חן קוגל קיבל פרס ישראל -אך לא מהסיבה הנכונה
חן קוגל קיבל פרס ישראל -אך לא מהסיבה הנכונה
הסיבה שבגללה ד"ר חן קוגל זכאי לפרס ישראל איננה צריכה להיות מעשיו לאחר 7.10 אלא על הגבורה האזרחית שהפגין במשך עשרות השנים עד אז
שר החינוך קיש העניק לד"ר חן קוגל את פרס ישראל, אולם לא מהסיבה הנכונה.
ד"ר חן קוגל קיבל, בשבוע שעבר, פרס ישראל על "גבורה אזרחית", בשל פעולותיו בעקבות 7.10. מי שמכיר את ההיסטוריה-האישית של קוגל יודע שהגבורה האמיתית שלו באה לביטוי ביושרה ובמנהיגות שהוא מפגין כבר שנים; תכונות שהשילוב ביניהן הוא כמעט אוקסימורון בימים אלה.
חן קוגל החל את דרכו כעתודאי לרפואה והמשיך כרופא במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר בניתוח, תרתי משמע, של גופות. הדבר העלה אותו לכותרות, למרבה השבר, מאז 7.10. "כשהגעתי (למכון) תופעות כמו קצירת איברים ללא אישור ממשפחת הנפטר, או עדויות רופאים בבתי משפט מבלי להיות נוכחים כלל בנתיחה, היו עניין יומיומי. הוותיקים אמרו לי שככה עובדים פה, ואני חשבתי שמדובר בסטנדרט עולמי", סיפר אחר כך. רק כשביקר במכונים בחו"ל הבין את גודל טעותו וכששב ארצה ביקש לשנות זאת. כשניסיונותיו לתקן לא הועילו קוגל מתח ביקורת על ההתנהלות המכון כששב, על מנת להביא את המכון למקום טוב יותר. "אי אפשר לשחות לאופקים חדשים עד שיהיה לך אומץ לאבד את החוף" כתב הסופר ויליאם פוקנר וכתוצאה מהביקורת שמתח שביקשה למצוא אופקים חדשים למכון-הלאומי קוגל אכן איבד את החוף ואת מקום עבודתו והקים מכון פרטי לרפואה משפטית - ואיתגר את המונופול של המוסד הממשלתי. המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר היה, במשך עשרות שנים, הדבר הרחוק ביותר שניתן לדמיין מגוף מקצועי אובייקטיבי. המכון תיפקד, במובנים רבים, כזרוע הארוכה של המשטרה והפרקליטות וסיפק להן את מה שביקשו לשמוע, כדי לבסס הרשעת נאשמים. כך, לפני עשרות שנים כשייצגתי נאשם בתיק רצח, האמינו החוקרים, בשלב הראשון של החקירה, שהרצח בוצע בדרך מסויימת ע"י אחד החשודים. בתגובה, מומחה מטעם המכון כתב שנתיחת הגופה מלמדת שהרצח בוצע בדרך זו. ואולם, שבוע אחר כך, נעצר חשוד שהודה שביצע את הרצח בדרך אחרת. או אז, כמה מפתיע, גם חוות הדעת של המומחה מהמכון השתנתה, בהתאם. הדבר הוביל לזיכוי הנאשם מעבירת הרצח, כמובן. שיחות 'יישור-קו' בין נציגי המשטרה והפרקליטות לעובדי המכון באבו כביר הובילו להתאמת חוות הדעת של רופאי-המכון למה שביסס את הרשעת הנאשמים. בתי המשפט עברו-לדום בכל מקרה שמומחה משטרתי העיד, ולא היו מוכנים לערוך ביקורת ממשית על המסקנות, בזמנו, ממש כפי שחלק נכבד מהם אינו מוכן לעשות זאת אף היום.
בשנת 2013 חזר ד"ר קוגל למכון-הלאומי אך, הפעם, לתפקיד המנהל. כששימש כחבר ב'ועדה לבחינת מצב הרפואה המשפטית בישראל' שמינה שר הבריאות המליץ, בין היתר, על ניתוק הקשר-הנסתר והפסול בין נציגי המדינה ונציגי המכון ודרש שקיפות, בהנחה שזו תקשה על הטיית המסקנות.
איש לא הופתע כשלאחר מכן נציב התלונות נגד הפרקליטות פירסם דו"ח על קשר פסול בין הפרקליטות לבין נציגי המכון בתקופה שקדמה לחזרתו של קוגל ועל הסתרת ממצאי נתיחות שהיו עשויים להוביל לזיכוי נאשמים. "אני יכול לומר שישנם אנשים שהורשעו בגלל חוות דעת של המכון לרפואה משפטית שלא היו תקינות "הגיב קוגל וקרא לבחון, מחדש, חוות דעת כאלה, "כדי ששום חף מפשע לא ישב בכלא".
בשנת 2014 ביקר בית המשפט המחוזי בנצרת, בצורה חריפה, את חווה"ד שכתבה ד"ר מאיה פורמן שתמכה בחפותו של רומן זדורוב. בעקבות זאת ביקשה הפרקליטות להשעות אותה מכתיבת חוו"ד נוספות מטעם המכון הלאומי עד להכרעה בערעור. פורמן פנתה לביה"ד לעבודה, וקוגל, ששימש כראש המכון הלאומי, ביקש להגיש תצהיר שתמך בעמדתה המקצועית, בניגוד לעמדת הפרקליטות ובניגוד להכרעת הדין שהרשיעה את זדורוב. למרות נסיונות של פרקליטות המדינה למנוע זאת הגיש קוגל, בסופו של דבר, את התצהיר. היה זה צעד אמיץ של מנהיגות ויושרה ששיקף, שוב, את דבקותו באמת, גם במחיר של התנגשות במערכת.
גולת הכותרת הפחות-מפורסמת בהתנהלות של ד"ר קוגל נוגעת למדיניות שהנהיג בין כתלי המכון הלאומי לרפואה משפטית. בצעד של מנהיגות אמיתית הוא קבע שבתיק שבו הוא מביע דעה וחבריו המומחים מהמכון חולקים עליו – יש להציג לבית המשפט גם את הדעות שחולקות-על דעתו. מדיניות זו הונהגה גם כלפי כל יתר המומחים במכון. קוגל גילה, בדרך זו, את החשיבות שהוא רואה בביקורת ובצניעות ואת הבנתו העמוקה גם בחשיבות קיומו של ספק בהליכים הפליליים. זוהי התנהלות הפוכה, לחלוטין, מההתנהלות של המומחים מטעם משטרת ישראל, לדוגמא, שמצופפים שורות, באופן עקבי, ומונעים כל ביקורת על מסקנותיהם.
רק מנהיג אמיתי מוכן להעמיד את דעתו לביקורת, בלי טיפה של אגו ורק מנהיג אמיתי מבין שצניעות וחיפוש האמת חשובים מכבוד.
המודל שבנה קוגל הוא אכן מודל של גבורה-אזרחית שעליה מגיע לו פרס ישראל – ואולם, מדובר בגבורה שאינה עוסקת בעולם-המתים אלא דוקא בנו, החיים; גבורה שאימוץ שלה יהפוך את החברה שלנו לחברה טובה הרבה יותר.
d&b – לדעת להחליט
