פרשנותנתניהו וסמוטריץ' מוליכים לבור של 67.2 מיליארד שקל
פרשנות
נתניהו וסמוטריץ' מוליכים לבור של 67.2 מיליארד שקל
דו"ח חמור שהוכן באוצר חושף את המחיר הכבד שתספוג כלכלת ישראל; הכנסות המדינה ממסים ל־2024 יצטמצמו דרמטית ב־47.6 מיליארד שקל; מאידך הוצאות הממשלה יזנקו ב־48.4 מיליארד שקל; אם ההפקרות התקציבית תימשך ולא יבוצע קיצוץ חד, הדירוג יירד וזו תהיה רק ההתחלה
1. הצורך לבצע קיצוץ חד של 67.2 מיליארד שקל כדי לעמוד במגבלות התקציביות הוא מספר בלתי נתפס שנחשף בדו"ח ההפרשים שהכין אגף התקציבים באוצר ופורסם אמש לראשונה באתר "כלכליסט". הרי היה ידוע שההפקרות התקציבית שהפגינה ממשלת נתניהו–סמוטריץ', שהחלה עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, תעלה לכולנו ביוקר. אבל היקף המספרים ועוצמת הפגיעה הנדרשת הם כבר חריגים בכל קנה מידה.
לפי דו"ח ההפרשים – אותו דו"ח מחייב המראה את הפער בין הנחות לתקציב 2024 שנלקחו ב־2023 לבין המציאות הפיסקלית בפועל – הממשלה בראשות בנימין נתניהו תיאלץ לבצע קיצוץ עתק שווה ערך ל־3.46% תמ"ג אחרת הגירעון יזנק לסכום חסר תקדים (למעט בקורונה) של כ־113 מיליארד שקל השווים לכ־6% תמ"ג, תרחיש המוגדר במשרד האוצר כ"אובדן דרך".
מעבר להערכת האוצר, ברור לכל בר דעת כי אם ממשלת ישראל תגיש תקציב חדש ל־2024 עם תקרת גירעון שכזו ללא צעדי התאמה, כלומר קיצוץ בהוצאות או הגדלת הכנסות לרבות העלאת מסים, או שניהם, הורדת דירוג אשראי של ישראל היא עובדה מוגמרת. אלא שהורדת דירוג אשראי עשויה להיות עוד אחת ההשלכות הקלות שכן הסיכון למשבר פיסקלי (תקציבי) שיתורגם למשבר פיננסי, כלומר פיחות חד של השקל וקריסה של שוק ניירות ערך לרבות אג"ח, תוך פגיעה בכלכלה הריאלית שכוללת אבטלה ומיתון – יזנק.
2. במסגרת חקיקת חוק התקציב לשנים 2023-2024 –שהוא תקציב דו־שנתי - הוכנס תיקון שלפיו כבר בנובמבר 2023 משרד האוצר היה צריך להגיש דו"ח מפורט שמציג את הפערים בין הנחות היסוד שהנחו לצורך גיבוש תקציב 2024 במהלך 2023. התיקון הוכנס על רקע הניסיון המר שלפיו במדינת ישראל שנה וחצי הן פרק זמן ארוך מאוד ובמסגרתו דברים רבים מאוד יכולים להתרחש כך שאותן הנחות שגובשו בעת בניית התקציב, כבר לא רלוונטיות לפחות לגבי חלק מהתקופה שבה התקציב יבוצע, ולכן גם העדיפות הברורה של תקציב חד־שנתי.
תיקון החוק לא כלל רק חובת דיווח אלא גם חובת תיקון מעשי – מעין מנגנון ענישה במקרה של פערים. כלומר, החוק קובע כי עד חודשיים לאחר הגשת אותו דו"ח, על הממשלה לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי לעמוד ביעדים התקציביים שנקבעו מראש (לרבות יעד הגירעון ל־2024) או להגיש תקציב חדש. התיקון, שקודם על ידי פקידי האוצר והיועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק שכיהנה 22 שנה כיועצת משפטית של ועדת הכספים, נועד לחייב את הממשלה לבצע תיקונים והתאמות מיידיות, תוך קבלת החלטות קשות וצמצום לקיחתם בחשבון של שיקולים פוליטיים.
במילים פשוטות הפקידות המקצועית סינדלה את הפוליטיקאים: אם אתה חורג, אתה משלם במזומן ואת הקיצוצים עליך לבצע מייד. המהלך הזה מהווה הוכחה חיה נוספת עד כמה פקידות מקצועית, רצינית, בלתי תלויה, עצמאית ולא מפוחדת חיונית לשמירת האינטרסים של הציבור הרחב. כעת הפער הוא של 67 מיליארד שקל – הן בגלל הזינוק בהוצאות, רובו כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, והן בגלל הירידה הדרמטית בהכנסות שהחלה הרבה לפני המלחמה.
פירוט שמוגש בדו"ח ההפרשים מראה שאם נתניהו וסמוטריץ' מתכוונים להעביר תקציב חדש ללא כל צעד של תיקון כפי שמסתמן – בעיקר אחרי ששר האוצר הבהיר בטקס חידוש הקדנציה של נגיד בנק ישראל כי רק הדיבור על סדר עדיפויות חדש הוא "מוקש" שיש להימנע ממנו - אז הגירעון יגיע ל־113 מיליארד שקל שהם כ־5.9% תמ"ג. סעיף קטן בדו"ח ההפרשים חושף כי הגירעון ללא התאמות היה צריך להיות 5.7% אך היות ואותה הממשלה החליטה להזניק את ההוצאה ב־26 מיליארד שקל אך לדחות את הביצוע של 3 מיליארד שקל מתוך סכום זה ל־2024 כדי לעמוד בצד ההוצאה של 2023 ולהימנע מקיצוץ, אז היא למעשה גלגלה עוד גירעון לשנה הבאה. כלומר נתניהו וסמוטריץ' נמנעו מצעדים כואבים כדי למזער נזק פוליטי ולדחות את הקץ - אך כעת מגיע החשבון.
3. איך מגיעים לגירעון עתק שכזה? בגלל תנועת מלקחיים של זינוק בהוצאה לצד צניחה בהכנסות המדינה. בצד ההוצאה, הפער מגיע לכ־48.4 מיליארד שקל – הוצאות מתוכננות בפועל של 561.4 מיליארד שקל לעומת סכום של 513 מיליארד שקל שהוגש בהצעת תקציב המדינה המקורי. כלומר, אם הממשלה רוצה לעמוד במגבלת ההוצאה, שהיא רק אחד מהכללים הפיסקליים, אז חובה עליה לקצץ את הסכום הזה (48.4 מיליארד שקל).
אך ישנו כלל פיסקלי משלים ולא פחות חשוב: מגבלת הגירעון. כאן צריכים לקחת בחשבון את ההתפתחות בהכנסות. כלומר, גם אם הממשלה תקצץ את אותם 48.4 מיליארד שקל, עדיין היא לא עומדת בתקרת הגירעון (המינוס) שנקבעה בתקציב המקורי ל־2024. היקף החריגה עומד על 18.8 מיליארד שקל שצריכים לבוא בצורה של העלאות שיעורי המס, ביטול פטורים והטבות מס. האוצר צופה צניחה חדה בהכנסות המדינה של כ־48 מיליארד שקל לעומת התחזית המקורית – 450.5 מיליארד שקל לעומת 498.1 מיליארד שקל במקור.
לפיכך, אחרי קיצוץ תיאורטי של 48.4 מיליארד שקל בהוצאה, הגירעון עלול לזנק ל־62.5 מיליארד שקל. לפי ההצעה המקורית, שכבר תוקנה במהלך השנה האחרונה על רקע הביצועים התקציביים הלא טובים מאז הקמת ממשלת נתניהו–סמוטריץ') הגירעון ב־2024 היה צריך לעמוד על 14.9 מיליארד שקל שהם 0.8% תמ"ג (יעד הגירעון) כאשר תקרת הגירעון המותרת המעודכנת לשנת 2024 עמדה על 43.7 מיליארד שקל. כלומר, אם הממשלה רוצה לעמוד במגבלת הגירעון בלבד, היא חייבת לקצץ או להעלות מסים בהיקף של 18.8 מיליארד שקל (ההפרש בין 62.5 לבין 43.7 מיליארד שקל).
הממשלה חייבת לעמוד בשתי המגבלות בו זמנית ולפיכך היקף ההתאמה הכללית הוא 67.2 מיליארד שקל (48.4 לצורך עמידה במגבלת ההוצאה ועוד 18.8 מיליארד שקל לצורך עמידה במגבלת הגירעון). זו התאמה שלא מביישת את הצעדים שהגיש נשיא ארגנטינה החדש חוויאר מיליי כדי להחזיר את האמון האבוד של הציבור והשווקים בממשלה: החבילה התקציבית שלו היא בשיעור 5% תמ"ג; זו של נתניהו וסמוטריץ' שוות ערך ל־3.46% תמ"ג. לא רחוק מאוד.
4. הדו"ח חושף עוד כמה פרטים מעניינים שמדגישים עד כמה אחריות תקציבית היא ערך קריטי, עד כמה המציאות השתנתה בצורה כה חדה מכיוון שהגדלת הגירעון היא מצרך יקר, ועד כמה ההפקרות התקציבית של הממשלה הזו החלה ללא קשר למלחמה.
לפי הדו"ח רק 40 מיליארד שקל מתוך כלל העלייה המתוכננת בהוצאות המדינה (48.4 מיליארד שקל) הם בעקבות המלחמה. כלומר, מעל 17% מהתוספת לא קשורים למלחמה עצמה. באוצר מסבירים: "כ־8.8 מיליארד שקל נוספים נובעים משינויים הנובעים ממגמות כלכליות שאינן קשורות למלחמה, ובראשן עלייה בהיקף תשלומי הריבית, מימוש הסכמים מול חברות טכנולוגיה בינלאומיות, שיעורי אינפלציה גבוהים יותר לעומת התחזית ששימשה לבניית התקציב, עלייה בשערי מטבע החוץ, ועדכוני שכר גבוהים יותר במשק לעומת התחזית ששימשה לבניית התקציב".
מעניין במיוחד הזינוק בהוצאות מימון החוב. לפי הדו"ח, כתוצאה מזינוק הגירעון והסביבה המאקרו־כלכלית (העלאות ריבית ופרמיית סיכון), הממשלה תיאלץ להוציא 3.7 מיליארד שקל נוספים מעבר למה שהיא תכננה ב־2023 בעת אישור התקציב, עבור תשלום ריבית על החוב הממשלתי. זהו סכום עתק שמיועד רק לסעיף אחד.
ישנו סעיף נוסף, שניתן לכנותו "הפתעת האינפלציה" - שמעלה את ההוצאה בעוד 2.1 מיליארד שקל בעקבות עדכון ההנחות בנוגע לקצב האינפלציה, שערי חליפין צפויים ומדדי יוקר נוספים, שבעקבותיו חל עדכון כלפי מעלה של הוצאות צמודות מדד לרבות תשלום גמלאות פנסיה תקציבית, סל הבריאות והסובסידיה למפעילי תחבורה ציבורית.
כאשר פקידי האוצר ונגיד בנק ישראל מדברים על החשיבות העליונה בלשמור על "כריות ביטחון" למקרי חירום ולבלת"מים, בדיוק למצבים האלו הם מתכוונים. כאשר הנגיד ופקידי האוצר מדברים על ההשלכות ההרסניות של האינפלציה - כעת קיבלנו המחשה כואבת לכך. מנהל סיכונים רציני תמיד שומר על מרחב תמרון. כאשר פקידי האוצר ונגיד בנק ישראל דיברו על השלכות של ההפיכה המשטרית בצורה של פיחות חד שיעמיק את האינפלציה - כעת הממשלה מקבלת את החשבון.
הדברים הללו לא היו ערטילאיים כפי שהממשלה הפופוליסטית וכמה חברי כנסת ניסו להסביר. מנהלי סיכונים אחראים צריכים להתריע, והם אכן עשו זאת. דירקטוריון רשלני מתעלם מאותן אזהרות ובסוף הפירמה משלמת את המחיר, לעיתים בצורה של קריסה.
אם התמונה הפיסקלית־תקציבית לא מספיק מורכבת, כדאי מאוד להזכיר לכל המעורבים במלאכה כי המלחמה טרם נגמרה והסיכון של התחממות הגזרה הצפונית, לצד הגברת האיום של החות'ים בים האדום, רק מתעצם. יו''ר המחנה הממלכתי השר בני גנץ יצטרך להחליט אם הוא ימשיך לספק תמיכה להמשך השמדת המשק הישראלי או שמא, יפגין "ממלכתיות" כשם מפלגתו ו"יחתוך הפסדים". נתניהו וסמוטריץ' עדיין יכולים להעביר תקציב מופקר ומסוכן אך לפחות הכתם יהיה רק על ראשיהם.
