דעההממשלה שמתפזרת רק הוכיחה שנתניהו לא קידם כלום
דעה
הממשלה שמתפזרת רק הוכיחה שנתניהו לא קידם כלום
ממשלת השינוי הצליחה להעביר רפורמות כלכליות, כמו העלאת גיל הפרישה לנשים ותקצוב בתי חולים, ואף לאזן את הגירעון הענק שהותירה הממשלה הקודמת; ואם היא היתה רעה, מה נאמר על הממשלות האחרות שהיו פה מאז 2009? איזה ציון ניתן להן?
יש לא מעט צדק פואטי בכך שהנתון החודשי המאוד לא שגרתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא התחלות הבנייה התפרסם ביום שבו ממשלת השינוי מתפזרת: מדובר בשיא של 30 השנים האחרונות - פחות או יותר בזמן שבנימין נתניהו נכנס לפוליטיקה.
דווקא בסוגיה הכי רגישה, הכי חמה, הכי מטרידה והכי בעייתית בסדר היום הכלכלי, הממשלה הזו שההימורים כלפיה היו לקטסטרופה והתחזיות לגביה ניבאו שיתוק ואי יכולת לקדם שום דבר רשמה הישג גדול. זה אותה ממשלה שקמה כדי לעצור את נתניהו ומתפזרת כדי למנוע את חזרתו. אך לא פחות חשוב: במהותה, היא קמה כדי להראות ולהוכיח עד כמה אותו נתניהו פשוט לא קידם כמעט כלום ובזבז הון פוליטי שלא היה לאף פוליטיקאי בישראל מאז בן גוריון.
בלתי נתפס כי ממשלה בה יושבים אביגדור ליברמן עם ניצן הורוביץ ונפתלי בנט עם תמר זנדברג היא זו שחתומה על העלאת גיל פרישה לנשים ועל ביטול אג"ח מיועדות. מדובר בשתי רפורמות שעלו בכל ממשלות נתניהו ללא יוצא מן הכלל, ונתניהו לא טרח לקדם אותן.
לא פחות מפתיע לגלות שנתניהו דיבר 30 שנה על "עודף הבירוקרטיה" ו"רגולציה מוגזמת" ורק ב-2014 הוציא את ההנחיה הראשונה בנידון. דווקא ממשלת בנט, נטול כל ניסיון בהעברת תקציבים ורפורמות מבניות, הוא זה שהעביר את הרפורמה ועשה לו "בית ספר".
גם הרפורמה ביבוא היא מהפכה בפני עצמה שתוריד את המחירים שלא לדבר המהלכים שקודמו בסוגיית הבנקאות הפתוחה שצפויים לקדם תחרות של ממש. מה לגבי על שינוי מנגנון העדכון של סל הבריאות (עליו מדברים גם שנים) ויגדיל בקצב מהיר יותר את התקציב הבריאות? גם סוף סוף ראינו איך רפורמה מקיפה בתקצוב בתי החולים יצאה לדרך – זאת אחרי שוועדה בראשות שופטת בית המשפט העליון שושנה נתניהו המליצה על כך עוד ב-1988. אפילו את חזונה של דודתו נתניהו התקשה לספק.
אולי הכי חשוב: ממשלה זו הוכיחה כי אפשר לשנות, תקווה שאיבדנו עם נתניהו. זו ממשלה שהעדיפה "לצ'פר" הורים עובדים – ללא קשר לגזע, דת, שיוך פוליטי – במקום לתת לכל קבוצה פוליטית שהבטיחה נאמנות (לרבות לחרדים). בניגוד לנתניהו, ששרף את כל הרזרבות והותיר את הממשלה עם גירעון ענק - חלקו יועד לממן הסכמים פוליטיים כדי להנציח את שלטונו - "ממשלת ההונאה" משאירה את ישראל באיזון תקציבי חסר תקדים (מעניין מי הונה את מי). זאת דווקא בפתח משבר כלכלי עולמי, וזו מתנה שבנט ולפיד משאירים לאזרחי ישראל במקום "בור" שחור של כ-160 מיליארד שקל. וגם עודף בחשבון השוטף, אבטלה בשפל, מספר שיא של משרות פנויות. וזו רשימה חלקית בלבד מהישגי הכלכליים של הממשלה הנוכחית כי היא - עם כל הבעיות והשבריריות האינהרנטית שלה - הצליחה לקדם המון נושאים.
ואם זו היתה ממשלה רעה, מה נאמר על הממשלות האחרות שהיו כאן מאז 2009? איזה ציון ניתן להן?
שלא יהיו אי הבנות: התקופה שמתחילה היום היא בעייתית מאוד עבור המשק הישראלי. מאז שאיבדה הממשלה את הרוב בכנסת, הפקידים די מנוטרלים. כל הרפורמות הטובות שנכנסו לחוק התקציב הבא - יוקפאו. שוב המשק הישראלי עלול למצוא עצמו מתנהל עם תקציב המשכי שכופה על המגזר הציבורי קיפאון, אי עשייה, תקיעות וחזרה לאחור. וזו אמונה טפלה כי תקציב המשכי (המכונה גם 1 חלקי 12) הוא "טוב" כי הוא "חוסך כסף למדינה". היא מתאימה מאוד לשנות נתניהו שהתקשה להתגבר על היצר והשאיר גירעונות גדולים. ממשלות אחראיות ושיודעות למשול לא זקוקות ל"מחסום פה" כדי לא להשתולל. המדינה, החברה והכלכלה זקוקות נואשות להמשך רפורמות לרבות במערכת החינוך והבריאות, אך גם שיפור שאר השירותים הממשלתיים והתשתיות הלאומיות –מהלכים המחייבים מימון רב.
דווקא בתקופה בה הכלכלה עולמית נמצאת חבולה ובטראומה בגלל חוסר ודאות, חוסר היציבות וריבוי הסיכונים - כלכלת ישראל מוסיפה לרשימתה את אי הוודאות הפוליטית. הרוח הרפורמטורית אותה שיבח אפילו נגיד בנק ישראל, פרופסור אמיר ירון, תיפסק ותיעלם. אין עיתוי טוב לקיפאון אבל הנוכחי הוא גרוע במיוחד: כל יום מתווסף עוד קבוצת עובדים שמצפה מהממשלה לעדכן את שכרה אחרי שמאז הקורונה השכר במגזר הציבורי והממשלתי הוקפא. הממשלה החדשה – בכלל לא ידוע מתי היא תקום - תצטרך להתמודד עם דרישות שכר חסרות תקדים בהיקפן שלבטח יזלגו לכל המשק. בעידן של אינפלציה גבוהה הדבר עלול ליצור ספירלת שכר-מחירים שרק תחריף עוד יותר את האינפלציה. בתקופה בו יש איום של האטה חריפה וטלטלה בשווקים נדרשת דווקא ממשלה יציבה שמספקת אופק ויציבות
אך הסקרים מראים כי שוב ניכנס "לויוה דולורוזה" הכרוכה בתיקו הפוליטי המשתק. לכן, מטוטלת הכלכלית שוב נעה לכוונו של בנק ישראל והנגיד יהיה חייב לתפוס פיקוד דווקא בתקופה שהמוניטין של בנקים מרכזיים שפספסו בענק את יעדי יציבות המחירים נמצאה בירידה. גם הפעם, מי שישלם את המחיר הם האזרחים עצמם, בעיקר החלשים ביותר והלא מאוגדים.
