פרשנותבגיוס כמו במסים: הטבה שניתנה לא תוחזר
פרשנות
בגיוס כמו במסים: הטבה שניתנה לא תוחזר
על אי־גיוס חרדים יש להסתכל כעל הטבת מס (קיצונית, כי היא גם חוסכת סיכון חיים). התבוננות כזו תבהיר שכמו כל הטבה, גם היא באה על חשבון ציבור אחר, וכמו כל הטבה הם לא יוותרו עליה מרצונם. רק מסר נחוש על ביטול ההטבה יביא להידברות על תנאי הגיוס
לאחרונה מצאתי דרך יעילה יותר לדבר על הנושא מעורר המחלוקת "השתמטות מגיוס של גברים חרדים". אני מדמה את התופעה להטבת מס. הדימוי הוא כמובן חלקי, שכן תשלום מסים שגרתי לא כולל סיכון של פציעה ואובדן חיים.
למרות זאת, אפשר להסתכל על השירות הצבאי כמעין מס. המדינה מטילה מס עבודה של שלוש שנים על כלל האוכלוסיה וגובה אותו בכפייה, כדי לספק לכלל האזרחים את המוצר הציבורי שנקרא ביטחון. עם זאת, היא פוטרת מהמס הזה קבוצות ייעודיות. הטבת המס הזו היא ללא ספק הטבת המס הגדולה והבוטה ביותר שמדינת ישראל מעניקה לחלק מאזרחיה, וההסתכלות על ההשתמטות כהטבת מס יכולה לעזור לנו להבין את האתגר מולו אנו נמצאים, את ההתנהלות החרדית ואת הפתרונות האפשריים.
הטבות מס ניתנות בדרך כלל ברגע היסטורי שבו ההטבה נראית כדבר הנכון לעשותו. כך לדוגמה, בשנות ה־90 הוחלט לפטור משכירי דירות מתשלום מסים בכדי לעודד אנשים להשכיר את דירותיהם לעולים מחבר העמים. באופן דומה, בראשית המדינה הוחלט לפטור בחורי ישיבות משירות צבאי. אבל הטבות המס מטבען נוטות להתרחב, מצמידים אותן למדד ומקלים את תנאי ההטבה. כך הלכה וגדלה הטבת ההשתמטות, הן בשל הגידול בחברה החרדית והן בשל ההרחבה להגדרה של בחור ישיבה.
כלכלנים בעולם הבחינו שהטבות המס נוטות להיות רחוקות מן העין הציבורית, ובגללן המדינה נאלצת לגבות מסים אחרים. לכן הוצע לחייב את המדינה לפרסם את שווי הטבות המס, וכך קורה בישראל גם היום. אבל הטבת המס של אי גיוס החרדים לא נמדדת. לא הוצגה העלות הכלכלית של ההטבה, ולא היקף חודשי השירות העודף שמוטלים על מי שכן מתגייסים.
הסיבה לחוסר העניין בהטבות מס היא שהאינטרס להמשיך מצד מי שנהנה מהן גבוה תמיד מהאינטרס של מי שמעוניין לבטל את ההטבה. כך למשל, אם נבטל את הטבת המס הפוטרת תיירים ממע"מ על לינות במלון, הרווח לכל אזרח יהיה כ־200 שקל בשנה, אך ההפסד למלונאים יגיע לעשרות אלפי שקלים בשנה לכל אחד מהם. במקרה של הפטור מגיוס, התועלת מביטול ההשתמטות היתה עד לאחרונה זניחה לישראלי הממוצע, אך דרמטית במיוחד עבור החרדי.
כמעט בלתי אפשרי לבטל הטבות מס. גם בתקציב הנוכחי עמוס הגזרות לא הצליח משרד האוצר לבטל הטבות מס, וזה לא משנה שקשה עד בלתי אפשרי להצדיק חלק מהן כלכלית וחברתית. המאבק של נהני ההטבה יהיה תמיד לוהט, סוער ונחרץ יותר מאלו שמבקשים לבטל אותה בשם הצדק. כך גם במקרה ההשתמטות. החרדי צפוי להיאבק ביתר עוצמה על אי הגיוס, מאשר הלא־חרדי שייאבק על הגיוס.
כהמשך ישיר לכך, כדאי להדגיש את המובן מאליו: עוד לא נולדה הטבת המס שהנהנה ממנה יוותר עליה מרצונו. לא נולדה הטבת המס שמי שנהנה ממנה יסכים להכיר באופן פומבי כי היא אינה מוצדקת. כל מי שנהנה מהטבת מס נאבק עליה ומגייס לטובתה טיעונים רטוריים וענייניים ברמות אמינות משתנות. כל סקטור שנהנה מהטבת מס יכול להסביר איך ההטבה שלו קריטית לצמיחת המשק, ושבעצם המדינה לא מפסידה על ההטבה. זו גם ההתנהלות החרדית. החרדים לא יוותרו על הטבת אי הגיוס מרצונם. הם יציגו טיעונים המסבירים כי אי שירותם הוא בעצם אינטרס של המדינה, וכי פגיעה בהטבה הזו תביא לחורבנה של המדינה.
עם זאת, מפעם לפעם יש הזדמנות לבטל הטבות מס בהיקף רחב. זה קרה למשל במשבר הכלכלי של 2002 שכפה ארגון מחדש של נטל המס בישראל. כעת יש משבר ביטחוני שמצריך להגדיל את היקף השירות הביטחוני הדרוש למדינה, ואין מנוס מארגון מחדש של הנטל הזה. אך גם כשמגיעים לרגע הנדיר של ביטול הטבות מס יש למהלך הביטול דינימקה משלו. בשלב הראשון, הנהנים מן ההטבה 'לא מאמינים' שבאמת הולכים לבטל להם את ההטבה שבתחושתם היא טבעית ובסיסית להם. הם בודקים את 'הרצינות' של הממשלה, הם מצהירים כי 'בשום פנים ואופן' לא ניתן לבטל את ההטבה וכי מדובר במחשבה הזויה.
בתקציב הנוכחי לדוגמה, יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד אמר כי "אין סיכוי שיצמצמו את הטבת המס של קרן ההשתלמות". הנחישות הזו עזרה לו, ואכן האוצר התקפל. גם החרדים נקטו בטקטיקה הזו של הכחשה מוחלטת, של סיסמאות המדגישות את 'אי ההיתכנות' של ביטול ההטבה. התפקיד של הממשלה במקרה הזה הוא לשדר מסר ברור כי 'הפעם אנחנו רציניים', שההטבה הולכת להתבטל או להשתנות, ולכן כדאי לכם לשבת לשולחן המו"מ.
עד לאחרונה החרדים לא לגמרי הגיעו לשם. ההבטחות של נתניהו וסמוטריץ' כי חוק הגיוס יספק אותם גורמות לחרדים להיות עדיין בפוזיציה הפאסיבית, שבה הם מסתפקים בהצהרה 'אנו לא נתגייס'. הם עדיין לא בשלב הפרקטי שבו הם מעלים עוד ועוד הצעות משלהם להיקף הגיוס. הפוזיציה הפאסיבית עמוקה מאוד בתפיסת העולם החרדית השמרנית המתנגדת אוטומטית לכל שינוי.
כשהנהנים מהטבת המס מבינים שהכוונה לבטל את ההטבה היא רצינית, מתחיל לקרות החלק המעניין. מי שהולכים לו לבטל את ההטבה מציף את המערכת בהצעות ביניים, בדחיות, ובפשרות. לדוגמה, בימים אלו נידון בכנסת מיסוי רווחים כלואים שמשמעותו צמצום הטבת המיסוי הדו שלבי. בתחילה, נציגי המגזר העסקי איימו, אבל כשהם ראו שהמס הזה אכן מתקדם, הם החלו במו"מ ענייני והביאו הצעות יצירתיות מטעם עצמם. בכל הנוגע לגיוס חרדים, עד לאחרונה החרדים לא יזמו שום מהלך מטעם עצמם, לא הביאו רעיונות ודרישות לתנאים שבהם הם יהיו מוכנים להתגייס. להיפך, הם התנגדו לגורמים בתוך הקהילה שניסו לקדם פתרונות לגיוס חרדים. רק לאחרונה, כשהם מבינים יותר ויותר כי יהיה מוכרח להיות שינוי, הרבנים מוכנים לשתף פעולה ורק מתחת לפני השטח.
בניגוד למה שדוברים רבים בממשלה אומרים, אי אפשר לבטל את הטבת אי הגיוס בהידברות. החרדים לא יוותרו מרצונם על ההטבה הזו. עצם ביטולה של ההטבה צריך להיות מסר נחוש וחד משמעי של הממשלה. מקומה של ההידברות הוא רק בשלב הבא, רק אחרי שיש הבנה כי ההטבה תצומצם. בשלב ההידברות, החרדים יוכלו להעלות את הטיעונים בנוגע להתאמת הצבא לאורח החיים החרדי, אך טיעונים אלו לא יכולים להיות בשלב הראשון, בשלב הדיון על עצם ביטול הטבת אי הגיוס.
מנגד, הציבור הלא חרדי יצטרך להשלים עם העובדה שבדרך כלל לא ניתן לבטל לחלוטין הטבות מס ביום אחד. הטבות מס מתבטלות בשלבים. השלב הראשון הוא לוודא שההטבה לא מתרחבת, לא מתעדכנת עם האינפלציה. לכן בעניין הגיוס השלב הראשון הוא להעביר מייד, עוד לפני חוק גיוס שלם, חוק ובו קביעה שהיקף הנהנים מהטבת אי הגיוס לא יעלה על מספר הנהנים ממנה כיום. השלב השני הוא משא ומתן על מתווה ביטול הטבת המס. כשביקשו לבטל את מכסי המגן על החקלאות הוצעה תמיכה ישירה לחקלאים והעמקת השקעה בחדשנות חקלאית. כך צריך להיות גם במקרה החרדי. יחד עם ביטול הטבת אי הגיוס, יש לדאוג למתווה רחב שיעניק הזדמנויות תעסוקה למתגייסים. זה אולי נשמע לא צודק, אבל ככה זה עובד.
ייתכן שהדימוי האנליטי הזה מכעיס חלק מהקוראים שהמחיר והכאב שלהם מחובת הגיוס ממלאים את עולמם וחייהם, אך אני מצאתי כי הדימוי הזה מאפשר לחרדים רבים להכיר יותר ולהבין יותר את חוסר הצדק שבאי הגיוס. האנלוגיה הנייטרלית הזו ממחישה בצורה בסיסית ולא אידיאולוגית את התביעה לגיוס. אין כאן שימוש בציונות או ב'מלחמת ישראל מיד צר', אלא בשפה אזרחית בסיסית.
האנלוגיה גם מדלגת מעל הטיעון החרדי כי 'מי שמתגייס, מתגייס ברצונו', ומעל הטיעון הפופולרי כי 'לא ניתן לכפות'. נכון שיש יותר אנשים שמתלהבים לשלם את מס הצבא מאשר את מס ההכנסה, אך מדובר במס. אולם הדימוי עשוי לאפשר גם הבנה של ההתנהלות החרדית. אמנם מדובר בהטבה המקוממת ביותר, אך ההתנהלות שלהם לא שונה מכל סקטור שנהנה מהטבת מס בלתי צודקת.
