פרשנותפרשת הצוללות היא מיקרוקוסמוס של כל חטאי נתניהו
פרשנות
פרשת הצוללות היא מיקרוקוסמוס של כל חטאי נתניהו
החלטות רעות, פרי תוצר של תהליך לקוי כפי שמתואר בדו"ח גרוניס על פרשת הצוללות, לא רק עולות הרבה כסף אלא גם מונעות הקצאת משאבים למטרות חשובות. כסף שהולך לצוללות מיותרות לא ילך לחיזוק ההגנה על הצפון ועל הדרום - ואת התוצאות ניתן לראות כל יום
עם כל הכבוד לכתבי האזהרה ולריח החזק של שחיתות שנוטף מ"פרשת הצוללות", ישנה פסקה אחת בדו"ח גרוניס שמתארת נאמנה ובתמציתיות משובחת את חטאותיו של נתניהו לאורך השנים. "מאחר שצוללת היא הכלי היקר ביותר שבידי צה"ל ולעלות רכישתה מצטרפות הוצאות ארוכות טווח, החלטת הרכש טומנת בחובה למעשה גם החלטה שלא יושקעו משאבים ביכולות נחוצות אחרות", נכתב. "ההחלטות בדבר רכש הצוללות התעלמו מהפגיעה במוכנות לאתגרים ביטחוניים בטווח הזמן הקצר והארוך, אף שהפגיעה הוצגה בזמן אמת על ידי צה"ל. בנוסף, הלהיטות של הדרג המדיני והמל"ל לקדם את רכש הצוללות ועיוות התהליך גרמו להפסד כלכלי למדינת ישראל מדינת ישראל ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי שנאמד במיליארדי שקלים".
נתחיל מהסוף עם דיוק חשוב שהשופט אשר גרוניס פיספס: אין למדינת ישראל כסף משלה. הכסף של המדינה הוא הכסף של אזרחיה ולכן ההפסד הכלכלי אינו של המדינה אלא של האזרחים, כלומר של כולנו ישראל. וזו בדיוק גם השורה התחתונה: החלטות רעות – פרי תוצר של תהליך קבלת החלטות לקוי כפי שמתאר גרוניס בדו"ח על פרשת הצוללות - לא רק עולות המון כסף אלא גם מונעות הקצאת משאבים חיוניים למטרות חשובות, חיוניות ודחופות יותר.
כסף שהולך לצוללות מיותרות לא ילך לבניית בתי חולים חיוניים. גרוע מזה: בגלל כסף מיותר לצוללות מיותרות צריכים להעלות את המע"מ. אחרי 7 באוקטובר כבר אפשר גם לומר שכסף שהולך לצוללות מיותרות לא ילך לחיזוק ההגנה על הצפון ועל הדרום ואת התוצאות ניתן לראות כל יום כשפותחים את העיתונים והטלוויזיה.
הספרות הכלכלית גדושה במחקרים על הקצאה בלתי יעילה של משאבים ממשלתיים-ציבוריים, והמסקנות ידועות: ירידה בצמיחה הכלכלית, עלייה בחוב הממשלתי-ציבורי, ירידה בכמות ובאיכות של שירותים ממשלתיים ופגיעה באמון הציבור. התנהלות כזאת גם פותחת פתח לשחיתות שלטונית כי היא מעודדת ביצוע פעילויות שמטרתן להשיג רווחים מבלי לתרום ליצירת ערך אמיתי.
התרומה של דו"ח גרוניס איננה מצטמצמת רק לתוצאה הסופית אלא לדרך כולה. לא בכדי גרוניס וחברי הוועדה שבראשותו שמים דגש על המל"ל (המועצה לביטחון לאומי) - גוף מקצועי, עצמאי וא-פוליטי שנועד לשפר את תהליך קבלת החלטות ואיכותן של הדרג הפוליטי. בשביל מה? בדיוק בשביל למנוע "דו"חות גרוניס" לדורותיהם.
ומה עשה נתניהו עם המל"ל? פוליטיזציה של הגוף על מנת להכפיף אותו אליו כדי שלא תהיה התנגדות וכדי שאף אחד לא יאתגר אותו. זו שיטת נתניהו במיטבה. התוצאה לפנינו: החלטות רעות שעולות הרבה כסף לכיס שלנו ופוגעות בסופו של דבר באיכות החיים של הישראלים כאן. ומתברר כי גם בביטחונם.
התהליך הזה עובר כחוט השני בקדנציות האחרונות של נתניהו ומגיע לשיא בימים אלו: הכל פוליטי, שום דבר לא מקצועי. הכל זה נתניהו, אין אחרים.
רק לפני חודש חשף מבקר המדינה כי בזמן הקורונה הסתיר ראש הממשלה הסכמה ל"בלעדיות" על החיסונים שהחליט בעצמו – ללא פיקוח, בקרה או התייעצות - להעניק לחברת פייזר. את הדיל הוא סגר בשיחה טלפונית מול המנכ"ל חברת התרופות.
זה גם אחד מהיסודות הרעיוניים ( לא היחידי) שעומדים מאחורי ההפיכה המשטרית: כל הכוח הקיים במערכת חייב להיות אך ורק בידי הרשות המבצעת. ובמקרה של ישראל בעידן נתניהו - רק ידיו של נתניהו. לא בכדי מצא בימים אלו מבקר המדינה (מקרוביו של נתניהו שהוא בעצמו מינה) להזכיר את הברור מאליו: הממשלה זה לא ראש הממשלה. המבקר חתם את הדו"ח על החיסונים עם מסקנת ועדת ליפקין שחק מ-2007: "קבלת החלטות מחייבת מיומנויות רבות והיבטי חשיבה רבים, שאינם יכולים להיות מנת חלקו של אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, או של ארגון אחד, גדול ככל שיהיה".
לא תהיה הפתעה גדולה אם גם גרוניס יחליט לחתום את הדו"ח הסופי עם אותה מסקנה שהיא טריוויאלית במדינות מתוקנות אך לא ברורה מאליה בישראל. החלק הטרגי ביותר בשיטה שנתניהו פיתח והצמיח, כפי שראינו אחרי מחדל ה-7.10, הוא שזה גם עובד לרעתו: אלו שאינם שייכים ל"כת" ואינם רואים בו "מלך" או "משיח" ומתבוננים אליו כ"ראש ממשלה" איבדו את האמון בו. נתניהו הוא כבר מזמן לא מר כלכלה (את זה ידענו), וכעת מתברר כי גם לא מר ביטחון.
