תביעה בעקבות טביעה
תביעה בעקבות טביעה
טביעות בים או בבריכה עלולות להסתיים במוות או בפגיעות קשות. מהן זכויות הנפגעים וממי ניתן לתבוע פיצויים?
כל אחד רוצה להאמין ש"לי זה לא יקרה", אך המציאות והסטטיסטיקה מציגות תמונה קשה של אירועי טביעה. "מכת תביעות ברחבי הארץ", "רצף טביעות ברחבי הארץ", "מכת הטביעות ממשיכה", "טביעה אחר טביעה". אלו רק חלק מכותרות השבוע שחלף, במהלכו טבעו למוות יותר מ-10 בני אדם. לפי נתוני מד"א, מאז תחילת עונת הרחצה בחודש אפריל טבעו כבר יותר מ- 120 אנשים. חלקם נפטרו, ואחרים סובלים פגיעות בדרגות שונות, קלות עד אנושות.
למי שייכים החופים ואת מי ניתן לתבוע?
מדינת ישראל הינה הבעלים של החופים במדינה, ומוטלת עליה חובה לפקח בקביעות על החופים ותקינותם בכלל ובעונת הרחצה בפרט. בנוסף, בד"כ תביעה לאחר טביעה מוגשת נגד הרשות המקומית שהחוף מצוי בתחומה, כמי שאחראית על הפעלת החופים ואחזקתם. במקרים מתאימים התביעה מוגשת גם כנגד מי שקיבל הרשאה להחזיק ולהפעיל את החוף.
מי אחראי במקרה של טביעה בבריכה?
בבריכה פרטית או ציבורית האחריות חלה על המפעיל והבעלים, בדומה לאחריות רשות מקומית.
האם יש הבדל בין טביעה במקום רחצה מוכרז (מוסדר) ומקום לא מוכרז?
הכל תלוי בנסיבות. לדוגמא, בית משפט דחה תביעה של הורים שהגיעו לחוף מוכרז בכנרת כשעתיים לאחר תום שירותי ההצלה, כשבמהלך שהותם בחוף בתם הפעוטה טבעה למוות. באותו מקרה, למרות שמדובר בחוף מוכרז, נקבע שההורים "עצמו עיניים" והתעלמו מהשילוט הברור שהתריע באותיות קידוש לבנה בשלוש שפות ואסר על רחצה ללא שירותי הצלה. הלב כואב מול האסון הנורא שפקד את המשפחה, אך נראה שמבחינה משפטית, באותן נסיבות, התוצאה נכונה. מצד שני, יש מקרים רבים בהם התביעה מתקבלת, אפילו בחופים לא מוכרזים. לדוגמא, לקוח משרדנו, אדם בגיר, טבע באילת בחוף לא מוכרז וזכה בפיצויים גבוהים לאחר שהוכחנו שלא היה במקום שילוט מתאים וברור, לא היה גידור, הרשויות ידעו שמתרחצים רבים בילו בחוף ומעולם לא ניסו לאסור רחצה בחוף. בנוסף, הוכחנו שבחוף המדובר היו שירותי רחצה, מזנון, מיטות שיזוף וסממנים רבים של חוף מוכרז. מענין לציין שבאותו מקרה השופטת התלבטה אם "יש קייס" או "אין קייס", ובחוכמתה הרבה היא החליטה לבקר בחוף המדובר ע"מ לראות ולהתרשם מהמקום במו עיניה ולא להסתפק בתצהירים ובתמונות. לאחר מכן, הדרך לפיצוי היתה מהירה. בחור אחר שייצגנו, גם כן בגיר, נפגע קשה כאשר קפץ לבריכת מים באתר הסטף. ברור לכולם שלא מדובר בבריכת שחיה מוסדרת, ובכל זאת, קרן קיימת לישראל חויבה לשלם לו פיצויים כי בית המשפט קיבל את טענתנו שהשלט בבריכת הסטף באותה תקופה היה שלט קטן, לא בולט, שאיננו משרת את מטרתו ושלא ניתן לראותו מכל כיוון. דוגמא נוספת לפיצויים בטביעה במקום לא מוכרז מתייחסת לקטין שטבע במאגר מים של מקורות ונותר עם פגיעה מוחית קשה. ברור שלא מדובר בבריכה מוסדרת ובכל זאת בית המשפט קבע שמקורות התרשלה בין היתר היות והיא ידעה על כניסת אנשים וילדים למאגר ולא עשתה מספיק כדי למנוע את הכניסה.
מה קורה במקרה של אדם שטובע תוך כדי נסיון להציל אחר?
אנשים סבורים בטעות כי בכל מקרה של אדם שטבע לאחר שניסה להציל אדם אחר, הוא (או משפחתו, במקרה של פטירה) זכאי לפיצויים, אך לא כך הדבר. לא פעם מה שמתחיל כפעילות משפחתית מהנה בים מסתיים באסון כאשר אנשים מגיעים לחוף ללא שירותי הצלה או עם שילוט מתאים ובכל זאת מתעלמים מהסכנה. גם אדם שטבע במהלך נסיון להציל את קרובו מטביעה עלול להישאר ללא כל פיצוי, אם הנסיבות ילמדו שהאירוע לא נגרם כתוצאה מרשלנות.
מה סכום הפיצויים שניתן לתבוע?
ראשית כמובן צריך לצלוח את שלב החבות (האחריות). בד"כ הנתבעים לא מסתפקים בהכחשת חבות אלא גם טוענים טענות נוספות כגון הסתכנות מרצון ו/או אחריות מכרעת, הכל ע"מ לנסות ולהתחמק מתשלום פיצויים. לאחר מכן דנים בסכומים.
סכומי הפיצויים נקבעים בדומה לתביעות נזיקין אחרות לפי עקרון השבת המצב לקדמותו. אין נוסחה קבועה לדעת מראש כמה כסף נקבל, אך עו"ד נזיקין מעריך עפ"י כלל אצבע פשוט: ככל שהפגיעה קשה יותר, גיל הנפגע צעיר יותר (תוחלת החיים ארוכה יותר) והפסד ההכנסה גדול יותר, כך גם הפיצוי שיקבע יהיה גבוה בהתאם. בשנים האחרונות הפסיקה נוטה לעקרון של האחדת סכומים בפריטי נזק מסויימים (למשל, נהוג לפצות קוואדרופלג, כלומר מי שמשותק ב-4 הגפיים, בסכום של כ- 16,000 ₪ לחודש עבור העסקת מטפלים). בתי המשפט מפרידים את הנזקים לשתי קטגוריות: נזק ממוני (לדוגמא הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, עזרת הזולת, התאמות דיור, ציוד לנכים) ונזק לא-ממוני (לדוגמא כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים). כאשר הנפגע חלילה נפטר, התביעה מוגשת ע"י העזבון/התלויים.
כמו כן, יש מקרים בהם בתי המשפט קובעים אשם תורם בשיעור כזה או אחר, הכל לפי הנסיבות.
באופן כללי מדובר במליוני שקלים, כמובן בהתאם לנסיבות ולנתונים.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקורא אשר נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת עו"ד גליה זלצר ליפשיץ, שותפה מנהלת, עו"ד זלצר, משרד עורכי דין ונוטריון
