בלעדיבעל חברה שנסגרה לפני 20 שנה ולא דאג לפרקה בבית המשפט - ישלם כספים לרשם החברות
בלעדי
בעל חברה שנסגרה לפני 20 שנה ולא דאג לפרקה בבית המשפט - ישלם כספים לרשם החברות
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי יש להטיל על בעל חברה שנסגרה ב-2003 אחריות בגין חובות האגרה לרשם החברות שהצטברו מאז ספטמבר 2019 - אז נכנס לתוקף סעיף 288 לחוק חדלות פירעון החדש - ועד 2021, אז הגיש את הבקשה לפירוק
החלטה חדשנית: בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב בעל חברה שנסגרה לפני כ-20 בחוב של החברה לרשם החברות משנת 2019 ועד 2021. לפי הערכת הנאמן מדובר באלפי שקלים.
ההחלטה ניתנה ביום שלישי השבוע, ה-4 בדצמבר, במסגרת בקשה שהגיש הנאמן של חברת פרובימט שפעילותה פסקה לפני 20 שנה שביקש לחייב את בעל השליטה בכלל חובות החברה בסכום של כ-24 אלף שקל הנובעים בין השאר מחוב לרשם החברות. הבקשה התבססה על עילה לפי סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום. מדובר בעילה חדשה, שלא הייתה קיימת בדין שקדם לשנת 2019 - המועד שבו נכנס חוק חדלות הפירעון לתוקף.
סעיף 288 לחוק קובע שאם ידע דירקטור או מנהל כללי, או שהיה עליו לדעת, כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון והוא לא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון, רשאי בית המשפט להורות כי אותו דירקטור או מנהל יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו. עוד מוסיף הסעיף כי חזקה שאותו נתבע נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון אם פעל לקבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים, או ניהל משא ומתן עם נושי התאגיד לשם הגעה להסדר חוב, או שפתח בהליכי חדלות פירעון על ידי פנייה לבית משפט.
במקרה הנוכחי השופט חגי ברנר קבע כי ברור שלא ניתן לייחס לבעל החברה אחריות מכוח סעיף 288 בגין התקופה שקדמה לכניסתו של החוק לתוקף, משום שתחולתו של החוק שנכנס לתוקף רק ב-2019 היא לא רטרוספקטיבית. כלומר לא ניתן להחיל לאחור נורמות התנהגות שנולדו לראשונה בשנת 2019, כאשר נכנס החוק לתוקף, ולהחילן על מעשים ומחדלים שהתרחשו קרוב לעשרים שנה קודם לכן. במילים אחרות, קבע השופט, מטרתו של סעיף 288 היא ליצור תמריץ לדירקטור או למנכ"ל לפנות לבית המשפט מיד כאשר התאגיד נקלע למצב של חדלות פירעון, כדי להסיר מעליו את החשיפה לאחריות אישית בגין נזקים שייגרמו לנושי התאגיד מאותו מועד ואילך.
השופט קיבל את עמדת בא כוח הנאמן, עו"ד שלי נחום, לפיה יש מקום לברר את אחריותו של בעל החברה מכוחו של סעיף 288 לחוק, לגידול בחובותיה של החברה מאז שנכנס החוק לתוקף, בספטמבר 2019. זאת, משום שהבקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה הוגשה רק באוגוסט 2021 – כלומר, בחלוף שנתיים מאז שנכנס החוק לתוקף.
השופט ברנר קבע כי "בענייננו ברור שאילו הגיש המשיב (בעל השליטה בחברה-ל.ד) בקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה כבר בספטמבר 2019, הוא היה מונע בכך את גידולו של החוב בגין אגרת רשם החברות שהיא אגרה שנתית. מדובר בחוב שהולך ומצטבר מדי שנה בשנה, ואשר הדרך היחידה לעצור אותו היא באמצעות הגשת בקשה לפתיחה בהליכים. בנסיבות אלה יש מקום להטיל על המשיב אחריות בגין חובות האגרה לרשם החברות שהצטברו מאז ספטמבר 2019 ועד אוגוסט 2021 , וחובות אלה בלבד, וכך אני מורה".
השופט ברנר אף הבהיר כי סעיף 288 אינו מטיל אחריות אישית בגין מלוא חובותיה של החברה, אלא האחריות היא אך ורק בגין הנזק שנגרם בשל ההימנעות מנקיטת צעדים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון. כלומר, החיוב לפי סעיף 288 "מצומצם הרבה יותר, והוא תחום אך ורק ל'דלתא', שהיא היקף הגידול של החוב בעקבות ההימנעות מפתיחה בהליכים או סכום החוב שניתן היה להקטין, להבדיל מהחוב בשלמותו", קבע.
את הממונה על חדלות פירעון במחוז תל אביב בראשות עו"ד אילון בריל ייצגו עוה"ד אמילי מנסור וכלנית הרמלין. עו"ד שלי נחום ממשרד נחום, גולדמן כהן ושות׳, בא כוח הנאמן מסר בתגובה: "פסק הדין קובע הלכה ולמעשה נורמה חדשה ומחייבת לדירקטורים שמנווטים ספינה שעומדת לטבוע. כיום עליהם להיות ערים לאפשרות ששיהוי בפתיחת הליכי חדלות פירעון או בהליכי הסדר שיגרום לנזק לנושים - יגולגל לפתחם".
