דעההפתרון לפצועי צה"ל: תוכנית שיקום ממשלתית עם תקציב ייעודי
דעה
הפתרון לפצועי צה"ל: תוכנית שיקום ממשלתית עם תקציב ייעודי
יותר מ-13,500 אנשי כוחות הביטחון נפצעו במלחמת חרבות ברזל. הממשלה חייבת להוביל תוכנית שיקום שתכלול תקציב ייעודי לשיקומם, הקמת מרכזי שיקום ייעודיים, חיזוק מערכת בריאות הנפש בדגש על פוסט טראומה, ושיתוף פעולה עם עמותות המתמחות בשיקום פצועי צה"ל
מלחמת חרבות ברזל טרם הסתיימה ומותירה חותם על החברה הישראלית. לצד ההצלחות המבצעיות, המאבק גובה מחיר כבד – לא רק בנפש, אלא גם בפציעות פיזיות ונפשיות. נתוני הפצועים החדשים עומדים על למעלה מ-13,500 חיילים ומפקדי צה"ל וכוחות הביטחון ששילמו בגופם ובנפשם למען ביטחון המדינה ואזרחיה.
עכשיו, תורנו כחברה וכמדינה להבטיח להם את כל הכלים הדרושים לשיקומם המלא עד לחזרתם לחיים מלאים כאזרחים פעילים ותורמים בחברה הישראלית. הגיבורות והגיבורים שלנו נלחמים מדי יום את הקרב שאחרי הקרב. תהליך השיקום - הפיזי והנפשי - הוא תהליך ארוך שנים, תהליך כואב עם הצלחות קטנות ואתגרים גדולים. מסע המצריך משאבים כלכליים ואנושיים עצומים, לצד מערכת בריאות מתפקדת ומתקדמת.
עלות השיקום – השקעה ולא הוצאה
שיקום הגיבורות והגיבורים שלנו עולה כסף. והרבה. מדובר בהקצאת משאבים להרחבת בתי החולים, הקמת מרכזי שיקום ייעודיים, והכשרת צוותים רפואיים ונפשיים לטיפול במגוון רחב של צרכים.
לכאורה, מדובר בהוצאה כלכלית עצומה – אך למעשה, זו השקעה ישירה בעתיד המדינה. השקעה בשיקום הפצועים תחזיר את אותם אנשים למעגל החיים, לעבודה ולתרומה לחברה. שיקום מוצלח הוא לא רק חובה מוסרית אלא גם כלי ליצירת חברה בריאה, חזקה ומאוחדת.
ולמה המדינה חייבת להתערב? חובה מוסרית וגמול לגיבורים
חיילי ומפקדי צה"ל וכוחות הביטחון שנפצעו במלחמה שילמו מחיר אישי כבד בשם המדינה. הם יצאו בשמה וחובתה המוסרית לתמוך בהם עד לשיקומם המלא. הם נתנו את כל מה שיש להם, כעת תורה של המדינה להשיב להם. שיקום לא מספק עלול להוביל למעגלי סבל – חוסר תעסוקה, קשיים כלכליים, ובעיות נפשיות שיובילו לנטל נוסף על המדינה בטווח הארוך. השקעה נכונה כעת תחסוך הוצאות רבות בעתיד.
הוואקום התקציבי שהותירה המדינה אינו יכול להתמלא על ידי אנשים פרטיים בלבד, שעושים ותורמים כמיטב יכולתם. עם כמות כה גדולה של פצועים, שזקוקים לכל מעטפת ותמיכה אפשרית, ברור כי דרושים כאן משאבי מדינה, בטח אחרי מלחמה קשה הנמשכת כבר למעלה משנה. אין מאבק צודק מזה.
כמובן שהבעיה התחדדה שבעתיים במהלך מלחמת חרבות ברזל, כשלמעגל הנפגעים נוספו אלפים על גבי אלפים, רבים מהם חיילים קטועי גפיים ופוסט טראומטיים המשוועים לעזרה. כשזו מגיעה בכמות קטנה מדי ולא מספקת, הנזק המצטבר הולך ונערם ומחמיר. מדובר בפגיעה משמעותית בכבודם של אותם אנשים, שמערערת את תחושת האמון שלהם במוסדותיה.
מרבית ההבטחות שהושמעו בנאומים חוצבי להבות מצד פוליטיקאים וקובעי מדיניות במהלך מלחמת חרבות ברזל נותרו על הקרח. במלחמת "חרבות ברזל", לראשונה, אגודת הידידים החלה בהליך הליווי והתמיכה בפצועים עוד בבתי החולים, ופתחה את שעריהם של כל בתי הלוחם בארץ באופן מידי עבור כלל הפצועות והפצועים החדשים, עוד לפני שהוכרו בצורה רשמית על ידי המדינה.
קריאה לפעולה
במציאות של ישראל, מלחמות הן לצערנו חלק בלתי נפרד מחיי המדינה. התמודדות עם פצועי מלחמה היא חלק ממחויבותנו כחברה. ממשלת ישראל חייבת להוביל תוכנית שיקום רחבת היקף שתכלול תקציב ייעודי לשיקום הפצועים, הקמת מרכזי שיקום ייעודיים בפריסה ארצית, חיזוק מערכת בריאות הנפש עם דגש על פוסט-טראומה, ושיתוף פעולה עם עמותות המתמחות בשיקום פצועי צה"ל.
13,500 הפצועים החדשים ממלחמת חרבות ברזל אינם מספרים – הם אנשים. הם בני משפחה, חברים, לוחמים ואזרחים שתורמים לחברה הישראלית. השיקום שלהם אינו "טובה" אלא זכות בסיסית שמגיעה להם – ולנו, כחברה, לדאוג לכך. זה הרגע שלנו להוכיח שאנחנו לא רק מדינה חזקה – אלא גם מדינה ערכית, מוסרית ואנושית.
עדי שטראוס הוא יו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל המסייעת בגיוס שותפים ותרומות לטובת שיקומם של פצועות ופצועי צה"ל, חברי ארגון נכי צה"ל
