בלעדייש תוכנית לנזקקים מהמלחמה, התקציב למימושה עוד רחוק
בלעדי
יש תוכנית לנזקקים מהמלחמה, התקציב למימושה עוד רחוק
שר הרווחה אימץ תוכנית של חוקרים מהאונ' העברית שמנסה לתת מענה לזינוק בהיקף הנזקקים במלחמה. בין ההמלצות: שיפור תנאים לעובדים סוציאליים, מיצוי זכויות אוטומטי וריכוז כל הגורמים המטפלים ברווחה במשרד אחד
המלצות לשיפור תנאי העובדים הסוציאליים לצד מיצוי זכויות אוטומטי לנזקקים בעקבות המלחמה: שר הרווחה יעקב מרגי אימץ בשבוע שעבר את תוכנית הרווחה הלאומית המעודכנת שהגישה לו קבוצת חוקרים מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. השר הודיע שיפעל לתקצב את התוכנית שהוכנה בשיתוף קרן מנומדין. את המסמך "רווחה בעקבות המלחמה" שכולל 18 פרקים, הובילה קבוצת חוקרים בראשות פרופ' מיכל אלמוג־בר, פרופ' מימי אייזנשטדט ופרופ' ג'וני גל.
השר מרגי אמר כשקיבל בשבוע שעבר את התוכנית: "אני מרגיש לקוח מרוצה חוזר. נקים צוות מקצועי להטמעת התוכנית". אלא שבהתחשב בסכומים הגדולים שדרושים למימוש התוכנית המעודכנת, קשה שלא להתייחס אליה כאל חזון ומדריך יותר מאשר כאל תוכנית מעשית. לפחות הסעיפים שדורשים סכומים גדולים כמו שיפור תנאים של העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים או ביטול המימון התואם לרשויות חלשות, מחייבים ממשלה שונה לגמרי עם סדרי עדיפויות אחרים.
נשיא ומייסד קרן האימפקט החברתית מנומדין חיים טייב אמר ש"7 באוקטובר והמלחמה הגדירו מחדש את הצורך האסטרטגי בחיזוק מערכת הרווחה בישראל. חוסננו בטווח הקצר והארוך תלוי באופן שבו נדאג לרווחה הנפשית והפיזית".
ביולי 2022 הגישה אותה קבוצה את תוכנית הרווחה הלאומית "הזכות לרווחה טובה" עם המלצה לתוספת של 7 מיליארד שקל לתקציב הרווחה בשנה. שר הרווחה אז מאיר כהן מיש עתיד הודיע שיאמץ אותה ויפעל לממש אותה.
מרכיב בולט בתוכנית המעודכנת הוא העובדה שהמדינה הגיעה למלחמה עם מערכת רווחה מורעבת, מקוצצת ומופרטת ועל רקע זה יש קושי גדול בהרבה לספק שירותים למעל למיליון הנזקקים הישנים וגם להמוני הנזקקים החדשים. ראשת המכון לחקר החברה הישראלית והפילנתרופיה בישראל באוניברסיטה העברית פרופ' מיכל אלמוג־בר אומרת ש"מערך הרווחה בישראל נאלץ בעקבות המלחמה להתמודד עם היקף צרכים שלא הכרנו: 1,500 נרצחים ונופלים, 62 אלף אנשים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה, אנשים שסובלים ממצוקות וחרדות. המערכת מתקשה לסייע". במצב כזה יש חשש גדול שאנשים משתי הקבוצות, הישנה והחדשה, לא יקבלו את העזרה והסיוע שמגיעים להם ושלהם הם נזקקים ומצבם יידרדר. בין ההמלצות של החוקרים: ריכוז כל הגורמים המטפלים ברווחה המפוזרים במשרדי ממשלה שונים במשרד אחד לרווחה חברתית; הרחבת הכשרת אנשי מקצוע בתחומי טראומה; מיצוי זכויות אוטומטי ללא פנייה והשוואת זכויות בני זוג של אנשי מילואים לאנשי המילואים עצמם. ואלה כמה מהתחומים שהתוכנית עוסקת בהם.
מחברי הדו"ח מדגישים ש"לצד הדאגה לנפגעי המלחמה אסור לזנוח את האוכלוסיות המוחלשות המשתמשות בשירותי הרווחה בישראל, שיש לשער שמצבן הורע במהלך המלחמה ובעקבותיה. חלקן נושאות מטען רגשי מורכב וטראומטי שמתבטא ביתר שאת בעת מלחמה". לכך תרמה גם העובדה שמחלקות הרווחה בערים רבות הפנו משאבים רבים למפונים. פרופ' ג'וני גל, מראשי הקבוצה, מציין ש"אוכלוסיית היעד של שירותי הרווחה המקומיים מנתה לפני מלחמת 7 באוקטובר 1.04 מיליון משתמשים רשומים, כולל אנשים בעוני, ילדים ונשים בסיכון; אנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית; חסרי בית ועוד". החוקרים מציינים ש"עצם העובדה שכ־750 תקנים במשרד הרווחה אינם מאוישים בעת כתיבתן של שורות אלו מקשה על תפקוד מערכת הרווחה. נוסף על כך, בארגוני רווחה רבים יש חוסרים בכוח אדם בתחומי הרווחה והסיעוד.
המלצות: הרחבה ניכרת של תקני כוח האדם של עובדים סוציאליים, בייחוד בפריפריה, ושיפור גדול של התנאים כדי שניתן יהיה לאייש את התקנים. המדינה תכסה את המאצ'ינג (מימון תואם) לרשויות חלשות כדי שהן לא יימנעו מרכישת שירותי רווחה.
נשיאת האוניברסיטה הפתוחה לשעבר פרופ' מימי אייזנשטדט מצביעה על שורת בעיות ייחודיות לנשים שיצרה המלחמה. ישנן פגיעות קשות ברצף התעסוקתי בשל פינוי או פציעה במשפחה או הצורך לתפעל עסק משפחתי. הן עלולות לגרום לאיבוד זכויות ולקושי לשוב לשוק העבודה. אחת הבעיות הגדולות שיצרה המלחמה היא ההרחבה הגורפת שיצר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר במתן רישיונות נשק, "תוך התעלמות מאזהרות ארגוני הנשים ומשרד הרווחה". לדברי אייזנשטדט, "עצם קיומו של כלי נשק זמין במרחב הביתי מהווה איום ומגביר את פגיעותן של נשים מאלימות במשפחה". היא מתריעה שהחלטות המדיניות בייחוד בשעת חירום ובמלחמה מתקבלות בלי להביא בחשבון את השפעתן על נשים. "מספר הנשים המעורבות בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה זעום ביותר".
המלצות: להצמיד את תנאי הסיוע לנשים בנות זוג של אנשי מילואים לאלה של בני זוגן. להפסיק את החלוקה חסרת ההבחנה של נשק או לפחות להטיל פיקוח הדוק על זהות המקבלים.
פרופ' אורית תשבי מציינת שזמן ההמתנה לטיפול נפשי לפני המלחמה היה חצי שנה עד שנה. בעקבות המלחמה מסתמנת עלייה חדה בביקוש לטיפולים בשל טראומה, מצבי דיכאון וחרדה. זה לא רק מחריף את המחסור באנשי טיפול אלא יוצר מחסור ייחודי במטפלים מומחים לטראומה. זאת כשידוע ש"מענה ראשוני ומהיר במצבי טראומה מקטין את הסיכוי להתפתחות של הפרעה פוסט־טראומטית".
המלצות: למשוך חזרה לשירות הציבורי אנשי מקצוע מומחים באמצעות שיפור תנאי העסקה; פתיחת מסלולי תעסוקה שמשלבים מחקר ומסלולים עם אופק ניהולי; הכשרה רחבה של אנשי מקצוע בנושאי טראומה.
אי־מיצוי זכויות חברתיות הוא בעיה קשה במיוחד בקרב שכבות חלשות שאינן יודעות מה מגיע להן וגם מתקשות להתמודד עם הבירוקרטיה. במלחמה הבעיה החריפה בהרבה. החוקרים מסבירים ש"הימצאותם של אנשים רבים הרחק מהבית מקשה עליהם להשיג את האישורים הנדרשים מהם, וגיוס למילואים של בני זוג מגביר את העומס ומקשה להתפנות לתהליכי מיצוי זכויות. רבים ממי שזקוקים לשירותים חוו טראומה ומשבר אמון גדול בעקבות היעדרה של המדינה בימים הראשונים, והם אינם פנויים נפשית ורגשית לתהליכים כאלה". הבעיה חמורה בהרבה מכיוון שחלק מהמפונים מגיעים מעיירות מצוקה וחלקם עולים חדשים שאינם שולטים בעברית.
המלצות: אימוץ נרחב של מיצוי זכויות אקטיבי, בייחוד באמצעות זכאויות אוטומטיות, פיתוח הליך מיצוי זכויות מודע טראומה שלא ייצר אצל המבקשים פגיעות חדשות.
