משפט שדהבחירתה של סופיה: למי את שייכת
משפט שדה
בחירתה של סופיה: למי את שייכת
בית המשפט לענייני משפחה אומנם פסק כי הפעוטה בת השנתיים תועבר מהוריה המגדלים להוריה הגנטיים, אלא ששום פסיקה בשאלה למי שייכת סופיה לא יכולה להשקיט את הדילמה המוסרית, החברתית ואפילו המשפטית. גם השיקול המרכזי של "טובת הילדה" נקרע לכאן ולכאן
1. קושי להכריע
למי שייכת סופיה, לפונדקאית או להורים הגנטיים?
לפני כשנתיים נולדה סופיה לאחר שהוחדרה כעוברית בטעות לרחמה של האשה שילדה אותה. הטעות הטרגית בבית חולים אסותא החדירה את מטענו הגנטי של זוג אחר לרחמה של היולדת, וכפתה עליה "פונדקאות" להורים הגנטיים שאף צד לא רצה בה. ועכשיו, לאחר שנולדה, נאלץ בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון להכריע בין "ההורים הגנטיים" לבין "ההורים המגדלים". השופט עובד אליאס הציג את הקשיים בהכרעה בלתי אפשרית זו.
הראשון - מדובר בדילמה המשלבת שאלות מתחומי חברה, אתיקה, מוסר, פילוסופיה ומשפט. והנה, הנטל מוטל על כתפיו הצרות של שופט אחד ועל כתפיה של מערכת המשפט. זהו הפתרון שהשיטה הישראלית מציעה (כולל ערעור).
הקושי השני הוא שלמקרה הנוכחי "אף אין חיקוק ספציפי או תקדים משפטי העוסקים בו". לא חוק תרומת ביציות, לא חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, לא חוק האימוץ. באף אחד מהחוקים האלה ובאף תקדים משפטי אחר אין תשובה לטעות הטרגית שנפלה בפרשה זו.
הקושי השלישי הוא חוות דעת מקצועיות סותרות. מצד אחד, העובדות הסוציאליות רקפת עצמון ומרים בן לולו ספיר העדיפו את הורים המגדלים, ולעומתן, הפסיכולוג ד"ר דניאל גוטליב העדיף להעביר את סופיה להורים הגנטיים. "לו היתה ההמלצה בשתי חוות הדעת זהה, יכול והיתה מלאכת ההחלטה קלה יותר", כתב השופט.
2. טובת הילדה
השופט מגייס טיעונים לטובת ההורים הגנטיים, ונגד המגדלים
כך, בהיעדר חוק ותקדימים נאחז השופט בשני עוגנים שאותם בחר להבליט בפסיקתו. האחד הוא ברירת המחדל, נקודת המוצא, חזקה טבעית שניתנת אומנם לסתירה, אבל ממנה יש להתחיל והיא קשר הדם. "קול המשפט מהדהד את 'קול הדם'", מצטט השופט מפסיקת העליון, "זיקה גנטית היא דרך המלך, הדרך הטבעית והאינטואיטיבית לביסוס הורות". העוגן השני הוא טובת הילדה. "עמוד האש הוא טובת הילדה", כתב, "יש לטעמי להכריע בהליך דנן בעיקר (ואף רק) על פי שיקול מרכזי זה".
והנה, לאחר הצבת שני העוגנים האלה בפסק הדין, מטעין השופט את הנמקותיו על המסלולים שמובילים לתוצאה הסופית שאליה חתר - השבת הילדה להורים הגנטיים. ההסללה המגויסת הזו לא תמיד משכנעת. אף שהשופט מוצא את שני זוגות ההורים כבעלי מסוגלות הורית, הוא מוצא לנכון להטיל דופי באבא המגדל שמנהל זוגיות ללא נישואין עם היולדת. הוא זוקף לחובתם של ההורים המגדלים את העובדה שכבר תוך ההיריון נגלתה להם העובדה שהעוברית לא נושאת את מטענם הגנטי. הוא משבח את נכונות ההורים הגנטיים לשיתוף פעולה בין שני זוגות ההורים שאולי היה חוסך הכרעה משפטית. הוא מציין שהקושי לספר לילדה בבוא היום את ההיסטוריה הזו יהיה קל יותר כשהיא תהיה בחיק המשפחה הביולוגית.
ובכן, לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם טובת הילדה כפי שיש להסיק אותה כעת. הם נועדו להעביר את משקל האמפתיה והסימפטיה להורים הגנטיים. ו"האישום" הנורא מכל כלפי ההורים המגדלים הוא ה"שימוש" שהם עושים במצבה הבריאותי והנפשי של הילדה, שנולדה וחיה עם מום קשה בלבה, כדי להותירה בחזקתם.
3. הערכה משלו
"איני יכול לפסול שהאם המגדלת מעצימה דברים לצורכי ההליך"
בתסקיר של העובדות הסוציאליות לבית המשפט נכתב כי רופא הלב המטפל בילדה טען כי העברתה לאחרים מהווה סכנת חיים של ממש. "בעדות העובדת הסוציאלית בבית המשפט", כותב השופט, "נאמרו דברים שונים לגמרי. גם בעדות רופא הלב המטפל הוא לא טען לסכנת חיים. נאמר בצורה כללית כי לעתים (ובאופן לא ודאי) המצב הנפשי יכול להשפיע על המצב הפיזי, אולם ברי כי אין מדובר בסכנת חיים".
לאחר שהשופט "מסלק" מהדרך את סכנת החיים שכרוכה בהעברת סופיה להורים הגנטיים, מתמודד השופט עם טענה נוספת של ההורים המגדלים המתייחסת למצבה הרגשי. "תואר כי אינה נקשרת לזרים, אף נרתעת מהם (ובין היתר משום שזרים מזוהים אצלה כרופאים שמכאיבים לה)". לשופט יש תשובה גם לכך: "מטבע הדברים, עם גדילת הילדה וירידה באינטנסיביות של הטיפולים הרפואיים שלהם היא נדרשת, משתנים הדברים".
וכאן מוסיף השופט תובנה והערכה משלו: "אני סבור כי בין במודע ובין שלא במודע, העובדה שההורים המגדלים נתונים בלחץ סביב ההליך המשפטי והחשש שיידרשו למסור הילדה להוריה הגנטיים מעצימה אף היא את אי־יכולתה של הילדה להתקשר עם אחרים". והוא חותם את מסקנתו, והפעם אין כבר "בין במודע ובין שלא במודע", אלא עלייה במדרג הפסקנות וייחוס המודעות הפסולה: "איני יכול לפסול כי האם המגדלת אף מעצימה הדברים לצורכי ההליך דנן ומתוך ידיעה כי סיכוייה להותרת הילדה אצלה גדלים ככל שתראה קושי בניתוקה".
4. יתרון המאמצים
בפרשת "תינוק המריבה" מ־2004 העליון פסק לטובת המאמצים
וכאן המקום להזכיר את פרשת "תינוק המריבה" שנולד באוגוסט 2004 לרווקה צעירה שהרתה בעת שירותה הצבאי. היא ויתרה עליו עוד לפני הלידה והוא נמסר לאימוץ. בסמוך לאחר הלידה גילה האב הביולוגי את עובדת היותו אב, התאחד מחדש עם האם, והזוג תבע את בנם בחזרה מההורים המאמצים.
התביעה התגלגלה והתהפכה פעמיים. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת ההורים המאמצים; המחוזי, בערעור, החזיר את התינוק להורים הביולוגיים; העליון, בהרכב של שישה נגד אחת (איילה פרוקצ'יה), הפך את המחוזי והחזיר אותו לחיק הוריו המאמצים. פסק הדין לא התמקד בטובת הילד כשיקול בלעדי, וגם "קול הדם" והקשר הביולוגי לא הוכרו כבלעדיים.
יתרה מזו, פסק הדין התכתב עם העמדה הרווחת של רשויות הרווחה כי במרבית מקרי האימוץ – טובת הילד היא להישאר במשפחה המאמצת מכיוון שהרוב המכריע של האימוצים מתחיל ונובע בקשיים הגדולים של המשפחה הביולוגית. ולכן, משימת חילוצו והצלתו היא בידי רשויות הרווחה שמעבירות אותו למשפחה המאמצת. נדמה שרוח זו שרתה על חוות הדעת של העובדות הסוציאליות במקרה שלנו – עדיפות להורים המגדלים, ולו בגלל המחיר הכבד של ניתוק הילדה מהסביבה שהיא נולדה לתוכה ומקיימת אותה בצורה טובה ומיטיבה.
5. התזמון קריטי
הליכים משפטיים ארוכים יקשו על ניתוק הילדה מההורים המגדלים
וזה הסיפור האמיתי: השלב, המועד, התקופה שבה מנתקים את הילדה ממערכת הורית אחת ומעבירים אותה למערכת המתחרה – מההורים המגדלים להורים הגנטיים במקרה שלנו. "אני ער היטב לסוגיית ההתקשרות ולקושי הקיים בניתוק", כותב השופט אליאס, "ברם, נראה לי כי העובדות הסוציאליות בתסקיר הפריזו בו".
התינוקת סופיה נולדה ב־26 באוקטובר 2022. לפני חודש היא חגגה יום הולדת שנתיים. השופט מציין את האפשרות שערעור או הליכים אחרים יאריכו את המועד ואת משך ההתקשרות עם ההורים המגדלים. במסגרת שיקולי טובת הילדה מקבל הנתון הזה משקל נמוך במקרה שלנו. נדמה אפילו שהשופט זוקף אותו לחובת ההורים המגדלים, שנלחמים בחירוף נפש ממש ובאמצעות כל הכלים שעומדים לרשותם על הזכות להמשיך ולגדל את סופיה. "יש לשאוף לקצר ההליכים ולא 'להרים ידיים' מראש", כותב השופט ומוסיף: "יציאה מנקודת מוצא כי ההליכים יתמשכו ובכך יגדל הקושי שבניתוק אינה נכונה ואינה ראויה".
השופט אימץ בסופו של יום את חוות דעת הפסיכולוג ד"ר גוטליב שקבע כי "התועלת שתצמח מהעברת הילדה להוריה הגנטיים וחיים עמם עולה על הנזק שייגרם מהניתוק מהוריה המגדלים. התועלת בחיים אצל ההורים הגנטיים היא, בין היתר, בבניית הזהות העתידית, התחברות לשושלת הדורות של המשפחה, סיפור משפחתי דומה, דמיון פיזיולוגי, ערכים משפחתיים".
והשורה התחתונה היא שאין באמת שורה תחתונה ואין תוצאה נכונה או שגויה בהחלטה כזו שמחזירה אותנו למשפט שלמה. טוב עשה השופט אליאס שלא ציווה לגזור לשניים את התינוקת. כנראה מפני שאין לו את האינטואיציה, החוכמה וההדרכה האלוהית שנחו על שלמה, ועליו להסתפק בחוכמה האנושית הפחותה - כללים, ראיות, חוות דעת (סותרות) כדי להגיע לתוצאה שניתן גם לברך עליה וגם לחלוק עליה.
