פרשנותהחלטת בג"ץ פתחה צוהר לשינוי עמוק בחברה החרדית
פרשנות
החלטת בג"ץ פתחה צוהר לשינוי עמוק בחברה החרדית
צו הביניים של בג"ץ יעניק לחרדים תחושה של מיעוט נרדף, ועלול להביאם ליחס מתבדל וכמעט אנרכיסטי. אבל קיים גם תרחיש חיובי, שבמסגרתו מנהיגי החרדים יזנחו את אסטרטגיית "הדובי לא-לא"
בשנים שלמדתי בישיבה חרדית ונהניתי מדחיית שירותי הצבאי, נקלעתי כמה פעמים לשיחות עם חילונים או דתיים משרתים שבהן התריסו נגדי: "למה אתה לא הולך לצבא?". בשל החיבה המוגזמת שלי לתשובות לא־צפויות, הייתי משיב בדרך כלל "אני לא הולך לצבא כי זה מסוכן", או "אני לא הולך לצבא, כי המדינה לא דרשה את זה ממני". כיום, ממרחק השנים, אני חושב שמעבר לתחכום הנערי שהיה בתשובות הללו, היתה בהן אמת שאינה מודגשת מספיק. ברמה הבסיסית ביותר השירות הצבאי הוא חובה שמוטלת על אזרחים לא־חרדים, אבל על הנער החרדי הצבא מעולם לא היה חובה שהוטלה עליו. לצפות מבחור ישיבה להתגייס כשהחוק מאפשר לו שלא לשרת, זה כמו לצפות ממי שזכאי לכך לא לממש את הטבת המס שלו.
מצב זה אולי מסביר את שינוי העומק שאנו עומדים בפתחו לאחר צו הביניים שהוציא בג"ץ. כי זו עשויה להיות הפעם הראשונה שבה מדינת ישראל אומרת לנערים החרדים "גם עליכם חלה חובת גיוס". זה כלל לא אומר שהמוני חרדים יחלו להתגייס, אבל כל צעיר חרדי יהיה עתה בעימות עם המדינה, ולמצב כזה יכולות להיות השלכות מרובות: השינוי המיידי הוא שרבים מהחרדים יוגדרו חוקית כ"משתמטים" ויהיו עבריינים אל מול החוק. אבל זה כמובן לא נגמר שם, להפיכה של עשרות אלפים בין לילה לעבריינים מבחינת החוק היבש ולגיבורים מבחינת הקהילה החרדית, יהיו השלכות חברתיות ופסיכולוגיות רבות, כך לדוגמה, מצד אחד הלגיטימציה לפגיעה בזכויות "משתמטים" עלולה להגיע לרמות קיצוניות, ומצד שני התפיסה החרדית העצמית כמיעוט נרדף עלולה להביא ליחס מתבדל וכמעט אנרכיסטי כלפי המדינה וחוקיה.
קיים כמובן גם תרחיש חיובי, והוא שמנהיגי החרדים מבינים כי יש צורך לזנוח את הדבקות המסורתית באסטרטגיית "הדובי לא־לא", ולעבור לגישות אופרטיביות יותר. הפתרונות הטכניים פחות מעניינים, שכן ברגע שייפול למנהיגי החרדים האסימון שהן מבחינה ערכית והן מבחינה כלכלית כדאי לשים על השולחן מודל שכולל הטלת חובה אזרחית גם על הצעירים החרדים — הם ימצאו את הדרך לכך. אגב, השירות החרדי העתידי יצית שורה של דיונים ומחלוקות חברתיות אחרות, בסוגיות דתיות רבות ובעיקר בנוגע לשילוב נשים, אבל החברה הישראלית — למעט החרדים — מאוחדת בכך שאת אי־הצדק הנוכחי היא מוכרחה לצמצם. עם זאת, צריך להודות כי בשלב זה החרדים רואים את צו הביניים של בג"ץ כאירוע נקודתי וזמני שייפתר אם באמצעות חקיקת "פייק חוק גיוס", גם במציאת דרך עוקפת לתקצוב הישיבות.
מנגנון הלחץ המיידי על החרדים הוא צו הביניים להפסקת התקצוב למוסדות תורניים בגין התלמידים שחייבים בגיוס (ללא פטור או ללא דיחוי בתוקף). התגובות החרדיות להחלטת צו הביניים יכלו לייצר את הרושם כי הפחתת התקצוב הזו היא אירוע מאקרו חרדי, ואולי תגובות אלו יצרו ציפיות בקרב הציבור שאינו חרדי כי רק הפחתת התקצוב תביא לשינוי בנורמות הגיוס בחברה החרדית. אבל האמת רחוקה משם, הקיצוץ כואב אבל לא אקוטי. לפי ניתוח שביצע אביעד הומינר־רוזנבלום מקרן ברל כצנלסון הרי שתקציב המדינה מהווה כ־20% מסך כלל תקציבי הישיבות, אך מכיוון שיש שונות רבה בין ישיבות, מציין הומינר־רוזנבלום כי ממוצע תמיכה המדינה בכל ישיבה מגיע לכ־28%. הנתונים של הומינר־רוזנבלום נכונים ל־2022, וב־2024 היתה הגדלה משמעותית של תקציב המדינה המוקצה לישיבות.
מבחינה מספרית, בממשלה מעריכים כי משמעות הקיצוץ לשנה זו יהיה כ־300 מיליון שקל, שהם כ־17% מתקציב המדינה לישיבות, זאת מכיוון שבסך הכל מדובר על כ־50 אלף (מתוך 200 אלף) חייבי גיוס שבגינם מקבלות הישיבות תקציב. כלומר, תקציב המדינה לישיבות יעמוד על 1.4 מיליארד שקל במקום על 1.7 מיליארד שקל.
זה לא נעים אך ברור שהישיבות החזקות יעמדו בכך, לישיבות אלו יש מערך תרומות משומן, בעיקר בחו"ל, וחלקן גובות שכר לימוד משמעותי. ייתכן שיהיו ישיבות חלשות יותר שמנוהלות בצורה בינונית ותלויות יותר בתמיכה הממשלתית והן ייתקלו בבעיה תזרימית קשה.
מאז יום חמישי בערב עומלים בממשלה ליישם את הפחתת התקציב לישיבות, בסופו של דבר, החובה להחיל את הקיצוץ מוטלת על ועדת התמיכות במשרד החינוך, אך גם משרדי האוצר והמשפטים מעורבים עמוקות ביישום ההפחתה. אין ספק בכך שההפחתה תיושם, אך סביר להניח שייווצר לחץ פוליטי למצוא כל מיני דרכים לא ליישם את ההחלטה באופן שהולם את כוונת בית המשפט.
כך לדוגמה, תקציב המוסדות התורניים לא ניתן לתלמידים, אלא כל מוסד צובר נקודות בגין התלמידים שלומדים אצלו (בעלי משפחות מקבלים יותר נקודות וכו', ש"ט), והמדינה מעבירה עבור כל נקודה ערך מוסכם. ולכן קיימת אפשרות להעלות את ערך הנקודה, ובעצם להחליט שמחלקים את אותם 1.7 מיליארד שקל לישיבות, בגין התלמידים שלא חייבים בגיוס. בממשלה אומרים שבכוונתם להקפיא את ערך הנקודה שכן לא ייתכן שאחרי פסיקת בית המשפט תקציב הישיבות יישאר זהה למה שהיה לפני הפסיקה.
השאלה המעניינת אפוא היא לא תקציב הישיבות. צו הביניים של בג"ץ יתבצע, ולא תהיה לו השפעה דרמטית בטווח המיידי על הישיבות ועל העולם החרדי. השאלה המעניינת יותר היא בנוגע להתנהלותו של שר הביטחון וצה"ל — האם צה"ל יבחר מחר להגיש צווי גיוס לכולם? בג"ץ לא התייחס לשאלה זו, והוא לא חייב את צה"ל לגייס את החרדים, אבל החלטת בג"ץ מקרבת מאוד את הצבא ואת שר הביטחון לנקודה שבה יצטרכו להפעיל שיקול דעת ולהחליט האם להוציא את אותם צוי גיוס, ואם כן, לאיזה תאריך. וגם: באילו סנקציות לנקוט אחרי שהצווים לא יכובדו?
שאלות אלו נראות גם היום קצת רחוקות, אבל בשנים האחרונות למדנו כי גם הדברים הרחוקים ביותר, עלולים להפוך למציאות במהירות.
