פרשנותנתניהו וגלנט בשורה אחת עם סינוואר ודף: כשהמציאות נשברת לנו בפנים
פרשנות
נתניהו וגלנט בשורה אחת עם סינוואר ודף: כשהמציאות נשברת לנו בפנים
ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה מובלים אל אותו ספסל הנאשמים ביחד עם הטרוריסטים הגרועים ביותר ביקום. ובית הדין צפוי לאשר את צווי המעצר אלא אם ישתכנע שהעמדה של התובע נגד ישראל היא מובהקת וצורמת במיוחד. בכל מקרה, מומלץ לשרים מהצד הימני קיצוני בממשלה שלא לפצוח כהרגלם בגידופים כלפי בית הדין ולנהל את המאבק הציבורי עד לקבלת החלטה בדרכים אחרות
ההלם בישראל גדול. עצם הכריכה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון שלה יואב גלנט עם ראשי החמאס יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה ומוחמד דף, לא עלה לרגע על הדעת, אבל הדעת הזו היא סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. שאנחנו שומרי המשפט הבינלאומי, חסידי הסיוע ההומניטרי, מפעילי הצבא המוסרי בעולם. את העובדה שבעולם יש החושבים אחרת אנחנו נוטים להכחיש, ועכשיו היא התפוצצה לנו בפרצוף.
ישראל, כמו גם ארה״ב, אינן מכירות בסמכות בית הדין ואינן חתומות על אמנת רומא שהקימה אותו. אולם בית הדין רוכש את סמכותו, במספר דרכים, גם כלפי מדינות שאינן חברות בו. אחת הדרכים היא כשהתובע מפעיל ביוזמתו את הסמכות כפי שעשה כארים חאן. ישראל החליטה שלא להתגונן, כפי שעשתה בתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק. חאן לא התרשם וגלגל קדימה את צווי המעצר נגד ישראל בעיקר בעילת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הכוללים גרימת השמדה והרעבה כשיטת מלחמה, שלילת אספקה הומניטרית ופגיעה מכוונת באזרחים בסכסוך. החמאסניקים ״חשודים״ בפשעי השמדת עם, רצח, לקיחת בני ערובה ואונס כנגזרות של ג׳נוסייד, הסעיף שבו אנו נתבעים בבית הדין הבינלאומי המקביל לצדק.
ב-5 בפברואר 2021 החליט בית הדין שיש לו סמכות לחקור חשדות לפשעים שבוצעו בגדה וברצועת עזה. הנימוק היה שניתן לראות בפלסטין מדינה, בהסתמך על מעמדה כמשקיפה שאינה חברה באו״ם. ואכן ב-3 במרץ 2021 פתחה התובעת הקודמת של ביה״ד פאטו בנסודה בחקירה שנגעה להתנחלויות ולאירועי ״צוק איתן״.
החבורה שנתניהו וגלנט לוהקו אליה היא די מחרידה. מלבד סינוואר, דף והנייה הוצאו צווי מעצר נגד ראשי מדינות כעומר אל בשיר, נשיא סודאן לשעבר ו-ולדימיר פוטין נשיא רוסיה. נגד ירדן שלא עצרה את אל בשיר שביקר בה נפתח הליך בבית הדין שקבע כי היא הפרה את האמנה אך לא ננקטה נגדה סנקציה כלשהיא.
137 מדינות חתומות על אמנת רומא, 124 אשררו אותה. המדינות החברות בבית הדין, נכתב בנייר עמדה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחוייבות לשתף פעולה עם צו המעצר, לעצור את החשוד בהגיעו לשטחן ולהסגירו לידי בית הדין. כך עצרו רשויות המשטרה בבלגיה, צרפת, הולנד וקונגו ארבעה חשודים מהרפובליקה המרכז אפריקאית שהוצאו נגדם צווי מעצר חסויים. מבחינה זו שונה המצב בענייננו – צווי המעצר הם גלויים והחשודים יכולים להימנע מלטוס למדינות שהפכו ״מסוכנות״ לחירותם. מאז הקמת בית הדין הוצאו למעלה מארבעים צווי מעצר. כ-18 תלויים ועומדים, למשל נגד שני גנרלים רוסיים בהקשר לפשעים שביצעו במלחמת רוסיה-אוקראינה. רוב הצווים הם נגד מבצעי טבח בטריטוריות אפריקאיות ובמלחמות יוגוסלביה לשעבר. חוסר הבהירות נובע מכך שחלק מהצווים הם חסויים.
הצווים עדיין לא הוצאו. בקשת התובע תידון בפני הרכב של שלושה שופטי בית הדין – יוליה מוטוק מרומניה, ריין אלפיני-גנסו מבנין וסקורו פלורס ליארה ממקסיקו. הם יכריעו על פי הראיות שיגיש חאן. ברוב המקרים אושרו הבקשות של התובע. בעיקר בגלל שהן מוגשות במעמד צד אחד ולבית הדין אין כלים עובדתיים ומשפטיים לחלוק על עמדתו, אלא אם ישתכנע שההטייה שלו נגד ישראל היא מובהקת וצורמת במיוחד. בכל מקרה, מומלץ מאד לשרים מהצד הימני קיצוני בממשלה שלא לפצוח כהרגלם בגידופים כלפי בית הדין ולנהל את המאבק עד לקבלת החלטה – שבועות ואולי חודשים - בדרכים אחרות. חוקת רומא אינה מאפשרת לערער על צו המעצר שהוצא. החשוד עצמו יכול לערער על מעצרו במדינת המעצר רק לאחר שנעצר.
בעקיפין, הצווים נגד נתניהו וגלנט הם מכה גם לתדמיתה של מערכת המשפט הישראלית שכבר לא נהנית מעקרון המשלימות שעד כה הגן עלינו. העקרון ש״חיסן״ אותנו בגלל האמון במערכת המשפט העצמאית שלנו שיודעת להתמודד עם הפרות המשפט הבינלאומי שמתבצעות בידי מדינת ישראל. צווי המעצר שנשקלים נגד נתניהו וגלנט הם אינדיקציה לשחיקה משמעותית של האמון הזה. כשדווח לראשונה על כך שהתובע שוקל הוצאת צווי מעצר הגיב נתניהו שכל צו מעצר יהווה שערוריה בממדים היסטוריים וכי ״לישראל יש מערכת משפטית עצמאית שחוקרת בקפדנות את כל הפרות החוק״. נתניהו השיק את ההפיכה המשטרית כדי לחסל את עצמאותה של מערכת המשפט, ועתה הוא נזקק לעצמאות הזו כדי להסתתר מאחוריה. זהו עוד אחד מהקווים המחברים בין ה-7 באוקטובר לבין ההפיכה המשטרית שקדמה לה.
הוצאת צווי המעצר חיזקה עוד יותר את התלות הישראלית בארה״ב. התלות הזו נפרשת לא רק על אספקת חימושים ואמצעי לחימה ועל גיבוי צבאי וביטחוני למקרה של מלחמה במספר חזיתות. היא פרושה גם מול בתי הדין בהאג. חלק מהסנקציות מוטלות באמצעות מועצת הביטחון של האו״ם ושם אנו זקוקים לווטו האמריקאי כאוויר לנשימה. ובמקביל, נזדקק לסיוע כלכלי ככל שמדינות נוספות יחליטו, כמו טורקיה, על סנקציות כלכליות. ככל שיוצאו צווי המעצר, תתקדם ישראל במעלה רשימת המדינות ה״מצורעות״ בעולם ותגבר סכנת הבידוד המדיני. המרכיב הכהניסטי בממשלת נתניהו בוודאי יברך על ה״עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״, גם אם מדובר בגוי האמריקאי. כעת תנסה ישראל לשכנע את ממשל ביידן לקדם סנקציות נגד בית הדין הבינלאומי – החל מגינוי וכלה מאיסור כניסה לארה״ב של אישים שמכהנים בו. ונתניהו? כמו שעמל על החרבת מערכת המשפט כך עמל על החרבת היחסים עם ארה״ב. ועכשיו הוא קוצר את שזרע וזקוק לישועתם. לומד בדרך הקשה את מחיר ההסתמכות על הקיצונים בממשלתו שמן הסתם סיפקו לתובע, בדמות ציטוטי עמלק והשמדת רפיח, חלק מהראיות שנזקק להן בהחלטתו לבקש את צווי המעצר.
ונחזור לסימטריה בה פתחנו שהיא הנוראה ביותר בסיפור הזה. ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה מובלים אל אותו ספסל הנאשמים ביחד עם הטרוריסטים הגרועים ביותר ביקום. הסימטריה הזו נמתחת גם אל הגינוי המשותף לשני הצדדים את התובע חאן. החמאס האשים אותו שהוא ״גוזר גזרה שווה בין הקורבן לתליין ומעודד את הכיבוש להמשיך במלחמת ההשמדה שלו״.
ואיך הגענו לסימטריה הזו? כרגיל, נוכל להאשים את כל העולם ואשתו בצביעות, בעיוות, באנטישמיות ויהיה בזה לא מעט מהצדק. אבל אם נבחן את התנהלותה של ישראל, תחת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ׳, יתגנב הספק שמא גם אנחנו דהרנו אל התהום הזו ועשינו את כל השגיאות האפשריות בשירות יעדי המלחמה האמיתיים: שימור הקואליצייה וקידום חזון הכהניסטים-המשיחיים.
