קיפאון בחקיקת דיני העבודה הוא אבן נגף בצמיחת הכלכלה הישראלית – מי יביא לשינוי?
קיפאון בחקיקת דיני העבודה הוא אבן נגף בצמיחת הכלכלה הישראלית – מי יביא לשינוי?
חוק שעות עבודה ומנוחה שנחקק בשנות ה–50 המוקדמות לא רלוונטי לעולם העבודה של היום. אולי הממשלה הקרובה – בתקווה שתהיה יציבה – תמצא לנכון לעסוק בחקיקה ההולמת את עולם העבודה הדינאמי והמשתנה של ימינו
הפלונטר הפוליטי החמור בהיסטוריה של מדינת ישראל, שמוביל אותנו למערכת בחירות חמישית ב-3 שנים ושסופו אינו נראה באופק, גורם לשיתוק של המדינה בכל תחומי השלטון. הפוליטיקאים והתקשורת מרבים לעסוק בתחומים שסומנו על ידם כתחומים שיביאו מצביעים לקלפי (או רייטינג), כמו בטחון או היחס למערכת המשפט, וכך נזנחים תחומים "נוצצים" פחות שאולי לא פותחים מהדורות חדשות, אך יש להם השפעה גדולה בהרבה על חיי היומיום של הישראלים.
אחד מאותם נושאים הוא תחום חוקי העבודה, שמשפיע על הכיס של מיליוני בתי אב בישראל. רבים מחוקי העבודה המרכזיים, על פיהם מתנהלים מקומות העבודה של כולנו, נחקקו ומלווים אותנו עוד משנות ה-50 של המאה הקודמת. חוקים אלה נחקקו בשנים שלאחר הקמת המדינה בתקופת כהונתה של שרת העבודה דאז, גולדה מאיר, בנושאי שכר, חוק עבודת נשים, שעות עבודה ומנוחה, מחלה, חופשה ועוד.
המפתיע הוא (ואולי גם המכעיס והמצער) שגם בתקופות של יציבות שלטונית, ממשלות וכנסות ישראל לא מצאו לנכון לפתח את חקיקת דיני העבודה ולהתאים אותה לעולם העבודה המודרני של המאה ה-21. ראיה נוספת להזנחת תחום העבודה הינו אותו משחק כיסאות שממשלות ישראל שיחקו עם משרד העבודה, אשר במקום לייחד לתחום זה משרד בפני עצמו, בחרו להכליל אותו במסגרת משרדים אחרים. כך נכלל תחום העבודה יחד עם משרד הרווחה, עם משרד הכלכלה והתעשייה, וגם כחלק ממשרד התמ"ת.
כעת, בעידן של כנסת משותקת וממשלות מעבר, הפער בין החקיקה המיושנת למציאות בשטח של עולם העבודה המודרני (אשר תקופת הקורונה האיצה מאוד את התמורות בו) - רק ממשיך לגדול עד לכדי אבסורד.
כך למשל, הרצון לאזן בין עבודה לבית, האפשרות לעבוד מרחוק במשרות מסוימות, והמאפיינים המשתנים של עולם העבודה, מאפשרים לעובדים לעבוד במשרה גמישה בה ניתנת להם האפשרות להפחית שעות עבודה ביום מסוים ולהשלים את השעות החסרות בשעות הערב או ביום אחר. לעומת זאת, חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951 עדיין כופה על המעסיקים והעובדים תשלום על שעות נוספות ברמה היומית ואינו מכיר במתכונות העסקה שונות.
במהלך חייה הקצרים של הכנסת היוצאת נעשה ניסיון להתאים תחום זה למציאות של ימינו על ידי מעבר לבחינת שעות העבודה ברמה החודשית, וזאת כחלק מ"עסקת החבילה" שסוכמה בנובמבר 2021 בין משרד האוצר, ארגוני המעסיקים וההסתדרות הכללית. במסגרת עסקת החבילה סוכם שתינתן למעסיקים גמישות בהעסקה, במקביל להעלאת שכר המינימום וכמות ימי החופשה, אך אישור עסקת החבילה התעכב בשל ויכוחים בתוך הקואליציה על שיעור עליית שכר המינימום, עד אשר הכנסת התפזרה ועסקת החבילה ירדה לטמיון, לפחות לעת הזו.
תחום נוסף בו עולם התעסוקה השתנה בשנים האחרונות הוא התפתחות "כלכלת החלטורה". צורת העסקה בה פלטפורמות שונות כגון Wolt, Uber וכדומה, מאפשרות למבצע העבודה להחליט בעצמו על שעות, היקף וימי עבודתו, כשפורמלית, מבצע העבודה אינו "עובד" אלא "פרילנסר". העולם המערבי כולו מתחבט בשאלה כיצד להתייחס לצורת העסקה זו והאם יש לקבוע כי מדובר בעובדים שכירים, או בפרילנסרים, ורק החודש הוגשה הצעת חוק של משרד העבודה האמריקני שמבקשת לקבוע כי מבצעי העבודה במסגרת הפלטפורמות השונות הללו הינם עובדים שכירים ולא פרילנסרים.
ובישראל? ספק רב אם פוליטיקאי כלשהו התבטא בנושא אשר מעסיק באופן ישיר אלפי משתתפים בעולם העבודה, רובם צעירים, גם לאחר שבחודש אוגוסט השנה אישר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לנהל תובענה ייצוגית כנגד Wolt בקובעו כי "עלה בידי המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בתביעה להכרה בדיעבד בו ובחברי הקבוצה (שליחי וולט) כעובדים של המשיבה סבירים", הכרה אשר תיאלץ לשנות את צורת ההתקשרות עמם ולשלם להם זכויות סוציאליות השמורות לעובדים (ת"צ 35327-08-20) .
במקרה זה, בית הדין לעבודה, אשר מהווה חלק ממערכת בתי המשפט שזוכה לעיתים רבות לביקורת על היותה אקטיביסטית יתר על המידה, בחר – ובצדק – שלא ליצור יש מאין קטגוריה חדשה של מבצעי עבודה שאינה קיימת בחוק הישראלי, אלא להיצמד למצב החוקי הקיים ולשפוט לפיו, גם כאשר מציאות עולם העבודה אינה מתאימה לו עוד. בכך אותת בית הדין לעבודה כי המחוקק הוא שצריך להוציא את הערמונים מהאש ולהסדיר את העניין בחקיקה. אך הפוליטיקאים והפקידים במשרדי הממשלה אינם ממהרים לשום מקום, שכן צוות מקצועי שהוקם בנושא במשרד הכלכלה טרם מסר את מסקנותיו, למרות שהיה אמור לעשות זאת עוד באפריל 2022.
הגמישות בעבודה והסדרת "כלכלת החלטורה" מהווים רק שתי דוגמאות לקיפאון שבכל תחומי חקיקת העבודה בישראל. כך ניתן למנות גם את נושא קידום השוויון בין נשים לגברים. נכון להיום, חוקי העבודה מתייחסים ל"זכויות נשים", בין היתר בשל היותן אימהות, בעוד שהגיעה העת לאפשר גם לאבות זכויות בעבודה. בכך יתאפשר שוויון אמיתי בין הצדדים אשר יאפשר חלוקה שוויונית בין ניהול הבית וההורות לבין העבודה. כצעד ראשון, למשל, היינו מציעים לשנות את "חוק עבודת נשים" לחוק זכויות הורים במקום העבודה (בחודש מאי 2022 הכריזו שר האוצר ליברמן ושרת התחבורה מיכאלי על תוכנית לקדם חופשת לידה לאב בתשלום מלא, שלא על חשבון האם – תוכנית שירדה לטמיון גם היא עם פיזור הכנסת). כך גם יש לפעול להתאמת עולם העבודה לשילוב של אוכלוסיות שונות, כגון חרדים וערבים או התייחסות לעבודה מחו"ל או בחו"ל ו"נוודות דיגיטלית", ותחומים רבים נוספים בהם נותרנו עמוק במאה הקודמת.
יש לקוות כי הכנסת והממשלה הבאה שיושבעו יפעלו במרץ וימצאו לנכון לעסוק גם בתחום חקיקת העבודה ויקדישו לנושא זה את תשומת הלב הראויה לו, שאולי מספק כותרות פחות "דרמטיות", אך משפיע באופן משמעותי וישיר על חייהם של מרבית הישראלים ועל הכלכלה כולה, ויפעלו על מנת להתאים ולו במעט את החקיקה המיושנת לעולם העבודה המשתנה והדינאמי של ימינו (בטח ביחס לעולם העבודה של מדינה צעירה בשנות החמישים).
לשם כך יש לקוות תחילה כי תוצאות הבחירות יובילו לכך שאכן תושבע ממשלה ונמצא עצמנו עם כנסת מתפקדת, ולא בתוך מערכת בחירות שישית ברציפות.
לשם כך - צאו לבחור.
עו"ד הלית שמחוני, שותפה וראש מחלקת דיני עבודה, ועו"ד אלי בלושבסקי, בעלי מומחיות במשפט העבודה הקיבוצי והפרטי במשרד AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'.
d&b – לדעת להחליט
