מחקר של בנק ישראל: הגבלת שכר הבכירים לא פגעה בביצועי החברות הפיננסיות
מחקר של בנק ישראל: הגבלת שכר הבכירים לא פגעה בביצועי החברות הפיננסיות
למרות שהשכר הממוצע של בכירים בתאגידים פיננסיים ירד ב-27% בשלוש השנים שלאחר חקיקת החוק להגבלת השכר, לא נצפתה כל פגיעה בביצועי החברות. לאורך השנים, מניות הבנקים ממשיכות לשמור על פער ניכר ממדד ת"א 125
הגבלת שכר הבכירים לא פגעה בביצועי החברות, כך עולה ממחקר חדש של בנק ישראל. לפי המחקר, אותו ערכה ד"ר מיטל גראם רוזן מחטיבת המחקר של הבנק, החוק השנוי במחלוקת שנחקק ב-2016, הביא לירידה משמעותית בתגמול המנהלים הבכירים במערכת הפיננסית וכן לתחלופה גבוהה יותר שלהם, אך אלו לא פגעו בביצועי החברות בשלוש השנים שלאחר החקיקה.
החוק קבע שתקרת שכר הבכירים בתאגידים פיננסיים - בנקים וחברות ביטוח - תהיה מוגבלת עד פי 35 מהשכר הנמוך ביותר של עובד בתאגיד, והגדיר תקרת שכר של 2.5 מיליון שקל כהוצאה מוכרת לצורכי מס. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שקבעה תקרת שכר בחברות שאינן בבעלות המדינה.
בעת חקיקת החוק הועלו אזהרות כי הוא יפגע בביצועי המערכת הפיננסית ויביא לבריחת מנהלים איכותיים. כך לדוגמא, יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים באותה עת, אמר "חקיקות כאלו מרחיקות אותנו מהעולם הכלכלי, ובוודאי שלא יסייעו להצטיינות הגופים הפיננסיים הישראליים". פרופ' דני צידון שכיהן באותה תקופה כמשנה למנכ"לית לאומי הודיע: "החלטתי לפרוש נובעת מאופן חקיקת חוק שכר הבכירים. מערכת פיננסית איתנה, מקצועית וחדשנית היא תנאי לקדמה של כלכלה בריאה וצומחת. מערכת כזו לא תצמח בערוגת החוק הנוכחי".
לפי המחקר, השכר הממוצע של בכירים ירד בין 2016 ל-2019 ב-27%, וחלקו של המרכיב המשתנה בשכר - שמושפע מביצועי החברה - ירד מ-23% ל-16%. כלומר, הקשר בין השכר לביצועי המנהלים הלך והצטמצם. חשוב להדגיש כי בין השנים האלו לא נצפתה כל פגיעה בביצועי החברות - שנבחנו בהתבסס על פרמטרים כמו ביצועי המניות, התשואה על נכסים (ROA) והתשואה על ההון העצמי (ROE).
בחינת ביצועי המניות מראה שהבנקים שומרים על פער ניכר ממדד ת"א 125: מאז חקיקת החוק ב-2016 ועד היום, מדד הבנקים צמח ב-209%, זאת בזמן שת"א 125 צמח ב-65%. הביצועים הגבוהים של הבנקים הושגו על אף השפעת החוק על תחלופת המנהלים הבכירים. ב-2016, בעקבות חקיקתו, התפטרו שישה מנכ"לים או יושבי ראש דירקטוריון, וב-2018 התפטרו חמישה. בסך הכל חלה עלייה של 17% במספר המנהלים שהתפטרו בשלוש השנים לאחר חקיקת החוק בהשוואה לשלוש השנים שקדמו לו. אם בוחנים את חמשת מרוויחי השכר הגבוה ביותר בכל חברה חלה עלייה של 80% בתחלופה - מ-15 מנהלים ל-27 מנהלים שהתפטרו בהשוואה בין שתי התקופות שצוינו.
לעובדה שתחלופת המנהלים לא פגעה בביצועי החברות ייתכנו מספר סיבות, כגון גיוס מנהלים צעירים יותר המצוידים במוטיבציה גבוהה יותר, או שייתכן שביצועי חברות - ובמיוחד בענפים שרמת התחרות בהם נמוכה - לא מושפעות בצורה חזקה מזהות העומדים בראשן. לצד זאת, חשוב לסייג ולומר: ייתכן שהרחבת המחקר לפרק זמן ארוך יותר תראה תוצאות אחרות. שלוש השנים שלאחר החוק מאפשרות לקבל תמונה ראשונית, אך לא מלאה, על השפעת הגבלת השכר על הענף.
מאחר שישראל היא המדינה היחידה שהטילה מגבלה שכזו על שכר הבכירים, היא מהווה מקרה בוחן ייחודי, ותוצאות המחקר עשויות להשפיע על ההחלטות שיקבלו מדינות אחרות.
במחקר נוסף של מיטל גראם רוזן שפורסם אתמול, ובו נבחן שכר המנהלים בכלל החברות הציבוריות בישראל בין 1995-2018, נמצא כי עוד קודם למגבלת שכר הבכירים, שינויי רגולציה נוספים הביאו לירידה בשכר המנהלים הבכירים. לפי המחקר, מגמת העלייה בשכר המנהלים הגיעה לשיאה ב-2007, אז השכר הממוצע עמד על 2.5 מיליון שקל, אך בעשור שלאחר מכן הוא ירד, ועמד ב-2018 על 1.8 מיליון שקל.
מגמת הירידה החלה עוד קודם לחקיקת שכר הבכירים בגלל שני שינויים מרכזיים בחוקי החברות: שינוי שבוצע ב-2011 שינה את יחסי הכוחות בין בעלי השליטה בחברה, בעלי מניות המיעוט והדירקטוריון, באופן שצימצם את השפעת בעלי השליטה על שכר המנהלים. השינוי הנוסף בוצע ב-2012, במסגרתו הוקמו ועדות תגמול עצמאיות בחברות הציבוריות, ונקבעו קריטריונים למדיניות התגמול. כתוצאה משינויי הרגולציה, שכר המנהלים בין 1995-2018 צמח ב-17%, זאת בזמן שהשכר הממוצע של משרת שכיר צמח ב-37% באותה תקופה.
