ישראל מקבלת ציון אפס במחויבות למדיניות ביטחון מזון ונגישות למזון
ישראל מקבלת ציון אפס במחויבות למדיניות ביטחון מזון ונגישות למזון
בניגוד למדינות אחרות בעולם, לישראל אין עדיין תוכנית אסטרטגית לביטחון מזון ואין משרד ממשלתי או רשות ממשלתית האחראים לקידום הנושא; על פי המדד הבינלאומי לביטחון מזון GFSI, ישראל מקבלת ציון אפס באינדיקטור המודד מחויבות למדיניות וקידום הנושא, לעומת 47 בממוצע בעולם; דו"ח של ארגון השומר החדש משקף את הצורך להוריד באופן דרמטי את גיל החקלאים בישראל, לפתח טכנולוגיות מתקדמות ולהקטין את התלות במדינות אחרות
בעיית אי־הביטחון התזונתי נמצאת במגמת החמרה בשנים האחרונות בכל העולם ובישראל בפרט. מגפת הקורונה והמלחמה בעזה לא מיטיבות עם ביטחון המזון, שמשמעותו מצב שבו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות פיזית וכלכלית סבירה לכמות מספקת של מזון בריא ומזין.
דו"ח ביטחון המזון של השומר החדש – ארגון חברתי, חינוכי וציוני שהוקם ב־2007 במטרה לשמור על אדמות המדינה תוך סיוע לחקלאים והעצמתם - פותח על ידי ד"ר לירון אמדור, מומחית לכלכלה חקלאית ומערכות מזון. "העיסוק בביטחון מזון הנו מהותי ומהווה ערך עליון במיוחד על רקע הימים הללו. טוב שהתעוררנו בזמן, ואני מקווה שהמדינה תתעורר אחרינו ותטפל בנושא בהקדם", אמרה ד”ר אמדור לכלכליסט.
"תחומים רבים ייקח עוד שנים רבות לשקם במדינת ישראל שאחרי 7 באוקטובר, עצמאות המזון היא הכרחית ויכולה להגיע לידי מימוש בתקופת זמן נראית לעין", אומר יואל זילברמן, מנכ"ל ומייסד השומר החדש. "מאז הקורונה אנו בשומר החדש עוסקים בסוגיית ביטחון המזון מתוך הבנה שזוהי סוגיה אסטרטגית למדינת ישראל. נייר העמדה שגיבשנו משקף את הצורך הדרמטי להוריד דרמטית את גיל החקלאים, לפתח את טכנולוגיות הייצור המובילות בעולם ולהביא להיקפי גידול שישחררו את תספוקת המזון שלנו ממדינות כמו טורקיה שהתלות בהן היא חסרת כל היגיון. עכשיו זה הזמן".
מדד ביטחון המזון העולמי של “האקונומיסט” ב־2022 הצביע שנה שלישית ברציפות על הידרדרות ביטחון המזון העולמי. את חוסן מערכות המזון ניתן למדוד על ידי מדד GFSI הכולל שני אינדיקטורים רלבנטיים: המחויבות הפוליטית לאדפטציה לשינוי אקלים וצמצום השפעתו על החקלאות, וניהול סיכוני אסונות בחקלאות. בשני המדדים הללו ישראל מקבלת ציון נמוך משמעותית מממוצע המדינות עם הכנסה גבוהה.
5 צפייה בגלריה
צעירים בארגון השומר החדש בעבודה חקלאית. לארגון יש תוכניות לסיוע למשקים חקלאיים ולטיפוח דור העתיד
(צילום: תאיר מלכה, השומר החדש)
הבעיה נובעת בעיקר מכך שבניגוד למדינות אחרות בעולם, לישראל אין עדיין תוכנית אסטרטגית לביטחון מזון ואין משרד ממשלתי או רשות ממשלתית האחראים על קידום ביטחון המזון, על אף ההכרזה של משרד החקלאות בחודש שעבר על שינוי שמו ל"משרד החקלאות וביטחון המזון". במדד הבינלאומי לביטחון מזון GFSI ישראל מקבלת ציון אפס באינדיקטור מחויבות למדיניות ביטחון מזון ונגישות למזון, לעומת ציון ממוצע של מדינות העולם העומד על 47.1.
מהדו"ח של ד”ר אמדור עולה כי לישראל נדרש מדד ביטחון מזון חדש. הסיבה היא שישנם שני מדדים בינלאומיים מקובלים לביטחון מזון המאפשרים להעריך את מידת ביטחון המזון של מדינה ולערוך השוואה בין מדינות. המדדים האלה אינם מתאימים לישראל, ואינם כוללים התייחסות למרכיבים חשובים של ביטחון המזון של ישראל. שנית, כדי לאבחן ולמדוד את מצבה של ישראל מבחינת עצמאות המזון וביטחון המזון נדרש להתייחס למגוון רחב של מדדים הנוגעים לחקלאות, לגורמי הייצור בחקלאות, והיחס הציבורי אליהם. מכיוון שהמדדים הקיימים אינם עוסקים בהיבטים הללו, נדרש לפתח מדד המתאים לתנאים של ישראל ויכול לתת תובנות ותשובות בשאלות ציבוריות מרכזיות.
על פי טבלת מדד ביטחון המזון שפיתחו בשומר החדש עם ד"ר אמדור, ישראל חלשה באופן קיצוני בקריטריונים של הגדלת ייצור מקומי והקטנת תלות ביבוא, חוסן מערכות המזון: סיכוני אקלים ומוכנות לחירום, קרקע חקלאית, עבודה חקלאית ומחויבות ממשלתית לביטחון מזון. הקריטריונים שבהם היא חלשה הם חדשנות וידע חקלאי והטמעתם במשקים, מים לחקלאות כאשר האינדיקטור הוא המחיר, צמצום אובדן ובזבוז מזון והחשיבות הציבורית של החקלאות - חינוך לחקלאות ודור חקלאי חדש.
ויש גם נקודות אור. שלושת הקריטריונים שבהם ישראל חזקה הם מזון בר־השגה (עלות ונגישות כלכלית של תזונה בריאה), חדשנות ופיתוח ידע חקלאי (השקעה ציבורית במחקר ופיתוח חקלאי) והחשיבות הציבורית של החקלאות - מקומה בדעת הקהל.
ישראל לא קבעה לעצמה מדדים בנוגע לייצור חקלאי מקומי לעומת יבוא. כיום כ־80% מהקלוריות בתזונה הישראלית וכ96% מהחיטה ודגנים נוספים מגיעים מיבוא או תלויים בו וזה מסוכן. לכן, המדינה חייבת לקבוע יעדים בנוגע לייצור מזון מקומי כפי שקבעו בשוויץ, סינגפור, איחוד האמירויות ועוד.
גם ברפתות ובלולים, חלק משמעותי של המזון שבו מאביסים את בעלי החיים מיובא, בעיקר גרעיני חיטה, תירס וסויה, ואין עצמאות במזון.
התבססות על יבוא מזון נתונה לפגיעה ממשברים, מאחר שיצוא המזון בעולם הנו ריכוזי: במוצרים רבים, פחות מ־15 מדינות מרכזות למעלה מ80% מהיצוא העולמי. הריכוזיות הגבוהה מביאה למשברים (כמו מלחמת אוקראינה־רוסיה, משברים עולמיים כמו קורונה, שיבושים בתובלה ימית כמו בחרבות ברזל).
משבר האקלים הוא הגורם העיקרי המשפיע על החקלאות בעולם ובישראל. ההערכה היא שיבולי החיטה יקטנו באזורים מסוימים ב־33% עד שנת 2050 כתוצאה משינוי אקלים. חייבים לדאוג שהגידולים הללו ימשיכו מאחר שמדינות אחרות בעולם עלולות להיפגע אקלימית קשה יותר ולא ברור אם יוכלו להמשיך לייצא את הגידולים הללו.
אספקת המים להשקיה חקלאית היא הגורם המגביל העיקרי בהרחבת הייצור החקלאי בישראל. שמירה על עצמאות המזון בפירות, ירקות ותפוחי אדמה מחייבת להגדיל את ייצור הגידולים הללו בהתאם לקצב גידול האוכלוסייה (2% בשנה), והדבר מחייב הגדלה של אספקת המים לחקלאות. הוזלת המים היא הכרח כדי לאפשר את הרחבת הייצור החקלאי המקומי.
גם מבחינת כוח עבודה ישראל נמצאת בבעיה, שהוחמרה עוד יותר מאז 7 באוקטובר. כיום רק 0.9% מהמועסקים בישראל עובדים בחקלאות, זאת לעומת הממוצע במדינות ה־OECD העומד על 4.5% ולעומת 4% מהמועסקים ב־1990. ב־2020 הועסקו בחקלאות כ־75 אלף עובדים, כאשר 17% מהם בעלי משקים משפחתיים וחברי קיבוץ, כ־32% שכירים ישראלים, כ־32% עובדים זרים וכ־17% עובדים פלסטינים. במושב ממוצע ישנם כ־30-28 חקלאים (על כ־75 נחלות בממוצע). כ־27 עובדי חקלאות בממוצע בכל קיבוץ, אך רק 10 מהם חברי המשק.
המצב הנוכחי משקף ירידה חדה במקומה של העבודה בחקלאות בישראל. הצמצום הדרסטי במספר החקלאים מתוך המועסקים כפי שקיים בישראל חריג ברמה עולמית. הירידה בעיקר בקרב בעלי המשקים החקלאיים: בשנת 1990 היו בישראל 45 אלף בעלי משקים חקלאיים, ואילו כיום נותרו כ־13 אלף בלבד. מספר העובדים השכירים בחקלאות גדל באותה תקופה מכ־25 אלף איש בשנת 1990, לכ־62 אלף כיום.
כדי להחזיר את החקלאות למקומה הראוי ולחזק את המשקים המשפחתיים הקטנים, יש לשאוף להגדלת מספר החקלאים הפעילים בישראל. מוצע לאמץ כיעד את ממוצע ה־OECD ולשאוף לכך ש־4.5% מהמועסקים בישראל יעסקו בחקלאות.
משקים משפחתיים קטנים חשובים לביטחון המזון וחיוניים לעידוד התחרות. מרבית העגבניות, המלפפונים והפלפלים מגיעים משם. יש לעצור את הירידה המסוכנת במספר המשקים המשפחתיים. השומר החדש פיתח תוכנית לסיוע למשקים משפחתיים חדשים בנגב שתכליתה סיוע למשפחות צעירות בביסוס והקמת המשק. ובנוסף, חינוך חקלאי והתוויית דרכים לעידוד חקלאי העתיד.
תפקוד הממשלה לוקה בחסר גם בתחום זה. בניגוד למרבית המדינות המפותחות, ישראל כמעט ולא מעניקה תמיכה לחקלאות. מחויבות ממשלתית לביטחון מזון יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות: הקמת רשות ממשלתית או משרד ממשלתי לביטחון מזון; הכנת תוכנית אסטרטגית, כולל תקצוב מתאים, לביטחון מזון; הגדלת תקציבי התמיכה בחקלאות ובמערכת המזון; ועוד.
5 צפייה בגלריה
ד"ר לירון אמדור, מחברת הדו"ח: "העיסוק בביטחון מזון הנו מהותי ומהווה ערך עליון. אני מקווה שהמדינה תתעורר ותטפל בנושא בהקדם"
(צילום: באדיבות השומר החדש)
הבעיה העיקרית בקידום החדשנות בחקלאות הישראלית הינה הפער בין הפעילות הערה והמבורכת בתחום פיתוח החדשנות והידע החקלאי בישראל לבין המצב במשקים החקלאיים בישראל, שבעשור וחצי האחרונים איבדו את מקומם כמובילים גלובליים ביבולים ובפריון. כיום המשקים החקלאיים בישראל מאמצים באופן חלקי בלבד טכנולוגיות שפותחו בישראל או בעולם, תהליכי הייצור החקלאי אינם חדשניים מספיק, והידע הנוצר בישראל משמש בעיקר חקלאים במקומות אחרים בעולם. נדרשת תוכנית לעידוד הכנסת טכנולוגיות וחדשנות למשקים, הקמת אקסלרטורים שייצרו פיילוטים במשקים חקלאיים ומענקים מהמדינה למשקים שמטמיעים חדשנות ומספקים עלייה בהיקף הייצור, מענקים ותגמולים לחוקרים הפועלים בקרב משקים והתניות מענקים לחיזוק חקלאות מקומית.
גם בנוגע להקצאת קרקעות לחקלאות המדינה חייבת לשנות את המדיניות. לא ייתכן שהגידול העקבי באוכלוסייה לא עומד במקביל עם גידול של הקרקע החקלאית. זה אחד הגורמים להעמקת התלות של ישראל ביבוא מזון ממדינות אחרות.
5 צפייה בגלריה
יואל זילברמן, מנכ"ל ומייסד השומר החדש: "מאז הקורונה אנו עוסקים בסוגיית ביטחון המזון מתוך הבנה שזוהי סוגיה אסטרטגית למדינת ישראל"
(צילום: שריה דיאמנט, השומר החדש)
ההתיישבות והחקלאות צריכות להמשיך לצמוח יד ביד, כיוון שהן תומכות זו בזו - ההתיישבות מביאה כוח אדם חקלאי, והחקלאות מספקת להתיישבות מקורות פרנסה ותעסוקה. פיתוח החקלאות צריך להיעשות באמצעות משפחות וחקלאים הנמצאים על אדמתם, באזורי פריפריה וספר כמו גם במרכז הארץ, ולא באמצעות תאגידים מנותקים ועובדים שכירים.
יש צורך לעצב מחדש את תודעת גופי התכנון, ולגייס את כל רשויות המדינה הרלבנטיות לתמיכה ועידוד הקמת חוות חקלאיות חדשות, לטובת ביסוס עצמאות מזון לאומית.
לסיכום, ההמלצה המרכזית העולה מהדו"ח היא שכדי לבנות את ביטחון המזון שלה, על מדינת ישראל לעודד ייצור מקומי ולהציב יעדים לייצור.
לשם כך ממשלת ישראל צריכה לקדם גיבוש מדיניות ממשלתית מיטיבה עם החקלאות, למשל הוזלת עלויות המים, ולהגדיל משמעותית תמיכות בחקלאות. בנוסף, לקדם תוכנית הקמת משקים משפחתיים וחקלאי העתיד ותוכניות ארוכות טווח להכשרה ועידוד עבודה בחקלאות כדי להתמודד עם הירידה בכמות המשקים והעובדים בחקלאות; לעודד הכנסת טכנולוגיות למשקים חקלאיים ומשפחתיים ומודל תמיכות ותגמולים לעידוד חדשנות בחקלאות המקומית; להקצות קרקעות לחקלאות ביחס לגידול האוכלוסייה ולפתח מדיניות חדשה בכל הקשור להתיישבות חקלאית כדי לעודד ולהרחיב הקמת חוות חקלאיות משפחיות חדשות. ולבנות תמריצים לעבודה בחקלאות ולהקמת משקים.
ועד שהממשלה תשקוד על הליכים אלו בשומר החדש פועלים במרץ. עד כה הקימו את קרן ההשקעות "ארץ נושבת" המשקיעה בחקלאות המחר. משקיעים, מומחי טכנולוגיה וחקלאים חברו יחד ומסייעים לחקלאים ולטכנולוגיות חקלאיות לפרוח. כמו כן גיבשו תוכנית לעידוד וסיוע למשקים חקלאיים משפחתיים בנגב; מקדמים תוכניות לטיפוח והצמחת דור החקלאים העתידי: רשת בתי ספר חקלאיים, תוכנית חקלאי העתיד; מסייעים בהזרמת ידיים עובדות לחקלאות באמצעות "אנשי האדמה" - השמה של צעירים חקלאות; מחברים את אזרחי ישראל לחשיבות החקלאות הישראלית ונחיצותה ועידוד צריכת תוצרת ישראלית חקלאית ישירות מהחקלאים.
