"תמיד נישאר עם עין אחת פקוחה, לוודא שלא מפקירים אותנו"
"תמיד נישאר עם עין אחת פקוחה, לוודא שלא מפקירים אותנו"
הפער בין ההבטחות המפוצצות של הממשלה, שספק אם היה להן אי־פעם כיסוי, לבין המציאות בשטח מוסיף ומחליש את האמון השחוק ממילא של אנשי הצפון במוסדות המדינה; ראשי הרשויות באזור דורשים מהממשלה לאפשר למשפחות מפונות לא לחזור לבתיהן עד גמר שנת הלימודים; עלות שיקום הבתים הפגועים: 2.5 מיליארד שקל
מנהל הקהילה של קיבוץ מנרה יוחאי וולפין התקשה לדייק אתמול את תחושותיו ביחס להפסקת האש אחרי כשנה וחודשיים של מלחמה בצפון.
הוא מדווח על מנעד רגשות רחב שנע בין געגוע עז לבית, למימוש תקוות החזרה הקרובה לחיים הנורמליים שקדמו למלחמה ולחשש הקבוע שילווה אותו מעתה מפני הנעשה והמתרחש בצדה השני של גדר הגבול עם לבנון.
מנרה הוא היישוב שניזוק באופן הקשה ביותר במלחמה הזאת, בעיקר מטילי נ"ט שהומטרו לעבר בתיו מכיוון הכפרים מיס אל ג'בל וחולה שבדרום לבנון. רוב בתי הקיבוץ, שבראש רכס רמים וחשוף לכפרים הלבנוניים, נפגעו מהירי של חיזבאללה כבר בשבועות הראשונים של המלחמה בזמן שצה"ל עדיין היה בעמדות מגננה לאורך הגבול ומיקד את מאמציו בעזה.
כ־300 תושבי הקיבוץ פונו ממנו בבהילות לעשרות ישובים ברחבי הארץ כבר בתחילת האש, ברקע החשש מפשיטה של כוחות רדואן של חיזבאללה בדומה לזאת של חמאס על יישובי עוטף עזה ב־7 לאוקטובר.
נתוני מינהלת אופק צפוני של משרד הביטחון מספרים על כ־165 מקרי פגיעה בבתים ובמבנים בקיבוץ, הערכת הנזק בכ־75 מהם היא בין כבד מאד לבינוני. מידת הפגיעה בעוד כ־60 מבנים שנפגעו בו טרם הוערכה, בשל החשש ששמאים ואנשי מקצוע שיבואו להעריך את הנזק יהיו חשופים לירי ישיר מדרום לבנון.
"אלה השעות הראשונות של הפסקת האש, אנחנו בעיקר נושמים עמוק ומחכים לראות כיצד הדברים מתפתחים", אומר וולפין. ברקע עומדות הרבה שאלות, הקשות והבהולות מכולן קשורות לאיזו מציאות ביטחונית הולך אזור הצפון נוכח ההסדרה החדשה.
התשובות עליהן יינתנו רק בחלוף הזמן, בכפוף לנחישות של ממשלת ישראל וצה"ל לאכוף את ההסכם ולמנוע התבססות מחודשת של חיזבאללה על הגדרות.
אנשי הצפון חשדניים כלפי ההסכם שנכנס לתוקף. רק לפני כמה שבועות דובר צה"ל התרוצץ בין מנהרות וחללים תת־קרקעיים שחיזבאללה הקים ליד הגבול עם ישראל כדי שישמשו אותו לנקודת יציאה למתקפת ענק על יישובי הצפון. הם עוד לא התאוששו מהבלהות האלה וכעת הלחימה מסתיימת עם הסכם שלא קובע אזור חיץ שנקי מנשק וממחבלי חיזבאללה שיאיימו עליהם, כפי שקיוו שיהיה במסגרת המציאות הביטחונית החדשה שהובטחה להם.
הם נזכרים בציפייה שטיפחו אצלם ראש הממשלה, שרי הביטחון ומפקדי צה"ל בגזרה תוך הצהרות על שינוי מהותי במצב הביטחוני בשטח ובקביעת כללי משחק חדשים מול חיזבאללה וכעת חוששים שמה שהיה הוא גם שיהיה, שחזרתם של הדגלים הצהובים אל הכפרים שנשקפים מחלונות בתיהם הוא עניין של זמן. הפער בין ההבטחות המפוצצות, שספק אם היה להן אי־פעם כיסוי, לבין המציאות בשטח מוסיף ושוחק בעוד את האמון השחוק ממילא של אנשי הצפון ברשויות המדינה.
"אנחנו מצפים שהמדינה תהיה מספיק נחושה כדי לאכוף את ההסכם כך שהוא יספק לנו את הביטחון לחזור למנרה, אבל יש בי ספקנות. תמיד נלך לישון עם עין אחת פקוחה, תמיד נוודא שלא מפקירים אותנו מאחור", אמר אתמול וולפין לכלכליסט.
"אחרי 7 לאוקטובר אני לא סומך על מערכות המדינה והביטחון במאה אחוז אבל לצד הספק, יש גם אמונה שידאגו לנו ואחרי הכול תחושת ביטחון היא דבר סובייקטיבי".
אתמול ניסה וולפין לתלות את יהבו בסידורי ביטחון משופרים בגזרה, שאמורים להבטיח שכבות הגנה מסביב ליישובים לצד מענה התקפי שיינתן במקרי הפרה של תנאי ההסדרה וימנע את חידוש איומי החדירה והירי שטוח המסלול אל היישובים. עם זאת, הוא יודע שרק ימים יגידו כמה הסידורים האלה פריכים או קשיחים.
סיגל ויז'ניצר, תושבת מנרה שמפונה עם משפחתה לקיבוץ גדות תהתה אתמול כיצד ייראו וירגישו החיים עצמם אחרי שישובו לביתם. היא תוהה אם צה"ל יהיה נחוש דיו כדי לסכל הקמת עמדה של חיזבאללה במרחק של מטרים מגדר הגבול, אם סיכול כזה יענה באש רקטות וטילים, אם השגרה החדשה שלה במנרה תכלול ריצה יומית, שבועית או חודשית אל הממ"ד.
פרט לתחושת הביטחון האישי של תושבי הצפון ולאמון שלהם ברשויות המדינה, שאותם צה"ל והמדינה יצטרכו להרוויח, גם התשובה לשאלה לאן חוזרים רבבות תושביו המפונים של הגליל ואם בכלל יש לאן לחזור. "לחלק גדול מאנשי מנרה אין לאן לחזור, כי בתיהם ספגו פגיעות ישירות של טילים והם ידרשו שיקום יסודי.
יש בקיבוץ אזורים שלמים עם נזק משמעותי ושיקומם לא יעשה ביום אחד. ועדיין, מנרה בערבית זה מגדלור, ואנחנו נחושים להדליק את המגדלור של הצפון. בסוף השבוע נכנס את הקהילה שלנו, נדבר על איך חוזרים ומתי. למרות שהקהילה שלנו מפוזרת בכל הארץ, גם בחו"ל, המצב שלה נמצא ביחס הפוך למצב הפיזי של הקיבוץ. במשך כל התקופה הארוכה הזאת שמרנו על קהילה מלוכדת, עם הרבה חוסן וכולנו מתרגשים לקראת החזרה הקרובה".
רק בשבועות האחרונים שמאים מטעם מס רכוש החלו להגיע ליישובים שהגישה אליהם היתה אסורה במהלך כל תקופת המלחמה. הם החלו למפות בתים שניזוקו במטולה, בשתולה, במנרה וביישובים אחרים לאורך הגבול וחשופים לכפרים מדרום לבנון. על פי הערכות, עלות שיקום כלל הנזק ביישובי הצפון תסתכם בכ־2.5 מיליארד שקל.
מלאכת השיקום של מבנים שניזוקו קשות צפויה להימשך בין שנה לשנתיים. בנוסף, בחלק גדול מאותם יישובים יש צורך לשקם מן היסוד תשתיות כמו כבישים ומדרגות שנהרסו לחלוטין, חלקם עוד בשבועות הראשונים של המלחמה כשטנקים של צה"ל תפסו בתוכם עמדות כדי לבלום פלישה של חיזבאללה. לפחות בשלב הראשון, רשות המסים שואפת לקדם את שיקומם של בתים שניזוקו קל ובעיקר של מוסדות חינוך, כמו גני ילדים ובתי ספר ומבני ציבור כדי לזמן תשתית בסיסית לקראת חזרת התושבים.
בינתיים, התושבים שפונו או התפנו מהצפון פזורים בכל הארץ, רשמו את ילדיהם למסגרות חינוך במקומות שאליהם התפנו. כעת ראשי הרשויות באזור מבקשים מהממשלה לאפשר לאלה מהם שירצו בכך להמשיך ולשהות שם עד גמר שנת הלימודים הנוכחית, בקיץ הבא.
שלשום בערב, שעות לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקף, ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל הרצי הלוי כינסו ראשי רשויות מקומיות בצפון בקריה בתל אביב.
לדברי ראש מועצת מטה אשר משה דוידוביץ' שכ־7,000 מתוך כ־32 אלף תושביו מפונים מבתיהם, הוא העלה לפני נתניהו את הצורך לא לדחוק במפוני הצפון לשוב אליו טרם סיום שנת הלימודים. מוקדם יותר השבוע גם ראש מועצת הגליל העליון גיורא זלץ הפנה קריאה דומה אל הממשלה. "כמה עוד אפשר לטלטל את האנשים האלה. שייתנו להם לסיים את שנת הלימודים כמו שצריך ויתמכו בהם עד אז", אמר לכלכליסט.
לפי דוידוביץ' ראש הממשלה שמע את דרישתו והסב לכך את תשומת לבו של השר שאמון על מנהלות השיקום בדרום ובצפון זאב אלקין. "אז ראש הממשלה אמר ואיכשהו יצא מזה. זה היה מפגש שנועד לאפשר לנו להוציא קיטור. יצא קיטור וזהו. היינו סטטיסטים בתיאטרון הבובות הזה בזמן שכבר נפל הפור וההסכם יצא לדרך. כששאלתי את נתניהו ואת הלוי אם הם יכולים להסתכל לי בלבן של העיניים ולהבטיח לי שגברת בוחבוט יכולה לחזור עם ילדיה לאדמית בבטחה, בידיעה שלא יפגע בהם טיל קורנט של חיזבאללה, הם לא ענו לי", סיפר.
לאורך כל המלחמה הממשלה הזניחה את הצפון, התעלמה ממצוקותיו ושריה נאטמו אל מול הקריאות של פרנסיו להקצות את המשאבים הדרושים שיאפשרו בשוך הקרבות את שיקומו ואת חזרת תושביו.
מינויו של אליעזר (צ'ייני) מרום לתפקיד ראש המינהלת לשיקום הצפון נעשה רק אחרי פארסה שנמשכה כמעט שנה מתחילת האש בצפון, תקציבים שהיו אמורים לשפר את היערכותו לשובם של התושבים לא הגיעו ודוידוביץ', שעומד בראש פורום יישובי קו העימות אומר שאינו מופתע מכך שתושבי הצפון חוששים כעת לשוב לבתיהם. "לאן יבואו? קיבוץ חניתה מפורק לגמרי. תוכניות שיקום שהיו אמורות לצאת לפועל כבר מזמן לא התממשו, אפילו לא אושרו", אמר.
אלא שגם ראשי הרשויות המבקרים את הסכם הפסקת האש וחוששים כי הממשלה הפכה את שעון החול עד לסבב הבא בלבנון, יודעים שתושבי הצפון יאלצו לשוב לבתיהם ברגע שהמדינה תעצור את המענקים שמאפשרים להם להשתכן במקומות חלופיים.
לפי דוידוביץ' "מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו, ורוב האנשים כאן הם כאלה, יחזרו כשהמענקים יופסקו כי לא תהיה להם ברירה. אלה שכן יכולים להרשות לעצמם ישהו את חזרתם לצפון, כדי לראות עד כמה המצב הביטחוני מתייצב וייתכן שהם יחליטו בכלל לא לחזור לכאן. כל זאת, בלי לדבר על תושבים חדשים שירצו לבוא לפה ולפתח את האזור הזה או אלה מתושבי הצפון שיבחרו לעזוב".
