חשיפההמסמך שמאתגר את גרסת ההגנה של הירש במשפטו
חשיפה
המסמך שמאתגר את גרסת ההגנה של הירש במשפטו
מיד לאחר שנכנס הממונה על השבויים והנעדרים גל הירש לתפקידו, הוא ביקש מביהמ"ש לדחות את תגובתו במשפט שבו מואשם בהעלמת מס במיליוני שקלים. כעת נחשף עוד אספקט בעייתי בהתנהלות הירש. שומרים חושף: בידי הירש ייפוי כוח שנתן לו שליטה כמעט לא מוגבלת על החברה בה נעשו העבירות לכאורה, שלטענתו היתה של אביו. פרקליטיו: "המחלוקות יתבררו במשפט"
אספקטים בעייתיים נוספים הולכים ומתגלים במינוי השנוי במחלוקת של גל הירש לממונה על הטיפול בשבויים ונעדרים. בשבוע שעבר היה אמור היה הירש להגיש תגובה לבית המשפט במסגרת הליך פלילי שבו הוא נאשם בעבירות מס של מיליוני שקלים. עורכי דינו ביקשו מבית המשפט דחייה ונימקו זאת בכך שהירש "נקרא לדגל" בשל שעת החירום שבה נמצאת ישראל. התביעה הסכימה, ובית המשפט אישר ארכה של שבועיים. כך, ימים ספורים בלבד לאחר מינויו לתפקיד התערבבה המשימה הרגישה שהוטלה על הירש עם המשפט הפלילי בו הוא נאשם.
התהיות סביב המינוי אינן מסתיימות שם. השוואה שערך שומרים בין פרטי חברות שדלפו במסגרת "מסמכי פנמה" לבין תשובתו של הירש לאישום מציפה סימני שאלה סביב טענות ההגנה שהציג לבית המשפט. טענת הגנה מרכזית של הירש היא שחברה זרה, שאליה הגיעו הכספים שבגין חלקם לכאורה לא שולם מס, לא היתה בבעלותו או בשליטתו ולפיכך הוא לא נדרש לדווח עליה או על הכנסותיה. אולם לפי מסמכים שנחשפים כאן, החברה הוקמה כחברה למוכ"ז (ששם בעליה אינו רשום והוכחת הבעלות נעשית באמצעות הצגת מסמך פיזי) וכשבוע לאחר מכן הירש קיבל יפוי כוח שהעניק לו באופן גורף שליטה רחבה מאוד בהתנהלות החברה.
תא"ל במילואים גל הירש עזב את צה"ל לקראת סוף 2006 כשברקע מרחפות מסקנות ועדת אלמוג שבדקה את חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואהוד רגב בגזרה שהייתה תחת פיקודו, חטיפה שלמעשה הובילה למלחמת לבנון השנייה. לאחר פרישתו הוא פנה לעסקים פרטיים ובין היתר חתם, יחד עם שותפים, ב־2008 על עיסקה עם ממשלת גיאורגיה.
החקירה סביב העיסקה נפתחה ב־2015 לאחר שהתברר כי השר לביטחון פנים אז גלעד ארדן מתכוון למנות את הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה. הירש טען לא פעם, במידה לא מבוטלת של צדק, לעינוי דין משמעותי ולא סביר ביחס לחקירה ולהגשת כתב האישום; החקירה נפתחה כ־7 שנים לאחר העיסקה בגיאורגיה וכתב האישום הוגש רק ב־2021, כ־13 שנים אחריה. ואם לא די באלה, האישום שהוגש מצומצם מאוד ביחס להיקף החקירה ולמהות החשדות שנחקרו.
לפי האישום שהוגש בסופו של דבר, הפעילות העסקית בגיאורגיה הכניסה להירש ולשותפיו יותר מ־6 מיליון שקל. לטענת הפרקליטות, הירש העביר את הסכום לחשבון בנק בשווייץ, ללא שהצהיר עליו במלואו ומתוך כוונה להעלים את הפרטים מרשויות המס. בכתב האישום נכללים גם שותפיו של הירש – עודד שכנאי (שהגיע באחרונה להסדר טיעון עם הפרקליטות, הודה בעבירות מס והסכים לעונש של תשעה חודשי עבודות שירות וקנס של 900 אלף שקל) ומיכאל בנימיני.
במרכז כתב האישום עומדת חברה מפנמה, Templeton Team SA, שהייתה הבעלים של חשבון הבנק בשווייץ שאליו הגיע ב־2008 חלק הארי של הכספים. סוגיית השליטה בחברה היא נדבך מרכזי במשפט שכן ממנה נגזרת שאלת האחריות ביחס לדיווח לרשויות המס וכן הידיעה מה נעשה בכספים.
הפרקליטות טוענת כי טמפלטון הייתה בשליטתו של הירש וכי הוא לא דיווח על כך או על הכנסותיה של החברה. לפי האישום כאשר הירש משך חלק מהכספים שהתקבלו מגיאורגיה, כ־3.3 מיליון שקל, הוא עשה זאת באמצעות חברה אחרת בבעלותו, שנרשמה בישראל, אף שלא היה לה כל קשר לעיסקאות. בנוסף, לפי האישום, הוא עשה זאת בשנת מס אחרת (2009) עניין שאיפשר לו לנכות מתשלומי המס הוצאות בהיקף של כ־860 אלף שקל.
הירש כופר לחלוטין בהאשמות. בתחילת השנה הוא הגיש את תשובתו לאישום באמצעות עו"ד נבות תל צור ובה נכתב כי "הפער המרכזי ביותר בין הנטען בכתב האישום לבין עמדת ההגנה, היא הטענה המוכחשת (..) לפיה הירש שלט כביכול בחברת טמפלטון". בהמשך מסבירים עורכי הדין כי "למעשה, מדובר היה בחברה שהייתה בבעלותו ובשליטתו של אביו של הירש, יצחק הירש (שנפטר ב־2011, א"ב), והירש לא היה חייב בדיווח אודות הכספים שהתקבלו בחברה זו".
כדי לחדד את הטענה מתארת ההגנה את הפעילות העסקית של האב המנוח, מסבירה כי השימוש בטמפלטון לקבלת הכספים נעשה מסיבות רבות, בין היתר גם ביטחוניות, וחוזרת על הטענה כי "חברת טמפלטון הייתה בשליטתו הבלעדית של יצחק הירש, ולא הייתה בשליטתו או בבעלותו של (גל) הירש".
לגבי הסכומים שהועברו מטמפלטון לחברה הישראלית של הירש, כ־3.3 מיליון שקל, נטען בכתב ההגנה כי זה היה חלקו בהכנסות, וכי בגין סכום זה שולם מס כדין בישראל. יתר הכספים שהתקבלו מגיאורגיה הועברו לטענת הירש לשותפיו ולחברה אחרת שהייתה בבעלות האב המנוח. ביחס לאישומים האחרים נטען כי החברה הישראלית שדרכה נמשך הכסף קיבלה אותו רק ב־2009 ולכן זו היתה השנה הנכונה לדווח עליו.
לפני כשלוש שנים חשפה העיתונאית סימונה וייסגלס, ב"טיימס אוף איזראל", כי הירש, ומנהלים אחרים הקשורים אליו, אוזכרו במסמכי פנמה כמי שהיו קשורים למספר חברות ובהן טמפלטון. החברות הללו, לפי החשיפה, הוקמו ב־2008 באמצעות פירמת מוסאק־פונסקה הפנמית (שממנה דלפו המסמכים) ובהמשך הועברו לניהולו של בנק פרטי שפעל מז'נבה בשם "יוניון בנקייר פריווה".
שומרים איתר את המסמכים הנוגעים לטמפלטון וניתח אותם מול כתב התשובה של הירש לאישום. טמפלטון מוזכרת לראשונה ב־25 בינואר 2008, אז מתבקשת פירמת מוסאק־פונסקה לאגד אותה כחברה. היא נרשמת כחברה למוכ"ז – שיטה שנאסרה מאז ברוב העולם ולפיה בעל המניות אינו רשום בשמו וההוכחה לבעלותו על המניות היא החזקה פיזית במסמך המעיד על כך. במילים אחרות,הבעלים של טמפלטון העדיף מלכתחילה ששמו לא יהיה רשום והוא נותר אלמוני.
שישה ימים בלבד לאחר מכן, לפי המסמכים, קיבל גל הירש ייפוי כוח גורף המקנה לו שליטה רחבה מאוד בהתנהלותה של החברה וביצוע פעולות בשמה ועבורה. כמיופה כוח, נאמר במסמך, יכול הירש "לנהל את החברה ללא הגבלה", לחתום בשם החברה על חוזים, ללוות ולהלוות כסף, לנהל חשבונות בנק, לפעול בשם החברה ברחבי העולם, למנות בעלי תפקידים ועוד ועוד. אביו המנוח של הירש לא מוזכר כלל במסמכים הללו.
שומרים פנה לעורכי דינו של הירש וביקש את התייחסותם לשאלה כיצד עולים הדברים בקנה אחד עם טענתו בבית המשפט כי לא היתה לו שליטה על החברה. עורכי הדין מסרו בתגובה: "התשובה של גל הירש לכתב האישום, כפי שהוגשה לבית המשפט, מדברת בעד עצמה. איננו רואים מקום לעסוק בתקשורת במחלוקות ובראיות שאמורות להתברר בקרוב במשפט".
