פרשנותאמון הציבור הוא הנפגע העיקרי מאי־כינוס ועדת תקציב הביטחון
פרשנות
אמון הציבור הוא הנפגע העיקרי מאי־כינוס ועדת תקציב הביטחון
מפרוץ חרבות ברזל הממשלה מנסה לייצר הבחנה בין חקירה מעמיקה להסקת מסקנות אופרטיביות שנדרשת לשיפור צה"ל ולייעול הלחימה. מסמוס הוועדה לתקציב הביטחון מראה כי גם ועדות - הקריטיות לצורך השבת האמון של העם במערכת ובצה"ל - לא מקבלות את הדחיפות המגיעה להן
במוצאי השבת האחרונה מלאו שמונה שבועות להצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי תוקם ועדה מיוחדת לקביעת תקציב ביטחון, שתסיים את מלאכתה בתוך חודשיים. השבועות והחודשים חלפו, ולא רק שהוועדה לא סיימה את מלאכתה – היא אפילו לא החלה אותה. ולא רק שהיא לא החלה במלאכתה – היא אפילו לא מונתה. ולא רק שהוועדה לא מונתה, חלק מהאנשים שאמורים להיות חברים בה אמרו כי למעט פנייה ראשונית לפני כחודשיים, לא יצרו עמם כל קשר בהמשך.
כרגיל בנושאים מעין אלו קשה לשים את האצבע על הגורם המעכב את הקמת הוועדה. האם זו הפקידות המקצועית? האם אלו הדרגים הפוליטיים? האם אלו הפקידים הכלכליים שמעדיפים למשוך זמן? האם זה הממסד הביטחוני שחושש מכך שדרישותיו לא ייענו? האם המעכב הוא שר הביטחון יואב גלנט שלא מתלהב מכך שראש הממשלה ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' נכנסים לענייני משרדו? או שמא זה נתניהו עצמו שמעכב את הוועדה, מאחר שהוא חושש שזו תתגלגל לעסוק במחדלים שקדמו ל־7 באוקטובר?
כל האפשרויות הללו נשמעות מכיוון גורמים המקורבים למינוי הוועדה. עם זאת, כולם מודים שאין אף גורם בעל משקל שלהוט בכל כוחו לקדם את הקמת הוועדה וכמה שיותר מהר. גורם המעורה בפרטים אמר ל"כלכליסט": "אני לא בטוח שבסוף בכלל תקום ועדה כזו".
אם כך המצב, אז לפנינו פספוס משמעותי של הממשלה ושל פקידיה הבכירים – הוועדה לבחינת תקציב הביטחון שאמורה לקום שונה מקודמותיה, "ועדת ברודט" ו"ועדת לוקר". הוועדה החדשה לא נדרשת רק לשם קביעת גודלו של תקציב הביטחון העתידי, היא נדרשת בעצם להשיב את האמון של העם במערכת הביטחון. הוועדה אומנם לא תקבל סמכויות של ועדת חקירה, והיא לא אמורה להצביע על מחדלים פרסונליים, אבל הוועדה הזו תפתח ותסגור בשאלת היסוד: "איך תקציב ביטחון ענק של כ־70 מיליארד שקל בשנה לא הצליח למנוע את אירועי 7 באוקטובר, ואיך מוודאים שהגידול הבא אכן יביא לנו יותר ביטחון?".
למעשה הפוליטיקאים הבכירים – בייחוד הבכיר מכולם נתניהו - מבינים כנראה כי לא מדובר בוועדה שתהיה רק כלכלית. ההמלצות הכלכליות והתקציביות שלה עשויות לחשוף שורה של מחדלים והנחות שגויות בבניית הכוח של הצבא, בניהול כוח האדם בו ועוד. ולכן ישנו חוסר התלהבות מצידם לקדם את הוועדה הזו.
אך דווקא הסיבות האלו הופכות את הוועדה הזו לדחופה וקריטית יותר. זו תהיה התעודה הרשמית הראשונה לכך שמדינת ישראל אכן בודקת את עצמה ומפיקה לקחים פרקטיים מהאסון הגדול שניחת עלינו ב־7 באוקטובר.
דובריה של הממשלה הנוכחית מנסים מפרוץ מלחמת חרבות ברזל לייצר הבחנה בין חקירה מעמיקה, שזמנה אחרי המלחמה, לבין הסקת מסקנות אופרטיביות, שנדרשת לשיפור צה"ל ולייעול הלחימה. מסמוס הוועדה לתקציב הביטחון שקול למעשה למסמוס החשיבה לטווח ארוך על מבנה צה"ל ועל תפיסת הביטחון של ישראל, ולמעשה ממוטט את ההבחנה החביבה על דוברי הממשלה הנוכחית, ומראה כי גם ועדות קריטיות לצורך השבת האמון של העם במערכת ולצורך תכנון מתוחכם ומהודק יותר של צה"ל – לא מקבלות את הדחיפות המגיעה להן.
החשש של הפוליטיקאים במקרה זה קשור גם להרכב הוועדה. הוועדות הקודמות לתקציב הביטחון היו "ציבוריות", כלומר כל חבריהן מונו על ידי פוליטיקאים, אך הם עצמם לא היו עובדי מדינה. למשל, אפילו נציג בנק ישראל היה משקיף בוועדת לוקר. כמובן שהפוליטיקאים ממנים אנשי אמון, אך עדיין מדובר באנשים עם רקורד ציבורי בלתי מבוטל שאין להם חששות אמיתיים מעימות עם הפוליטיקאים. הם לא בשר מבשרו של השירות הציבורי, והם עשויים להפתיע גם את הפוליטיקאים שמינו אותם. והפתעות זה משהו שכל פוליטיקאי מנסה להימנע ממנו, בוודאי אחרי 7 באוקטובר.
