השר לשעבר והלוחם החברתי דוד לוי הלך לעולמו בגיל 86
השר לשעבר והלוחם החברתי דוד לוי הלך לעולמו בגיל 86
דוד לוי, חתן פרס ישראל שטיפח את פרויקט שיקום השכונות, החל את דרכו הפוליטית כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית והגיע עד לתפקיד שר החוץ וסגן ראש הממשלה. לאחר 36 שנים רצופות בכנסת, בליכוד ובגשר, פרש מהחיים הפוליטיים. מאז שעלה לארץ ממרוקו התגורר בבית שאן
ישראל נפרדת מאחד מאנשי הציבור הוותיקים, האוהבים והמוכרים: חבר הכנסת והשר לשעבר דוד לוי הלך לעולמו בגיל 86. הוא היה חבר כנסת מטעם הליכוד וכיהן כ-20 שנה כשר בממשלות שונות. לוי התגורר בבית שאן, והותיר אחריו אישה, 12 ילדים, יותר מ-40 נכדים ועשרות נינים.
לוי נולד ב-1937 ברבאט שבמרוקו ועלה לישראל בשנת 1957, כשהיה בן 20. בצעירותו כיהן כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ועמד בראש סיעת תכלת-לבן. ב-1969 נבחר לכנסת, ואחרי המהפך בשנת 1977 קיבל את תיק הקליטה והעלייה בממשלתו של מנחם בגין. אז החל להתגבש סביבו מחנה של פעילים נאמנים - בהם חברי הכנסת לשעבר מיכה רייסר ומיכאל קליינר, שגריר ישראל לשעבר אליהו בן-אלישר ונשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין - שהתאגדו סביבו על רקע פעילותו נגד קיפוח בני עדות המזרח.
אחרי בחירות 1981 סירב לבוא להשבעת חברי ממשלת בגין השנייה עד שלא הובטח לו תפקיד סגן ראש הממשלה - והוא יצר הד ציבורי. בכנסות ה-10 וה-11 כיהן כסגן ראש הממשלה וכשר הבינוי והשיכון. בתפקידו כשר טיפח לוי את פרויקט שיקום השכונות, שאותו הוא נשא בגאווה כמפעל חיים. על פעילותו החברתית וטיפוח הפרויקט קיבל לוי את פרס ישראל.
אחרי פרישת בגין מהממשלה, ב-1983, הוא התמודד מול יצחק שמיר על ראשות הממשלה. כששמיר הבטיח לו את תיק החוץ אך המשיך להחזיק בו עד לבחירות התפתחה יריבות ממושכת בין השניים. בממשלת האחדות שקמה ב-1984 המשיך לוי לכהן בתפקידיו המסורתיים כשר השיכון והבינוי וכסגן ראש הממשלה. בשנת 1985 היה אחד משני שרי הליכוד היחידים שהצביעו בעד יציאת צה"ל מלבנון.
המשבר הגדול הבא ביחסי לוי עם עמיתיו לתנועה אירע בוועידת תנועת חרות ב-1986. יריבו משה ארנס האשים אותו בניסיון השתלטות על המפלגה בשיטות מפוקפקות. לאחר המהומות באותה ועידה, כינה שמיר את אנשי לוי "חבורת פושעים". בממשלת האחדות השנייה, כשאימצה הממשלה את תוכנית המשא ומתן עם הפלסטינים, חבר לוי עם יצחק מודעי ואריאל שרון לחבורה שכונתה "החישוקאים". לוי ושותפיו ניסו לאגף את שמיר מימין, ולטרפד את היוזמה המדינית.
במרץ 1990 פירקה מפלגת העבודה את ממשלת האחדות ושמיר הקים ממשלה צרה, שבה הושבע לוי לראשונה לשר החוץ של מדינת ישראל. בתקופת כהונתו כשר חוץ קיים מערכת יחסים עכורה עם סגן שר החוץ דאז, בנימין נתניהו. כשר חוץ תמך לוי בקיומה של ועידת מדריד אך לא השתתף בה לאחר ששמיר החליט לא לכלול אותו בהרכב המשלחת הישראלית.
לקראת בחירות 1992 נדחק לוי למקום נמוך ברשימת הליכוד, ואנשיו התברגו במקומות לא ריאליים. בתגובה, נשא לוי את "נאום הקופים" במרץ 1992, כמה ימים אחרי התבוסה מול יצחק רבין. "הייתי בעיניהם כמו קוף שזה עתה ירד מהעץ", אמר. באותו נאום הודיע לוי על התפטרותו מן הממשלה. הוא שב לבית שאן, אך לאחר שהובטח לו כי יהיה מספר שתיים בממשלה שירכיב הליכוד - אף שלא דורג במקום זה ברשימה לכנסת - חזר בו מן ההתפטרות.
באותה שנה הודיע לוי כי יתמודד על הנהגת תנועתו מול בני בגין, משה קצב ובנימין נתניהו. הקרב על הנהגת המפלגה גלש להשמצות, ובסופה גבר נתניהו על לוי. לאחר הפרשה נערכו אנשיו של לוי לפרישה מהמפלגה. את המהלך תיכננו מקורביו - הקבלן דוד אפל, עוזרו יעקב ברדוגו ואחיו מקסים לוי. ביוני 1995 עזב לוי את הליכוד והקים את תנועת גשר.
בשנת 1996, לאחר התפייסות עם נתניהו, נסללה דרכה של גשר להתמזגות בליכוד. לוי מונה לממלא מקום ראש הממשלה ולשר החוץ, חבר בקבינט המדיני-ביטחוני, יו"ר ועדת השרים לחברה ולרווחה וחבר ועדת השרים לכלכלה, אלא שחודש בלבד אחרי הניצחון התפרץ המשבר הראשון בין השניים. לוי איים כי אם לא יימצא לאריאל שרון תיק הולם בממשלת נתניהו - הוא יתפטר. נתניהו נסוג מעמדותיו וצירף את שרון לממשלה. באוגוסט 1996 שוב איים לוי להתפטר, אך חזר בו לאחר שהובטח שיתופו בהחלטות המדיניות. לאחר כמה משברים נוספים, כינס לוי מסיבת עיתונאים ב-4 בינואר 1998 והודיע פעם נוספת על התפטרותו.
לקראת בחירות 1999 חברה תנועתו, גשר, למפלגת העבודה ולתנועת מימד ויחד יצרו את ישראל אחת. לאחר ניצחונו של אהוד ברק באותן בחירות חזר לוי לתפקיד שר החוץ בממשלה החדשה. לקראת פסגת קמפ-דיוויד נדחק לוי אל מחוץ למגעים המדיניים. לאחר שחש כי תפקידו עוקר מתוכן, לצד התנגדותו לפשרות המדיניות שהציע ברק במשא ומתן עם הפלסטינים, הגיש לוי את התפטרותו מהממשלה בתחילת אוגוסט 2000. לקראת בחירות 2000 הודיע דוד לוי על תמיכתו ותמיכת תנועתו בשרון. לקראת הבחירות לכנסת ה-16, ולאחר שתנועת גשר הפסיקה את פעילותה כגוף עצמאי, שב לליכוד ונבחר כחבר כנסת מטעם המפלגה. בשנת 2002 נפצעו שלושה מבניו של לוי, ז'קי, אורי ושמעון, בפיגוע טרור בסניף הליכוד בבית שאן.
לוי כיהן כחבר כנסת עד שנת 2006, כשבקדנציה האחרונה שלו הוא היה חבר בוועדת החוץ והביטחון וחבר בוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק. בכנסת הזו הוא הצטרף ל-13 חברי הליכוד, שהצביעו נגד תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, ונעשה אחד מדובריה העיקריים של הקבוצה. לקראת הבחירות ב-2006 הוא לא נבחר במקום ריאלי ברשימה ובכך סיים כהונה של יותר מ-36 שנים כחבר כנסת.
מאז הוזכר שמו כמועמד לנשיא המדינה ב-2014 וב-2021, אך הוא בחר שלא להתמודד. בראיון ל-ynet ב-2018 הוא אמר כי אינו שואף לחזור לחיים הפוליטיים ("אמרתי די"), אבל טען כי בתו אורלי, שהקימה אז מפלגה חדשה, "ממשיכה את הדרך שלי ונאמנה לעקרונות העיקריים בחיינו - כחברה וכעם. אורלי ניצבת בשער כלביאה - ואני גאה בה".
בשנת 2018, כאמור, הוא זכה בפרס ישראל. לוי אמר אז: "שנים רבות האמנתי. נלחמתי על דברים, אבל שילמתי מחיר כבד. יש בעיה בחברה הישראלית, אבל הוכח שאדם שצריך להאמין בעצמו צריך גם להאמין בתרומתו לשנות מצבו כי נושא החברה הוא נושא חיינו ועתידנו. אם אנשים שיש להם פוטנציאל מגיעים כבר למקום שבו מתקבלות הכרעות, רק שיזכרו מהיכן הם באו, מה חובתם ומה תרומתם תיצור".
השר לשעבר סיפר גם על העבר הקשה בילדותו ובצעירותו. "הימים הראשונים היו קשים מאוד. הייתה מצוקה איומה. שירותים מינימליים ומעל הכול אבטלה. אתה פתאום מרגיש מיותר. האבטלה פגעה בכבוד האדם והיותו איש שבא לבנות ולהיבנות. כל הדברים הללו עיצבו את מה שאני ואת הרצון להילחם לשינוי המצב. אני מלא תקווה שהימים הבאים יהיו ימים שבהם יתקנו את מה שצריך לתקן. יש עוד הרבה עבודה לפנינו", הבהיר.
