פרשנותביידן מנופף לנתניהו בדגלים אדומים - וכולנו נשלם את המחיר
פרשנות
ביידן מנופף לנתניהו בדגלים אדומים - וכולנו נשלם את המחיר
אחרי התבטאויות חסרות תקדים של הנשיא ביידן ושגריר ארה"ב בישראל, "הניו יורק טיימס" חושף "הערכה מחדש" של הממשל לישראל. זה עלול לעלות לנו בביטחון ובכסף
הרבה דברים אפשר לומר על מאמרו של עיתונאי "הניו יורק טיימס" תומאס פרידמן, שבו הוא טוען כי ממשל ביידן החליט לבצע הערכה מחדש (Reassessment) של היחסים בין ישראל לארה"ב. "מפתיע" הוא לא אחד מהם.
זה תקופה ארוכה שאנחנו מקבלים איתותים לשפל שבו נמצאים יחסי שתי המדינות, אבל נראה שבימים האחרונים נרשם שיא היסטורי. השבוע אמר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ל־CNN כי ממשלת נתניהו החמישית היא הקיצונית שידעה המדינה מאז הקמתה. רק כמה שעות מאוחר יותר הוסיף שגריר ארה"ב בישראל טום ניידס, שמסיים את תפקידו בקיץ: "אמריקה פועלת למנוע מישראל 'לרדת מהפסים'".
ייתכן שהתמונות הקשות מהמחאה שמתפרסמות בעולם, שבהן נראית אלימות חסרת תקדים של משטרת בן גביר כלפי אזרחים שנלחמים לשמור על הדמוקרטיה, הכריעו את הכף. התגובות של אותם קיצוניים בממשלת ישראל, לרבות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר - רק אישרו את ההערכות האמריקאיות בנוגע ליחסים בין ישראל לבין בעלת בריתה החשובה בעולם. "נמשיך לפעול", אמר סמוטריץ'; "אנחנו לא עוד כוכב בדגל של ארה"ב", אמר בן גביר.
"כאשר הבית הלבן רוצה להעביר מסר, הוא משתמש בתום פרידמן", מסביר אסף ויטמן, אשר כיהן כציר הכלכלי בוושינגטון ב־2011-2008. גם אם לא ברור עד כמה הנשיא ביידן השתמש בפרידמן כדי להעביר את המסר, כדאי להביא את הדברים בחשבון. "המאמר של פרידמן משקף את הלך הרוח של הממשל האמריקאי כלפי הממשלה הנוכחית. הם אומרים דברים חריפים בפומבי, כך שרק ניתן לדמיין מה הם אומרים בדלתיים סגורות", מסביר ג'רמי יששכרוף, לשעבר משנה למנכ"ל משרד החוץ שכיהן בשלושה תפקידים דיפלומטיים בכירים בארה"ב בתקופות שונות, לרבות ממלא מקום השגריר.
למונח "הערכה מחדש" אין הגדרה רשמית, אך המסגור ברור: הערכה מקיפה ומחודשת של היחסים הדיפלומטיים, הפוליטיים והאסטרטגיים של המדינה עם מדינה אחרת, הכוללת הערכה מחדש של המטרות, סדרי העדיפויות והגישות שנקטה ארה"ב באינטראקציות שלה עם אותה מדינה. המהלך עשוי לכלול גם התאמות של המדיניות. במקרה של ישראל יש למונח הזה אסוציאציות שליליות במיוחד וכנראה שהוא לא נבחר במקרה. מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר, שכיהן בשנות ה־70 תחת הנשיאים הרפובליקניים ריצ'ארד ניקסון וג'רלד פורד, הכריז על "הערכה מחדש" של היחסים עם ישראל בקדנציה הראשונה של יצחק רבין כראש ממשלה בשנים 1975-1974.
המהלך התרחש לאחר שרבין סירב לקבל את הדרישות האמריקאיות בנוגע ליחס למצרים, אשר כללו בין היתר נסיגה מחלקים רחבים של סיני ללא תמורה מדינית של ממש, אלא רק כלכלית. ההערכה מחדש דאז כללה צעדים אופרטיביים, לרבות הקפאת חבילות נשק מובטחות לישראל כמו קבלת מטוסי קרב מסוג F-15, פגישות אמריקאיות לא רשמיות עם בכירי אש"ף והסרת התמיכה האמריקאית לקראת ועידת ז'נבה (שלא התכנסה בסופו של דבר). נרמול היחסים ותום עידן ה"הערכה מחדש" הגיעו רק לאחר סיום כהונתו של הנשיא פורד.
"אני לא מדבר על הערכה מחדש של שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני שלנו עם ישראל, שנותר חזק וחיוני", כותב פרידמן, "אלא יותר על הערכה מחדש המבוססת על אינטרסים וערכים משותפים". ולא כדאי לזלזל בערכים: "שינויים בתפיסת הערכים המשותפים עשויים להביא להערכה מחדש ביחסים בין מדינות בעלות ברית. שינויים אלה עלולים לגרום נזק ארוך טווח לעוצמה הרכה של ישראל - שהיא מרכיב משמעותי ביכולתה של כל מדינה להשיג לגיטימציה בינלאומית לפעולותיה ובכך ביכולת להשפיע על שחקנים אחרים בעת הצורך", אומר ד''ר דניאל ויינר, מומחה למדיניות חוץ ופופוליזם מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, "הנושא קריטי עבור מדינה כמו ישראל, שעדיין שקועה בסכסוכים פנימיים ואזוריים רבים".
לדברי ויינר, "דמוקרטיה ליברלית, שלטון החוק וזכויות אדם הם לא רק עקרונות ראויים ותו לא, אלא גם נכס אסטרטגי של מדינת ישראל, משום שהם נחשבים למקורות מרכזיים להשגת לגיטימציה בינלאומית לאחר קריסת ברית המועצות. מדיניות פנים/חוץ שאינה מביאה בחשבון כיצד היא תיתפס על ידי הקהילה הבינלאומית, ובעיקר על ידי בעלי הברית שלה, עתידה להיפגע ואף להיכשל".
יששכרוף מוסיף: "ניכר מאז הביקור של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן לפני כמה חודשים, שהמתח בין המדינות זינק. זה ללא ספק משתקף בדברי ביידן, שהוא אחד הידידים החשובים ביותר של ישראל, שמכיר היטב את הפוליטיקה המקומית. הם מעידים על מידת הדאגה האמריקאית מהפגיעה בערכים דמוקרטיים בחברה הישראלית ומהתעצמות המתח מול הפלסטינים. ההצהרות הקיצוניות של בן גביר וסמוטריץ' לא תרמו לעמדה האמריקאית, שתומכת ביישוב הסכסוך. אני לא רואה כעת מדיניות מתואמת עם אמריקאים בכל הנוגע לפלסטינים, וגם לא בנוגע לאיראן".
"החשיבות ועומק היחסים עם ארה"ב מהווים את אחד המרכיבים החשובים ביותר בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל וזה נוגע ישירות ליכולת שלה להגן על עצמה ובעצמה, ולהרתיע את אויביה", מסביר יששכרוף והמספרים מדברים בפני עצמם: לפי המכון למחקרי ביטחון (INSS), הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל ב־2018-2009 הגיע ל־34.5 מיליארד דולר, מתוכם כ־22 מיליארד דולר ברכש צבאי, כאשר במסגרת תוכנית הסיוע החדשה לשנים 2019 עד 2028 היא צפויה להעביר 38 מיליארד דולר בכל התקופה — כ־87% בצורה של רכש ביטחוני.
ויטמן מזכיר כי אף שקיים מסמך הבנות סביב הסיוע, הקונגרס האמריקאי מאשר את הסיוע בכל שנה. יתרה מזו, ישנן נסיבות מיוחדות - למשל סבבי לחימה - שבהם הקונגרס מאשר סיוע נקודתי. "כל מי ששולח את האמריקאים 'להתעסק בעניינים שלהם', שיחשוב על הסיבוב הבא בעזה. כדאי לכבד את האמריקאים והסיוע", מזכיר יששכרוף שמתייחס לאמירה אומללה אחרת, הפעם של השר לתפוצות ולשוויון חברתי עמיחי שיקלי (הליכוד). תומאס פרדימן ציטט במאמרו דווקא דו"ח של שירות המחקר של הקונגרס מ־2020, שלפיו ישראל קיבלה את הסיוע האמריקאי הגדול ביותר מכל מדינה אחרת בעולם מאז מלחמת העולם השנייה: 146 מיליארד דולר.
אך ייתכן כי החשיבות הגדולה ביותר של היחסים בין המדינות היא לכלכלה הישראלית. ראשית, ההייטק, שהוא הקטר של המשק ומהווה כ־20% מהתמ"ג, יותר ממחצית מהיצוא וכ־40% מהצמיחה וכשליש ממס הכנסה ליחידים שמשולם לקופת המדינה. 80%-70% מההשקעות בענף הן זרות ורובן אמריקאיות. לפי רשות המסים, בשנים 2022-2013 נרשמו 1,530 אקזיטים בהיקף של כ־140 מיליארד דולר - רובם לחברות או קרנות אמריקאיות. המספרים ביצוא שירותים, המהווה את רוב היצוא, מעידים על אותה חיוניות: נכון ל־2021, יותר מ־20 מיליארד דולר היו יצוא שירותים עסקיים מישראל לארה"ב, כמחצית (48%) מכל יצוא השירותים העסקיים (כולל הייטק). בתחומים אסטרטגיים, כמו מו"פ, היצוא הישראלי לארה"ב הגיע לכ־8 מיליארד דולר, והוא מהווה כ־83% מסך יצוא המו"פ. בסחורות התמונה זהה: יותר מחמישית (22%) מכלל היצוא הישראלי בסחורות מיועדים לארה"ב (18.54 מיליארד דולר ב־2022), פי ארבעה יותר מסין, שמדורגת במקום השני.
שנית, ההשפעה של ארה"ב על כלכלת ישראל היא גם במישור הפיננסי. הנה שתי דוגמאות קטנות. הראשונה, ארגון הבונדס שפועל תחת החשב הכללי גייס ב־2021 כ־1.4 מיליארד דולר חוב לא סחיר, רובו בארה"ב, כאשר מלאי החוב נכון לאותה תקופה עמד על 16.7 מיליארד דולר. השנייה, מאז אפריל 2003 קיימת מסגרת ערבויות מלאות להנפקת חוב של ממשלת ישראל, של עד 9 מיליארד דולר, מהם נוצלו רק 1.4 מיליארד דולר.
לוויינר מסר חשוב בהקשר זה: "היכולת להשיג קונצנזוס פנימי בקידום הרפורמה היא לא רק הכרחית לכל מהלך בעל השלכות חוקתיות, אלא גם חיונית לשמירת ההצלחות האדירות של מדיניות החוץ הישראלית מאז הקמת התנועה הציונית. ניסיון העבר ביחסים בינלאומיים מלמד שאם ממשלת ישראל לא תדע למצוא הסכמות רחבות במהירות, היא עלולה למצוא את עצמה בדרך שהובילה את הממשלות הפופוליסטיות בוונצואלה, הונגריה, פולין, רוסיה וטורקיה לכרסום החוסן הפנימי ולבידוד בינלאומי הדרגתי".
הפתרון פשוט, ולא צריכים להיות מומחים ביחסים בינלאומיים לשם כך. "ראש הממשלה מבין את החשיבות של האירוע. זה יהיה תלוי בו. כבר נעשה נזק ביחסים אבל הוא לא בלתי הפיך. זה מחייב את ישראל ל'ריסטארט' לגבי ההפיכה", מסכם יששכרוף.
