה נאכלים כמה אלפי דונם חקלאיים לטובת בינוי. כל התוכנית של מחיר למשתכן היא ברובה על שטחים חקלאיים או שטחים פתוחים שעליהם הרבה יותר קל לתת מחיר מסובסד".
אם לא די בכך מבהיר פרי, "ערים זקוקות לתשתיות כגון חשמל, מים, ביוב ותקשורת. ככל שבערים יהיה יותר מבני מגורים, כך הם יהיו יותר צפופים יותר ויהיה קשה יותר להעביר בהם תשתיות. המשמעות היא הקצאה של שטחים נוספים מחוץ למרכזי הערים על חשבון עוד שטחים פתוחים בנוסף לשטח המגורים".
ריבוי טבעי או הגירה?
גידול האוכלוסין ביישובים יכול להיות מושפע משני גורמים: ריבוי טבעי (ילודה מול תמותה) ומאזן ההגירה (נכנסים מול יוצאים), שכולל בתוכו הגירה בין יישובים, עולים חדשים והגירה לחו"ל. כאשר מבקשים לבחון את השינויים בצפיפות הערים, ובפרט בהשוואה ביניהן, יש לקחת בחשבון את שני המשתנים הללו. פריון האישה הגבוה בישראל שעומד על שלושה ילדים לאישה מטה את הכף בצורה ברורה לריבוי הטבעי כגורם הדומיננטי יותר שמשפיע על הצפיפות בערים. הדבר בולט בעיקר בקרב האוכלוסייה החרדית שבה עומד פריון הילודה על 6.6 ילדים לאישה. לא בכדי שבע מתוך עשר הערים עם הפער הגדול ביותר בין הריבוי טבעי למאזן הגירה הן חרדיות או ערים עם אוכלוסייה חרדית גדולה כגון ירושלים ואשדוד.
מבדיקת כלכליסט בקובץ "מרכיבי הגידול ביישובים" לשנת 2019 שהתפרסם על ידי הלמ"ס עולה כי ב-801 מתוך 1,218 היישובים לגביהם יש מידע (66%), הריבוי הטבעי היה גבוה יותר ממאזן ההגירה, ב-73 ישובים (6%) לא חל שינוי ביחס בינהם וב-344 יישובים (28%) מאזן ההגירה היה גבוה יותר מאשר הריבוי הטבעי. זאת ועוד, ב-544 מתוך 1,218 היישובים (45%) יש מאזן הגירה חיובי, קרי יותר אנשים הגיעו אל היישוב מאשר עזבו אותו. ב-188 יישובים לא היה שינוי (15%) וב-486 יש הגירה שלילית (40%).
19 מתוך 24 היישובים עם מאזן הגירה חיובי וגדול מ-500 בני אדם נמצאים בקצה הגבולות של מחוז מרכז ובפריפריה הגיאוגרפית של ישראל. כך למשל, בשנת 2019 נרשמה בחריש הגירה חיובית של 5,339 בני אדם, בראש העין נרשמה הגירה חיובית של 4,317 בני אדם, בעפולה נרשמה הגירה חיובית של 1,761 בני אדם, באשקלון נרשמה הגירה חיובית של 1,514 בני אדם, בצור הדסה נרשמה הגירה חיובית של 1,313 בני אדם, בקריית גת נרשמה הגירה חיובית של 1,062 בני אדם ובקריית מוצקין נרשמה הגירה חיובית של 983 בני אדם. בתל אביב נרשמה הגירה חיובית של 4,629 בני אדם בעיקר בגלל מספר גבוה של עולים, כך גם בהרצליה, רעננה ופתח תקווה.
מנגד, הערים המובילות במאזן הגירה שלילי, קרי יותר אנשים עזבו את היישוב מאשר הגיעו אליו, הן ירושלים שבה נרשמה ההגירה השלילית הגבוהה ביותר - 5,760 בני אדם, אשדוד עם הגירה שלילית של 1,592 בני אדם, באר שבע עם הגירה שלילית של 1,412 בני אדם ובני ברק עם הגירה שלילית של 1,348 בני אדם. עובדה לא מפתיעה לנוכח נתוני הלמ"ס שמצביעים על כך כי ברוב הערים הגדולות בישראל עם יותר מ-100 אלף תושבים מאזן ההגירה הפנימי בין יישובים הוא שלילי בשעה שביישובים הקטנים יותר, מאזן ההגירה הפנימי חיובי.
הכלכלה הכניעה את חיפה
"הכלכלה דוחפת את האנשים", מסבירה פרופ' (אמריטה) רחל אלתרמן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים מהטכניון, מתכננת ערים, משפטנית וחוקרת בכירה במוסד נאמן למחקר מדיניות לאומית. "המנוע של הכלכלה בישראל ממוקם באזור גוש דן שהולך ומתפשט כמו שזורקים אבן בתוך מים. הכלכלה, חלק ברצף וחלק בדילוגים, מגיעה למקומות אחרים. ניקח את חדרה לדוגמה. כבר היום היא חווה חלק מהאפקטים של גוש דן כמו עומסי תחבורה גדולים. כמה גרים בחדרה ונוסעים דרומה או צפונה? פעם חדרה נהנתה מחיפה מעט, היום היא נהנית הרבה מתל אביב", אומרת אלתרמן.
לתפישתה של פרופ' אלתרמן, כוחות השוק הם אלו שמניעים את תנועת האוכלוסייה מחוץ לערים הגדולות, כאשר ההשפעה של ניסיונות המדינה להתערב כמו למשל עם תוכנית "מחיר למשתכן" היא זניחה. "המדינה ניסתה לעשות עם אזור הנגב והצפון מה שרק אפשר עם תקצוב ובסבסוד, אך הן עדיין נחשבות לפריפריה", אומרת אלתרמן, "יש כיום המון סובסידיות לעידוד התעשייה: חוק עידוד השקעות הון ומכירת קרקעות בזול אבל במבחן התוצאה רואים שהכלכלה מתגברת על ניסיונות הממשלה להתערב בכוחות השוק".
אלתרמן רואה בחיפה, אחת מארבע ערי המטרופולין בישראל, דוגמה טובה לאופן שוב כוחות השוק החופשי מניעים את הצפיפות בישראל. "חיפה דועכת", היא אומרת, "הכלכלה שלה עברה לאזור המרכז. חיפה הייתה המוקד של התעשייה בישראל עוד מתקופת הבריטים – היה לה את הכול – התעשיות, הבנקים. היא העיר עם מתחם ההייטק הראשון בארץ והעיר היחידה עם שתי אוניברסיטאות מכובדות, ולמרות זאת כל ההייטק בעיקרו הלך לכיוון המרכז. הכול עבר לאט לאט למרכז וכתוצאה חיפה איבדה אוכלוסייה והרבה תעסוקות".
אחת הטענות הנפוצות להגירה מהערים הגדולות, ובמידה רבה של צדק, היא עלייה מטאורית במחירי הדירות במרכז הארץ שדוחפות משפחות ובעיקר זוגות צעירים לחפש את הדירה הראשונה שלהם בערים בטבעת השלישית של גוש דן והלאה משם. אולם לטענת אלתרמן, "בנייה לבדה לא יכולה לשנע כלכלה". ואכן, כאשר רואים את הערים שגדלו בצורה הגדולה ביותר ניכר כי מתחמי תעשייה והייטק גדולים נבנו בסביבתן. כך קרה בראש העין, יוקנעם, הרצליה ונתניה. זאת ועוד, מסבירה אלתרמן, כל תעשייה שעוברת מכפילה את התעסוקה בעיר כי יש "שרשרת אספקה" – בתי עסק שמספקים שירותים לתעשיות יותר גדולות. אלה יוצרים אפשרויות תעסוקה גדולות יותר וכפועל יוצא העיר הופכת אטרקטיבית יותר למגורים.
נקודה אחרונה למחשבה
חישוב הצפיפות של הלמ"ס אינו לוקח בחשבון את שטחי יהודה ושומרון והאוכלוסייה הישראלית המתגוררת בה. אולם כאשר מנסים להבין את התפשטות האוכלוסייה בישראל מזרחה לא ניתן להתעלם מהגידול העצום שחל ביישובים ביהודה ושומרון. לפי תחשיבי הלמ"ס, האוכלוסייה באזורים אלו גדלה בתוך עשור ב-48% ועומדת נכון לשנת 2019 על כ-454 אלף איש. לשם השוואה, העלייה בהיקף האוכלוסייה במחוז חיפה ותל אביב עמדה על 13% בלבד. לא ניתן לנתק את הקשר בין האוכלוסיות שמתגוררות בכל אחד מעברי הקו הירוק. לאוכלוסייה ביהודה ושומרון יש השפעה ישירה ובלתי ניתנת לביטול על הצפיפות בישראל – די לראות את תנועת המכוניות על כביש 5 מכיוון מזרח לכיוון אזורי התעשייה במרכז כדי להבין את ההשפעה על הצפיפות בכבישים.
כדאי לשים לב במיוחד לצמיחה במודיעין עילית שגדלה מאז 2008 ב-91%, לביתר עילית שגדלה ב-86% ולגבעת זאב שגדלה ב-85%. כרבע מהאוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון, כ-139 אלף בני אדם, משתייכת לאוכלוסייה החרדית ומתגוררת במודיעין עילית וביתר עילית. אפשר שהגידול המטאורי ביישובים אלו מיתן במידה מסוימת את הצפיפות בערים החרדיות בתוך הקו הירוק. מה היה קורה אם כולם היו צריכים להצטופף בבני ברק או בבית שמש? ומהם הפתרונות לאתגרי הצפיפות שבפניה ניצבת ישראל בעשורים הבאים? בפרקים הבאים בסדרה ננסה להשיב גם על השאלות הללו.
