פרסום ראשוןאחרי 7 שנים: אושרה ייצוגית נגד פולקסווגן בפרשת דיזלגייט בישראל
פרסום ראשון
אחרי 7 שנים: אושרה ייצוגית נגד פולקסווגן בפרשת דיזלגייט בישראל
התביעה הייצוגית נגד היצרנית הגרמנית והיבואנית צ'מפיון מוטורס תתנהל בשם רוכשי המכוניות שבהן הותקנה התוכנה, ואזרחי ישראל שנאלצו לנשום את הפליטה המזוהמת. הפרשה נחשפה בארה”ב ב-2015, ובה הודתה היצרנית כי מכרה כ-11 מיליון מכוניות שתוכנתו לרמות בבדיקות זיהום אוויר
שבע שנים אחרי שנחשפה פרשת הדיזלגייט במכוניות קבוצת פולקסווגן (שכוללת את רכבי הדיזל של פולקסווגן, אאודי, סקודה, סיאט ופורשה), אושרה תביעה ייצוגית נגד היצרנית הגרמנית ונגד היבואנית שלה בארץ, צ'מפיון מוטורס.
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב הפורשת, השופטת צילה צפת, קבעה כי התביעה בפרשה שבה מכרה היצרנית הגרמנית מיליוני מכוניות דיזל שבהן הותקנה תוכנה שמטרתה לזייף את נתוני פליטת הגזים מהמנוע בעת בדיקת מעבדה תתנהל בארץ בשם שתי קבוצות – האחת, רוכשי המכוניות שבהן הותקנה התוכנה בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו להם, והשנייה בשם כלל אזרחי מדינת ישראל שנאלצו לנשום את הפליטה המזוהמת יותר מהמותר על פי התקן.
תזכורת: פרשת הדיזלגייט נחשפה בארה”ב ב-2015, ומאז הודתה היצרנית הגרמנית, חברת האם של אאודי, סקודה, סיאט, פורשה, ועוד, כי מכרה ברחבי העולם כ-11 מיליון מכוניות, שתוכנתו לרמות בבדיקות זיהום אוויר, לאחר שלא הצליחה להביאן לעמוד כחוק בדרישות שמנועי הדיזל הפולטים יותר חלקיקים ותחמוצות חנקן ממנועי בנזין, התקשו לעמוד בהן. תחמוצות חנקן גורמות למחלות בדרכי הנשימה, ולמחלת הסרטן.
המדינה חייבה אז בהליך ראשון מסוגו את פולקסווגן לקיים בארץ ריקול לאותן מכוניות, הליך שהופעל עד אז רק במקרים של תקלות בטיחותיות, כדי להסיר את התוכנה ולהבטיח שהמכוניות יפלטו זיהום ברמה המותרת, מה שחייב בחלק מהן שינויים פיזיים ולא רק עדכון תוכנה.
הבקשה לתביעה ייצוגית איחדה שלוש בקשות נפרדות שהוגשו בשם שלושה בעלי רכבי דיזל של הקונצרן: נהג מונית שרכש פולקסווגן פאסאט, בעלת פולקסווגן גולף פלוס ונהג נוסף שרכש פאסאט כרכב פרטי. אלה טענו כי ערכן של המכוניות נפגע לאחר שהתגלה כי הם פולטים מזהמים בכמות גבוהה וכי הריקול שנועד להפחית את הזיהום גרם לעלייה בצריכת הדלק של רכביהם ולפגיעה בביצועי הרכבים.
בתביעות ייצוגיות דומות שהוגשו נגד פולקסווגן בארה”ב ובקנדה שילמה קבוצת פולקסווגן 14 מיליארד דולר ו-2.1 מיליארד דולר, בהתאמה. רשות המיסים דרשה מצ’מפיון מוטורס 95 מיליון שקל עקב ההפרשים בין רמת זיהום האוויר של רכבי הדיזל שהציגה בפני המדינה במצג כוזב לרמה האמיתית, כאשר לבסוף התפשרה המדינה על תשלום בסך 63 מיליון שקל, שבו נשא היצרן.
פולקסווגן טענה בתגובה כי המבקשים לא הוכיחו שהפרה את התקינה האירופית, ושאם הפרה, הרי שלא נגרם כל נזק, לא לסביבה ולא לבעלי הרכב שבהן הותקנה התוכנה התרמיתית. עוד טענה היצרנית כי הודאותיה בארה”ב ובקנדה התייחסו רק למכוניות ששיווקה בצפון אמריקה, ולא חלות על ישראל שבה חלים רגולציה ושיטת ממשל שונה שהינם מחמירים פחות מאלה שחלים בארה"ב. עוד טענה כי לא נפלט מהרכבים זיהום עודף, משום שכאשר מערכת מניעת הזיהום מאזנת בין סוגי הפליטות, כך שברגע שעולה פליטת תחמוצות החנקן, יורדת ביחס זהה פליטת החלקיקים. צ’מפיון טענה כי נודע לה על הפרשה רק מדיווח עיתונאי אודותיה, פעלה לפי החוק וביצעה את קריאת השירות שקבעה היצרנית, שאינה מעידה על פגם בכלי הרכב.
פולקסווגן טענה כי התכנה הייתה קיימת בכלי רכב שעמדו בתקן יורו 5 וכי בישראל שווקו 12 אלף כלי רכב כאלה. לעומתה, טענו התובעים כי התכנה התרמיתית הייתה קיימת בכמות גדולה יותר של כלי רכב, גם אלה מתקני יורו 3, יורו 4 ו– יורו 6 ששווקו בישראל.
השופטת צפת קיבלה את טענת התובעים כי פולקסווגן הפרה את תקינת זיהום האוויר גם באירופה, למרות שהיא מחמירה פחות מאשר בארה”ב, ומכאן, שהפרה את התקנים החלים גם בישראל שבה נהוגה התקינה האירופית. זאת בין השאר בהסתמך על חוות דעת מומחה של פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדווין מהטכניון שהגישו התובעים, שהראו כי פליטות המזהמים חרגו בין פי 2.29 לפי 5.46 יותר מהרף המותר לפי התקן האירופי יורו 5, תוך שהפנו גם לדוחות שחוברו על ידי משרד התחבורה הגרמני ומשרד התחבורה הבריטי שקבעו שפולקסוואגן התקינה תכנה תרמיתית שאסורה על פי התקינה האירופית.
השופטת צפת התייחסה לראיות שהוצגו גם ביחס לרכבי יורו 3, יורו 4 ויורו 6 וקיבלה את טענות התובעים כי אין להגביל את התביעה רק לרכבים מתקן יורו 5, אלא הגדירה את הקבוצה כ"כל מי שרכש רכב, או הוא בעל רכב, עם מנוע דיזל מתוצרת קבוצת פולקסוואגן שהותקן בו הרכיב התרמיתי.
עוד קבעה השופטת כי התובעים הוכיחו קיומו של Trade off לפיו ככל שפליטת המזהם NOx (תחמוצת החנקן) גדלה, כך משתפרים ביצועי המנוע וצריכת הדלק פוחתת, אך כי כאשר מבקשים להפחית את פליטת מזהם זה כדי לעמוד בתקן, נגרם נזק לביצועי המנוע וצריכת הדלק עולה. לכן, הריקול, אשר נועד להפחית את פליטת מזהמים כדי להביאם לרמה המותרת על פי התקן, צפוי לגרום לפגיעה בביצועי המנוע ועליה בצריכת הדלק. יצוין כי פולקסווגן נמנעה מלהציג בדיקות שערכה בעצמה לגבי השפעת תוכנת המנוע שהותקנה במסגרת הריקול על ביצועי המנוע וצריכת הדלק. פרופ' שר וד"ר גולדווין הציגו בדיקה שערכו לסקודה אוקטביה דיזל שעברה את הריקול, ולדבריהם צריכת הדלק שלה גדלה ב-2 עד 10 אחוז, בעוד ששיעור פליטת תחמוצות החנקן לא הצטמצם. עם זאת הרכב לא עבר על ידם בדיקת מעבדה תקנית משום שאין כזאת בישראל.
צ'מפיון טענה כי לא ידעה על קיומה של התכנה התרמיתית, ולכן, אין להטיל עליה אחריות. לעומתה, טענו התובעים כי צ'מפיון התפארה בכך שטכנאיה עוברים הכשרות אצל היצרן ומכירים את הרכב לפני ולפנים ולכן אין לקבל שלא ידעו על קיומה. השופטת צפת קבעה כי גם אם צ’מפיון לא הייתה מודעת לתכנת הרמייה סביר שתתקבל התביעה נגדה על הטעיית צרכנים, וכי ישנה אפשרות סבירה שהיא עברה על חוק המכר, משום שכלי הרכב המושפעים הוצגו כירוקים, חסכוניים ועומדים בתקן בעוד שלכאורה פלטו תחמוצות חנקן מעבר למותר ולאחר הריקול קיימת לכאורה עלייה בצריכת הדלק ופגיעה בהספק המנוע.
ביחס לטענות של זיהום האוויר, באופן יוצא דופן דחתה השופטת את דרישת היועץ המשפטי לממשלה שהמדינה תתבע בעצמה את פולקסווגן על נזקי זיהום האוויר בנימוק שהיא הגורם היחיד המוסמך לנהל הליך בגין פגיעה כזו. בשנת 2020 הגישה המדינה תביעה על סך 523 מיליון שקל אשר ההליכים בה עוכבו לאור ההליך הייצוגי, כאשר השופטת קבעה שהתובעים הייצוגיים הם אלה שייצגו את הציבור גם בעילה של פגיעה באיכות הסביבה, והתירה למדינה הזכות להודיע בתוך 30 יום אם ברצונה להצטרף להליך של התביעה הייצוגית בקשר עם העילה של זיהום האוויר.
בהחלטה נקבע כי תביעת המדינה שהוגשה רק ב-2020 הוגשה בשיהוי רב, לאחר שהתובעים השקיעו מאמצים והוצאות כספיות ניכרות בניהול ההליך גם בקשר עם הזיהום הסביבתי. גם לגופו של עניין, השופטת דחתה את עמדת היועמ"ש שרק המדינה זכאית לתבוע על נזקי זיהום לציבור, משום שלדבריה “המציאות מלמדת כי כמעשה שגרה, התובענות הייצוגיות המוגשות מטעם הפרט עושות לרוב את מלאכת האכיפה במקום המדינה שאינה עומדת על המשמר. קבלת עמדת המדינה תפגע באינטרס הציבורי”. כל זאת, כאשר במקרים רבים הגורם המזהם היא המדינה עצמה. השופטת אף קיבלה את טענות התובעים כי באמצעות ניהול התביעה הייצוגית ייועדו הכספים שייפסקו לחברי הקבוצה ולמטרה ציבורית של שמירה על הסביבה באמצעות הקרן לתובענות ייצוגיות, בשונה מתביעת המדינה, שמבקשת לייעד את כספי הפיצוי לאוצר המדינה. היא הוסיפה שהמחוקק ביקש לעודד הגשת הליכים ייצוגיים דווקא בתחום של הגנת הסביבה, ולכן פטר את התביעות הייצוגיות בתחום זה מאגרת בית משפט.
עו"ד מיכאל בך התייחס להחלטה ואמר כי בית המשפט שלח מסר חד וברור שאין להשלים עם הפרה של תקנים שנועדו לשמור על בריאות הציבור, כי יש למצות את הדין עם גורמים שמפרים תקנים אלה וחושפים את הציבור לסכנה, וכי הכלי של התובענה הייצוגית הוא אמצעי מצוין להבטיח השגת מטרות אלה, הן לשם השגת פיצוי הולם לבעלי כלי הרכב בהם הוטמעה התכנה התרמיתית והן לשם השגת פיצוי עבור כלל הציבור שנחשף לזיהום אויר עודף בהתאם ל"עקרון המזהם משלם".
השופטת פסקה לתובעים שכר טרחה שישלמו פולקסווגן וצ’מפיון זמני בסך 200 אלף שקל. שכר הטרחה הסופי והחזר ההוצאות שהוצאו בניהול ההליך ייקבעו בפסק הדין.
את התביעה הייצוגית ינהלו עורכי הדין מיכאל בך, יעקב דוידוביץ’ וסיימון אלישקוב שניהלו את הבקשה לתביעה ייצוגית. את פולקסווגן ואאודי ייצגו עורכי הדין ד”ר ישראל לשם, רון פלג ורונן זיו. את צ’מפיון מוטורס ייצגו עורכי הדין אילן שביט (שטריקס) ודני ניסים.
