ניתוחסיכום ביניים: חברות שיחלקו דיבידנד של 6% מהרווחים לא ימוסו על הכספים שנותרו בקופתן
ניתוח
סיכום ביניים: חברות שיחלקו דיבידנד של 6% מהרווחים לא ימוסו על הכספים שנותרו בקופתן
לקראת הדד ליין להשלמת החוק למיסוי הרווחים הכלואים, הגיעו נציגי האוצר והמגזר העסקי להסכמות חלקיות על פרטי החוק. נותרו במחלוקת: האם חברות עם מספר עובדים גדול יוחרגו מהחוק הממסה רווחיות גבוהה מ־25% ומעמד יועצי המס ועורכי הדין
הצעת החוק למיסוי רווחים לא מחולקים (חוק הרווחים הכלואים) מתקרבת לישורת האחרונה לקראת השלמתה בשבוע הקרוב. במהלך השבוע החולף החלה בוועדת הכספים הקראה של סעיפי החוק, כשבמקביל מתקיימים דיונים מקצועיים קדחתניים בין נציגי האוצר, רשות המסים, המגזר העסקי, והמייצגים (רואי החשבון, יועצי המס, ועורכי הדין).
ביום חמישי הוציא האוצר הודעה על כך שהמגזר העסקי ומשרד האוצר הגיעו להסכמות, למרות שהמו"מ לא נגמר, אך היא מבטאת את התחושה כי הצדדים קרובים להסכמות. עם זאת, במגזר העסקי ובקרב עורכי הדין רחוקים מלהיות שבעי רצון, ומבחינתם, ההסכמות נועדו כדי לקבל את הרע במיעוטו, ולכן בדיוני הועדה יש עדיין מאבקים קולניים על עצם החוק.
החקיקה עצמה סבוכה למדי וכוללת פרטים רבים, ומעטים שולטים בכל סעיף וסעיף. למרות זאת, ניתן לדבר על החקיקה וההסכמות ברמה הקונספטואלית. כך למשל החלק השני בחקיקה, המכונה גם סעיף 81, קבע במקור כי חברת מעטים (חברה בשליטתם של לא יותר מחמישה אנשים ושלציבור אין בה עניין ממשי) תשלם מדי שנה 2% על הרווחים הבלתי מחולקים שלה. החוק לא תוכנן לחול על חברות ציבוריות ולא על חברות שנהנות מחוק עידוד השקעות הון (הייטק לדוגמה). במסגרת ההסכמות, הצליחו חברות תעשייתיות וחברות קבלניות לקבל גם כן החרגה מהחוק. מבחינת האוצר, ההחרגה הזו תואמת את התכנון המקורי למסות בשיעור של 2% רק חברות החזקה.
שאלה נוספת שהתעוררה בסעיף זה היתה איך מחשבים את הרווחים הצבורים שעליהם משלמים 2%. בקרב גורמי האוצר היה ברור שלא יוטל מס על כל הרווחים שנצברו, והם הציעו שתי חלופות. הראשונה, הגנה על נכסי הנדל"ן שנרכשו על ידי החברה ולמען הפעילות העסקית שלה, כלומר, חברה שצברה 10 מיליון שקל רווחים, אך 8 מיליון מתוכם שימשו לקניית מפעל, חובת המס של ה־2% תחול רק על 2 מיליון שקל.
החלופה השנייה היא הגנה על ההוצאות השנתיות של החברה, כלומר, מתוך הרווחים ינוכו ההוצאות השנתיות של החברה, ורק החלק הנותר ימוסה ב־2%. במהלך המו"מ, הסכימה הממשלה לתת הגנה גם לנדל"ן שמשמש להשכרה ונהנה מהטבת המס בחוק עידוד בהטבת המס, וגם יכלול הגדרה רחבה יותר של הנדלן שמשמש את החברה. רשות המסים התעקשה כי נדל"ן מניב רגיל לא ייכלל בתוך "מגן הנכסים".
ישלמו מס בכל מקרה
ההסכמה המשמעותית ביותר בין הצדדים, זו שהובילה להודעה שיצאה מלשכת סמוטריץ ומלשכת נשיאות המגזר העסקי בהובלת דובי אמיתי, היא שיהיה ניתן לחמוק מתשלום מס של ה־2% בשנה על הרווחים הלא־מחולקים במקרה שבו החברה מחלקת 6% מרווחיה. כלומר, בכל שנה תוכל חברת המעטים לבחור בין שני מסלולים: תשלום של 2% על רווחיה הבלתי מחולקים ואז לא למשוך אותם, או למשוך 6% מרווחיה הבלתי מחולקים ולשלם רק עליהם מס דיבידנד ויסף.
רשות המסים ומשרד האוצר התעקשו בתחילה שהמסלול החלופי ידרוש תשלום של 8% מהרווחים הבלתי המחולקים, ושיהיה ניתן לעבור בין מסלול למסלול רק פעם בארבע שנים. אך בסופו של דבר, הממשלה קיבלה את דרישת המגזר העסקי בשתי הסוגיות הללו.
החלק הראשון בחקיקה, המכונה גם סעיף 62 החדש, ביקש לקבוע כי חברה ששיעור הרווחיות שלה גבוה מ־25% לא תוכל להסתפק בתשלום מס חברות של 23%, אלא יתחילו לייחס חלק מההכנסות של החברה לבעלי החברה בעצמם, ולכן בעלי החברה יחויבו במס שולי.
התפיסה שעומדת מאחורי ההצעה הזו היא כי שיטת המיסוי הדו־שלבי שמאפשרת לחברה לשלם מס נמוך נועדה רק למקרים שבהם ההכנסה של החברה מבוצעת באמצעות השקעה במבנים, ציוד, מכונות, מלאי, עובדים, וכדומה. אבל אם ההכנסה מופקת על ידי ההון האנושי של האדם ־ נניח עורך דין, יועץ השקעות או רואה חשבון ־ המדינה לא מעוניינת לאפשר לו לדחות את המס, והוא לא שונה מהותית מעוסק מורשה שחייב במס שולי.
הדרך של הממשלה להחליט איזו חברה היא כזו שמפיקה הכנסות באמצעות ההון האנושי, ואיזו באמצעות השקעה עתירת הון, תיעשה על ידי התבחין של שיעורי הרווחיות. כלומר, אם החברה רווחית מאוד (שיעורי הרווח, לא היקף הרווח, ש"ט) זה סימן שהיא דומה יותר לעוסק מורשה.
ההצעה הזו נוגעת לבעלי מקצועות רבים במשק. עצמאיים שמגיעים לרמת הכנסות גבוהה מעדיפים לפתוח חברה מאשר לפתוח עסק, וכך הם דוחים את תשלום המס שלהם על הרווחים שהם לא מושכים. בתוך קבוצה זו נכללים עורכי דין, יועצי השקעות, יועצי הייטק, יועצי מס, אדריכלים, או כל נותן שירותים אחר.
ברשות המסים הגדירו את הקבוצה "עצמאיים שמתחפשים לחברות". מדובר בשכבה פחות עשירה מהשכבה שהובילה את המאבק על סעיף 81, ולמעשה, על השכבה הזו יחול גם סעיף 81 וגם הסעיף החדש. לשם ההדגמה ניקח יועץ השקעות שצבר כבר 5 מיליון שקל בחברה שלו, ומרוויח 100 אלף שקל בחודש ושיעורי הרווח שלו הם 50%. אותו יועץ ימצא את עצמו ב־2025 בפני שני מסים חדשים: ראשית, הוא ישלם מס שולי מלא על חצי מהרווחים ושנית, גם על רווחיו הצבורים הוא ישלם או 2% או שימשוך 6% כדיבידנד. בסעיף זה, יש הסכמות חלקיות יותר, והמשא ומתן מול האוצר עדיין נמשך.
מס שולי על רווחיות מעל 25%
משרד האוצר רצה בתחילה שמי שיש לו רווחיות של 100%, כלומר אין לו הוצאות בכלל, יהיה לגמרי כמו שכיר, וישלם מס שולי על כל ההכנסה, ולכן הציעו באוצר מנגנון מורכב שנקרא "תקרה מתקפלת". האוצר נסוג מזה, וכעת המס פשוט יותר: חברה שהרווחיות שלה מעל 25% תשלם מס חברות על ה־25% הראשונים, אך הרווחים שמעל ה־25% ישויכו לבעל המניות והוא ישלם עליהם מס שולי. לשם ההדגמה, זה אומר שחברה שהרווחיות שלה 30%, תשלם מס של כ־26%, חברה שהרווחיות שלה 33% תשלם מס של כ־30%. כך שעדיין החברות הללו ייהנו מיכולת לשמור חלק מהרווחים, ליהנות מהטבת מס ולהתרחב ולגדול.
הוויכוח הגדול שהביא להפסקת הדיונים בשבוע שעבר היה סביב סעיף זה ונגע לרואי החשבון ועורכי הדין עצמם. המשרדים הגדולים מאוגדים כ"שותפויות" שמהן הרווחים נמשכים לחברות. כלומר, כל עורך דין שהוא שותף מקים חברה והרווחים המשויכים אליו נמשכים לחברה הזו, וכך הוא נמנע מתשלום המס.
ב־2017, כשהיתה חקיקה אחרת שניסתה להתמודד עם הרווחים הכלואים, הצליחו המייצגים להוציא את עצמם מהחוק. אבל החוק הנוכחי, קובע כי גם חברת מעטים שהרווחים שלה הגיעו משותפות, תמוסה במס שולי על הרווחים שמעל ל־25%. ועל זה התקוממו עורכי הדין. נכון לחמישי בערב, נמסר מהצדדים כי יש הסכמה, שפרטיה סבוכים, אך במהותה גם עורכי הדין והמייצגים ייכללו בחוק באופן מסוים.
ויכוח אחר שטרם הוכרע, נוגע לשאלה האם יהיה ניתן להחריג עסקים עם עובדים מהחוק הזה. מי שמוביל את הדרישה הזו, הוא ראש לשכת יועצי המס ירון גינדי, מהדמויות הדומיננטיות ביותר בקידום ההסכמות בין האוצר לבין הממשלה. לטענתו, יש חברות שהן רווחיות מאוד בתחילת הדרך, והן חברות לכל דבר ועניין, גם במובן הזה שהכנסות החברה לא מבוססות על ההון האנושי של מקים החברה. גינדי מציע את התבחין של עובדים, כך שכל חברה שיש בה למעלה מ־10 עובדים, לא תיכלל בסעיף 62 החדש, גם אם שיעורי הרווחיות שלה גבוהים. נכון לעת זו מתנגדים לכך בממשלה.
למרות השינויים בחקיקה, ברשות המסים ובמשרד האוצר הוציאו הבהרה לתקשורת לפיה צפי ההכנסות כתוצאה ממנה לא ישתנה, והוא עומד על 10 מיליארד שקל ב־2025. הסיבה העיקרית לכך היא, כי המסלול שנוסף גם מביא הכנסות למדינה, של חלוקה מרצון של 6% מהרווחים ותשלום מס דיבידנד עליהם.
